הו הא, הו הא, הו הא, עבר הרבה מאוד זמן מאז שסטטל'ה הגיחה עם נתוני הנבחרת. סדר גודל של שנה, קצת פחות, מאז ההופעות באליפות אירופה בספרד. בינתיים, 'ספסל' המוערך, הרציני והמכובד עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ כבר יצא עם מערכת נתונים מסודרת משל עצמו בענייני נבחרת ישראל, וכל המעוניין יפנה לשם, כמובן, ואפילו יבורך – אבל אנחנו כאן, עם המשחק הפרטי שלנו. בלי חתכים, בלי עניינים. הופעות, נקודות, תנועות במעלה הרשימה וגמרנו עניין. ראש בקיר, נו, מה לעשות. שנבטל את סטטל'ה רק כי 'ספסל' הקים מערכת נתונים ייחודית?

לא, לא נראה לי.

נוקיר, נעריך, נכבד. ונמשיך הלאה.

אז הנה החדשות:

יניב גרין קפץ למקום התשיעי ועבר את תני כהן-מינץ. הוא מאוד קרוב לעבור את תומר שטיינהאור ולהתיישב על השמיני, וזה יקרה תוך משחק או שניים. אחר כך תגיע מולו מדרגה שנקראת מוטי דניאל וכדי לקפוץ מעליה
הוא יצטרך סדר גודל של 12-10 משחקים נוספים, פחות או יותר.

ומה שלום מאירק'ה טפ-הירו, הגיבור הקשוח? בגיל 32 וחצי הוא ממשיך למצמץ, לכחכח ולהשתנק על המגרשים גם במה שקרוי המדים הלאומיים. בקרוב ייכנס האליל בעל הפריזורה הנאה וצעדי הברווז שאין שניים להם בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי, אל העשירייה של כל הזמנים ויוציא משם את כהן-מינץ. הו הא, הו הא, הו הא, זה כבר יהיה חתיכת סיפור. נבחרת ישראל, הכדורסל הישראלי, בלי תנחום כהן-מינץ הגדול בין עשרת קלעיו הבכירים? רגע מיוחד הינו, אפילו כואב קצת ברמה היסטורית. נתקשה להכחיש זאת.

אי-שם למטה, במקום ה-25 בין קלעי כל הזמנים של נבחרת ישראל, ממשיך יותם הלפרין לחפור ולחפור כדי לעבור את עודד קטש וזה יקרה כבר בקמפיין הזה. אמנם הסיכוי שלו להגיע לממוצע הנקודות של קטש (14.2) אפסי כרגע, אבל הלפרין יושב יפה על ממוצע של 10 למשחק. קטש הגיע ב-56 הופעות לקצת פחות מ-800 נקודות בקריירה עם הנבחרת. הלפרין כבר חצה את ה-700, אבל כבר עכשיו יש לו 15 משחקים יותר מאשר היו לקטש.

עמית תמיר, מה איתו? האיש גורם לנו להתרגל אליו. אחרי כל הקיצים בהם חיפש קבוצות דרג ב' ו-ג' באירופה, הקיץ הזה היה שקט ונוח כשעזב את הפועל חולון וחתם באשקלון. עכשיו הוא גם עומד לרשות הנבחרת מהרגע הראשון, בלי עניינים ובלי סיפורים ובתוך ארבעה המשחקים בבורמיו הוא הצליח לקפוץ מעל ארי רוזנברג, אברהם חמו, מוטי ארואסטי ופפי תורג'מן בבת אחת, והוא עומד עכשיו במקום ה-46, כשבקרוב מאוד הוא יפיל מקום אחד כל אחד גם את פיני חוזז, אביגדור מוסקוביץ' ועפר פליישר. נאה.

ליאור אליהו קפץ במשחקים בבורמיו על פני שבעה שחקנים, ביניהם חיים חזן ז"ל, אברהם שניאור ז"ל, ויבדלו לחיים ארוכים חן ליפין, אריק מנקין ושאר שועי עולם. ותיכף, עניין של משחק, מקסימום שניים, הוא נכנס לשישים הגדולים ומוציא משם את ארז מרקוביץ' בפחות ממחצית ההופעות הבינלאומיות שיש לקפטן הפועל ירושלים במדי הנבחרת.

כריס ווטסון, שסיים את הקדנציה הקודמת שלו עם 7.6 נקודות למשחק נראה קצת פחות לעניין בינתיים, אבל עוד חזון כרפאל ואם נחיה גם נראה מה יהיה איתו. כך או אחרת, אחרת או כך, בתקופה הקצרה והמחודשת שלו עם הנבחרת בבורמיו הספיק הווטסון לחלוף על פני גבירים מכובדים דוגמת ישראל אלימלך וברד ליף חסר התקדים.

וכמובן, גיא פניני ורביב לימונד הרביצו כניסות אל תוך המאייה, יוגב אוחיון ועומרי כספי שעוד יקלעו הרבה נקודות בנבחרת ישראל קיימו הופעות בכורה, כמו גם ניר כהן וניצן חנוכי, שאיך לומר, כנראה שיקלעו פחות מהם.

כולם כאן, כולם היו גם שם, באוויר הצח של בורמיו, ולאורך הקיץ הזה נשמע מהם גם בהמשך הדרך תודות לסטטל'ה הנאמנה לדרכה ומאיימת להמשיך ולהישאר בסביבה גם בעתיד, עושה רושם.