סוד ידוע הוא, כי הנשיא ממעט לרדת אל העם בכמה-זה-כבר – שלוש שנים האחרונות, נניח. מדובר בהחלטה יזומה שמאחוריה מוטיב הגיוני פשוט: קירבה לילדים, העמדת המשפחה הנשיאותית מקום של כבוד ביחס לעבודה ובעיקר, לא נכחיש זאת, נוחות, נוחיות ונינוחות.
שהרי מרגע שאינו עוד ריפורטר מן השורה ומאחר שאינו מסקר אף קבוצה, מה רע בטלוויזיה? כלל וכלל לא רע, כידוע, למעט תחושת אובר שמצטברת לאורך העונה באשר לקולם של כמה מהשדרים והפרשנים הממלאים את חלל האוויר בדבריהם, ובעקבות צפייה כל כך הרבה משחקים.
ומאחר שאשת הנשיא היא-היא הרצינית יותר מבין דרי המשכן, והיא זו שיוצאת מדי יום אל העם לעמל יומה, יושב לו הנשיא כאן, במשכן ובלשכתו הנשיאותי, ובונה את הלו"ז הקבוע – רוב הזמן על פי ראות עיניו. כך יאה וכך - לא טעיתם - נאה. בהחלט נאה.
בנסיבות מצערות מאוד הגיע היום הנשיא אל נוקיה-ההיכל. מותו של רלף קליין האהוד והאהוב על בני העם הוא זה שחילץ את הפקק מהבקבוק וגרם לנשיא לשוב אל המקום בו עשה לילות וערבים רבים, שעה שעקב מקרוב אחר מעלליהם של שועי עולם בכדורסל האירופי והישראלי. ומכאן, שהופעה נדירה זו גררה גם תגובות שונות של אנשים שזיו פניו של הנשיא או גוון קולו – מעבר לצפייה במוצרי אולפן ONE או שידורים ברדיו ללא הפסקה – לא נחשף מולם מזה זמן.
בעוד ארונו של קליין מונח במרכז הפארקט והמוני בית ישראל חולפים על פניו, ישב הנשיא עם מי שמכונה הצרפתי-הקטן-והמוזר-הזה, מירון ארונוביץ', ושידר חלקים גדולים מהאירוע באינטרנט. הפעם, לשם שינוי, זה היה בשטח עצמו.
מה אומר ומה אוסיף, את כל מה שהיה שם תוכלו לקרוא ולראות, אני מניח, אבל זווית נשיאותית אישית? הווווווו, את זה תקבלו רק פה.
ובכן כי כן, או שמא אכן כי כן, היה אומר על ד. דבורין לו היה נשאל, הנה כמה אנקדוטות מהאירוע העצוב אבל המכובד שהיה בנוקיה-ההיכל, פרי ארגונה של הנהלת מכבי ת"א ומשפחת קליין. למעשה, זה היה טקס אשכבה ששימש גם פגישת של מחזורים ודורות רבים בכדורסל הישראלי, לא נכחיש זאת.
מרכז העניינים היה כמובן רלף עצמו, כן? שלא יובן אחרת. עכשיו אני גם נזכר שמשום מה לא זיהיתי מסביב את רינת, הבת, שאיתה עבדתי תקופה מסוימת בראשית ימי במעריב-העיתון.
כך או אחרת, אחרת או כך, הנשיא היה נרגש-משהו כשאוהדים רבים, מנת חלקו והיכרויותיו מן העבר, פסעו קדימה, אמרו שלום, לחצו יד, התעניינו בשלומו. שהרי עם חם הוא עם ישראל, והנשיא לא הראה עצמו מזה זמן בפני הנתינים.
על במת הנאומים היה מעניין לשמוע את שמעל'ה מזרחי, מיקי ברקוביץ', טל ברודי ובנו של רלף, ערן, עם בתו הקטנה עומר. בשולי הפרקט, מקום מושבנו, היה מעניין לחזות בשיח קצר בין נשיא הסיפרה לבין היונה ההנפלדית ששחזרו את ימי תפארתם על המגרש ומחוצה לו לאחר סמול טוק מתבקש על קליין.
מוני פנאן התנהל באצילות כלפיי, כאילו לא ביקרתי את תפקודו ומעלליו באותה כתבה בבלייזר שאחריה זעם כל כך; גבירים מכובדים כמו חיימון זלוטיקמן ופיני חוזז צעדו יחד את תוך הפרקט, דורון ג'מצ'י, מוטי דניאל, אולסי פרי, גרג קורנליוס וגדולי תורה אחרים גילו נוכחות. קטיה אברמזון, מבנות טיפוחו של קליין באבן יהודה, דמעה בשידור. זאת ועוד כהנה וכשמה.
ואז, אז הגיע שמלוק מחרובסקי לעמדת הראיונות המאולתרת שהקמנו בנוקיה-ההיכל והתפלץ למראה הנשיא הישוב על הכסא. "הווווווו מר סלע", טען בקול רם, "הנה הנשיא. היכן אתה משמש כנשיא כיום?".
היסיתי מיידית את האיש החביב והעוקצני, ובישרתי לו כי אנחנו בשידור אינטרנט ויאללה-יאללה, שידבר. "אני לא יכול יותר", נאנח באוזניי עוד בטרם התפנה לשאלות, "מאתמול באים אלי כתבים מכל מיני מקומות, ילדים כאלה, ושואלים אותי אם הכרתי את רלף ואם יש לי משהו לספר עליו. נו, אני שואל אותך, מה אני יכול להגיד לכל הילדים האלה?".
הווווו שמלוק. אליל הינו. אינטרנט, עם זאת, נראה כמו משהו שהוא לא הצד החזק שלו.
בסך הכל, די מבאס, די נוגה וקודר היה האירוע, אבל מכובד. מכל הסיפור שכחתי לחלוף על פני ארונו של קליין ועל כך אני מתנצל בפניו מכאן. אהבתי והערכתי, אני מקווה, לא יימדדו בשאלה אם חלפתי או חלפתי, יו נואו.
אבל לקפוץ אחת לתקופה ארוכה ולראות קצת קולגות מפעם ומהיום נראה לי עכשיו כמו רעיון סביר ולא רע בכלל. אחת לתקופה ארוכה, כן? לא צריך להגזים.
כך או אחרת, אחרת או כך, יש אפילו סכנה שאתייצב לראות כמה וכמה (וכמה!) משחקים ביורוליג בעונה הבאה. בכל זאת, מסתבר שהעם דורש בשלומי ותוהה מה בעתידי ובגורלי.
לקחתי זאת לתשומת לבי.
יבוצע.
ובאווירת המוות הזו, שבכל זאת שררה מסביב אם ארצה ואם לא, שבתי למשכן הנשיאותי, פניתי אל בני-בכורי איתי סלע הפלאי ושאלתי אותו אם ייקח על עצמו את ניהול כדורסלע-האתר לאחר מותי. הילד קצת עיווה פניו למראה הרעיון – או שמא לגבי אפשרות מותי – אבל בסופו של דבר אחרי שזרקתי לו את השם "כדורסלע – הדור הבא", הוא התרצה והבטיח לעשות את זה. הייתי אומר על זה אם נחיה גם נראה, אבל כנראה שדווקא במקרה הזה המשפט לא תופס.
סופ"ש נאה כרפאל (אהה, כן, גם הוא היה), לכל בני ישראל.
