בשעה טובה ומוצלחת שבנו בסוף השבוע לארץ הקודש. לא שהיה רע בניו יורק, חלילה, מה יכול להיות רע בניו יורק (בעצם יכול להיות - הלחוּת. ציינתי את זה כבר לפני שבוע, אבל אין מנוס מלומר זאת שוב: הלחות של ניו יורק זה משהו שבאמת אין לתאר. אם אתמול יצאתי החוצה, לרחובות גבעתיים המהבילים, והרגשתי יובש יחסי, זה אומר הכל), אבל תמיד כיף לחזור הביתה. חו"ל זה יופי רק עד גבול מסוים.

אז חזרנו היישר לפתיחת האולימפיאדה, מה שעוזר להתגבר על הג'ט-לג (כבר שני לילות ברציפות שנסיכה ב' מודיעה בסביבות 01:00 שמבחינתה הבוקר התחיל, או שאולי בעצם זה עוד הערב של אתמול, מי יודע?) - גם אם לא נרדמים, או מתעוררים מאוד מוקדם, כל הזמן יש מה לראות. הפעם, פרט לערוץ הראשון וליורוספורט, גם ערוצי הספורט שלנו משדרים מסביב לשעון, מה שאומר בחירה סופר קשה במה לצפות. מישהו אחר אולי היה מגדיר את ההתלבטות כמו של ילד בחנות ממתקים, אולם מאחר שמיום היווסדי אני לא אוכל שום דבר מתוק (הרופאים עדיין לא מצאו הסבר הגיוני לתופעה. המשפחה שלי דווקא כן: דפוק בראש), בואו נאמר שמצבי מקביל לחתול שקיבל חופשי-חודשי לחנות גבינות.

לא בכל הענפים אני צופה, ממש לא. לא מסוגל למשל לראות איגרוף, גם לא הרמת משקולות, או טניס שולחן, או סיוף, או התעמלות אמנותית, או שחייה צורנית ועוד מלא אחרים. אבל גם בלי כל אלה נשארים מספיק מוקדי עניין, היוצרים התלבטויות קשות מנשוא לכל צופה, ובכלל זה לעבדכם הנאמן.

כדורסל זה ברור, ועד לרגע זה הוא קיבל לא מעט תשומת לב - כולל רוסיה נגד אירן בארבע בבוקר (כן, תסבירו לנסיכה ב' שזה מוקדם מאוד, וחברים - אירן זה לא צחוק. גם ברמה המדינית-פוליטית, כמובן, אבל גם מבחינת הכדורסל. אם ישראל משחקת מולם, בכלל-בכלל לא בטוח שאנחנו מנצחים) וגרמניה מול אנגולה בטורניר הגברים (ההתפרקות של אנגולינו האהובים לא התקבלה בהבנה במערכת), וגם פה מחצית, שם רבע אצל הנשים אתמול.

חוץ מהכדורסל יש שחייה, שזה אומר קודם כל מייקל פלפס - הספורטאי האהוב עליי ביקום כולו, שאסור להחמיץ אף משחה שלו - וגם כל השאר. כבר אחרי בוקר הגמרים הראשון (שערורייה בפני עצמה שאחראית לה רשת NBC, שדרשה את העניין כדי שהאמריקאים יוכלו לראות את פלפס וחבריו בשעות הנוחות להם לפי שעון ארה"ב - שעות הערב - ומעניין את הסבתא שלהם שהשחיינים צריכים לשחות גמרים אולימפיים בשעות שבימים כתיקונם הם אפילו לא מתחילים מקצי מוקדמות. מה היו אומרים אצלנו אם מישהו היה דורש לקיים את גמר אליפות העולם או את גמר היורוליג בשעה כזו?) ברור שהרמה, כרגיל, לא תאכזב. כל גמר וכל חצי גמר זה פוטנציאל לשיא עולם, שבלא מעט מקרים גם מממש את עצמו, וגם הישראלים מפתיעים לטובה בינתיים עם תוצאות מעולות בקנה מידה מקומי.

אם כבר ישראלים, גם להם מגיעה תשומת לב , לא? חצי שבת הלכה לי על גל יקותיאל והג'ודו, כשברקע יעל ארד המצוינת ואורי לוי שמשתדל לא להפריע יותר מדי. גם בהתעמלות, ענף שאני בכלל לא משתגע עליו, צפיתי פה ושם כדי לראות מה עושה אלכס שטילוב. עלה לגמר, האיש. ריספקט, חופשי ריספקט. והיום יהיה לנו את שחר פאר, ואנדיוני, ועוד שחיינים. לא קל העסק הזה, לא קל.

רגע, אבל בין לבין ומסביב היה גם כדורעף, שאני אוהב לראות ברמות הגבוהות האלו, וכדורעף חופים שזה יופי של דבר, וקצת כדוריד שאני לא שונא בכלל, ואפילו בענף-שאין-לנקוב-בשמו הצצתי לכמה שניות מדי פעם, ועוד לא הגענו למשחקים המרכזיים של היום בכדורסל, עם ספרד-יוון, ליטא-ארגנטינה וארצות הברית-סין, וגם לא לגדולים של הטניס שמתחילים במסע שלהם לזהב. היי, וצריך גם לעבוד מדי פעם במשך היום. מה יהיה?

יהיה נהדר. מה שנראה - נראה, מה שלא נראה - נראה בתקצירים, או בשידורים החוזרים, או שלא נראה ורק נקרא אחר כך באינטרנט ובעיתון. העיקר שבשבועיים וחצי הקרובים יש אולימפיאדה, כל השאר יכול לחכות בינתיים. דברו איתי איפה שהוא בסוף אוגוסט, עד אז רוב הסיכויים שהמנוי אינו זמין.

shaharhermelin@gmail.com