אני מודה שעברו בי במהלך השבת מחשבות פרישה כאלה ואחרות, אולי פרישה זמנית או משהו. קצת נלחצתי, זו האמת. המצב רחוק מלהיות סביר או אפשרי. היום, למשל, יש שני משחקים בזה אחר זה שחובה לראות: יוון נגד ספרד וארגנטינה נגד ליטא. ארצות הברית נגד סין הוא לא חובה מבחינתי, אבל סביר שאציץ בו ככל שאוכל. וזה אומר שעות על גבי שעות מול הטלוויזיה. לכאורה, חלום מתוק.
אבל חופש גדול עכשיו. איתי סלע הפלאי ונגה סלע חסרת התקדים היו כמעט שבוע שלם עם הסבתא, ועכשיו חזרו. לא שהם יושבים על הווריד, אבל הם עדיין לא עצמאיים במאה אחוז. תומרינגו סטאר מסתובב כאן לא קשור עם המטפלת החדשה שלו. ובינינו, כמה היא יכולה להיות איתו בחוץ בחום הזה? במקום להתרוצץ אחריו, היא רצה אחריו כאן.
עומר, חבר של איתי, ישן אצלו ויהיה כאן כמעט כל השבוע. הילדים רוצים שאקח אותם לסרט "קופים בחלל" (ורסיה עדכנית של פיגס אין ספייס? לא נכחיש זאת, גם לא נאשר). כבר הודעתי להם שיצטרכו לחכות למחר בבוקר.
אהה, ובנוסף, החל ממחר בערב אני אמור לשדר ברדיו ללא הפסקה מדי יום עד תום האולימפיאדה.
וכל זה עוד לפני שישבתי לכתוב מלה אחת למקומות שמשלמים על זה.
אז תגידו לי אתם איך ומתי אני אמור בדיוק לכתוב לכדורסלע-האתר, היקר לי עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ?
לא יודע, אבל הנה אני כותב. באמצע הלילה אמנם, אבל כותב. על חשבון שעות שינה אמנם, אבל כותב. הגעתי למסקנה כבר מזמן, שאלמלא שעות החסד האלה של אמצע הלילה, לא רק שלא הייתי יכול להחזיק את כדורסלע-האתר בחיים לאורך זמן, אלא גם הספרים והיומנים שכתבתי עד היום לא היום רואים אור מעולם. מה הייתי עושה בלי הלילה, מה?
פעם, מזמן, אמרתי למישהי שאני מאוד מעריך, שהעבודה מפריעה לנו לעבוד. היא צחקה והסכימה.
זה ממש ככה. העבודה האמיתית, זו שמתפרנסים ממנה, גוזלת זמן ומפריעה לבצע את הנאות החיים הקטנות שקשורות לעבודה. במקרה שלי הן מאוד דומות – העבודה והנאות החיים הקטנות, כי הרבה מההנאות שלי קשורות לכתיבה ולכדורסל גם ככה. ספרים ויומנים, כדורסלע, יו נואו.
אבל נכון להיום, לראות שני משחקים ברציפות בין ספרד ליוון ובין ארגנטינה לליטא זה כבר יותר עבודה מכיף, מבחינתי, ובטח לא סיפור פשוט לביצוע בתנאים הנוכחיים.
מצד שני, אם לא אשב לראות את המשחקים האלה איך אוכל למצוא את הזווית המיוחדת, המקורית והשונה, כדי להרביץ אחר כך אייטמון מלבב בכדורסלע-האתר?
ואם לא אלווה את הכדורסל מקרוב באופן קבוע, איך אוכל למצוא את הכיוון הנכון והאחר לפרק בספר כדורסל שאכתוב מתישהו בעתיד?
בהזדמנות זו, למי ששואל או מתעניין: אני אכתוב, אני בטוח שאכתוב, רק שאין לי מושג מתי זה יקרה. שלושה ילדים זה לא צחוק, ובטח לא רעיית נשיא שהיא עורכת דין. שלא לדבר על זה שכדורסלע-האתר לוקח את הזמן הפנוי שהוקדש פעם לספרים. אם נחיה גם נראה איך ומתי יימצא לזה הפיתרון.
אגב, חלילה וחס וכרפס שהקטע הזה ייראה לכם כמו סוג של קיטור, גם אם הוא מאוד קרוב לזה באופיו. כשאני מביט באנשים שהולכים לעבודה מדי בוקר וחוזרים לפנות ערב, אני באמת אסיר תודה על שזה המצב. כל עוד יש לי יכולת לראות משחקי כדורסל בבוקר מול הטלוויזיה הנשיאותית בלשכה הפרטית, על מה בדיוק יש לי זכות או צורך להתלונן? לפעמים זו צפייה בנחת, לפעמים קצת פחות, אבל כל עוד האפשרות הזו קיימת בכלל, באמת שכדאי למזער את התלונות.
פה ושם מתפלקת לי אחת, אני יודע, אבל מקסימום, במקרה הרע, קצב האייטמונים בכדורסלע-האתר יואט לאורך תקופת האולימפיאדה. ככה שלא משנה כמה אייטמונים יהיו כאן היום, מחר או השבוע בכלל, זה מה יש. וטוב שהוא ישנו.
ואם נחיה עם זה, גם נראה איך כל זה ייגמר.
או משהו בסגנון, כן?
