פתאום, בלי שום קשר לכלום, לא לנמרוד שפירא בר-אור ולא לאחותנו הצולעת, הסתבר שפאנצ'ו הודג'ס שיחק אותה במוב מפתיע מהסוג שמעולם לא ביצע על המגרש. פאנצ'ו הודג'ס, מין שם עם צליל שנועד לגדולות, הוא שחקן-דוגמן. איך, איך פספסנו את זה כל השנים?

הודג'ס, למי שלא מבין מה רוצים ממנו באמצע החיים, היה שחקן הפנים של הפועל גליל עליון באמצע שנות התשעים בקבוצה המרעננת שהרכיב שם דייויד בלאט. בלאט'ס בייביז, יו נואו. היו שם אנדרו קנדי וגור שלף וגיל 'והתרגיל' סלע ואלון שטיין ואורן עמיאל ומארק קארבר ואסף דותן. והיה שם פאנצ'ו הודג'ס. זה שהרבה פעמים לאורך שהותו כאן אמרו עליו שאין לו את זה.

זר צעיר מאוד, בטח בן 21 או משהו כזה, שפתח את העונה באיטיות והלך והשתפר ככל שהיא התקדמה עד לאותה סדרת פלייאוף נגד הפועל ירושלים בחצי הגמר שהסתיימה ב-1:3 לבילי תומפסונים. ופתאום, הוא שחקן קולנוע, מופיע בתוכניות טלוויזיה, בפרסומות, בתיאטרון. הופתענו – לא נכחיש זאת.

טלפון זריז לגיל והתרגיל בעקבות התגלית המפתיעה חילץ ממנו – כצפוי - נימת הפתעה כתגובה ראשונה, אבל במחשבה שנייה הדברים הסתדרו ונפלו טוב לתבנית. "הוא בחור שנראה טוב, פתוח, מצחיק וחמוד", אמר התרגיל, "כנראה שזה מתאים לו".

הודג'ס שיחק עונה אחת בגליל עליון והופיע גם בסט. בריו מצרפת, גלטסראיי מטורקיה, פנאסוניק מיפן וזהו, פחות או יותר. באתר שלו הוא מזכיר ברזומה גם הופעה עם הלייקרס באחד הפרי-סיזנים. בזה הסתכמה הקריירה שלו. כאן, בארץ, הוא ייזכר כנגר מקו העונשין, חוסם מצוין ושחקן קבוצתי שעזר לגליל לטפס לאחת העונות המפתיעות והמהנות שלה בעשור הקודם. ובעצם, למה שאני אדבר ואכתוב אם יש לנו כאן שריד-פליטה מהעונה ההיא. הכדור עובר לגיל והתרגיל.

"אחד המצחיקים והחמודים מבין הזרים שפגשתי. אופי נוח, חברותי, עניינה אותו טובת הקבוצה. הוא התאים לדייויד בלאט כמו כפפה, התאים את עצמו גם לאנדרו קנדי שהיה המנהיג שלנו. באימונים הוא אהב להקשיב, ללמוד. הגיע מאוד צעיר. היה חוסם אדיר ואני זוכר שבאימונים היה קשה מאוד לחדור לרחבה. היה נותן גגות, קופץ לכל כדור, ריבאונדר מצוין.

"התקפית, הוא שיחק בעיקר בלואו פוסט ומדי פעם זרק קצת מאזור ההיי פוסט. כיוון שהוא היה צעיר הוא חי לא מעט על ביטחון ואם הכדור הראשון מבחוץ נכנס לו הוא המשיך לזרוק, אבל אם לא הוא חשש להמשיך ולנסות. הרבה קבוצות נתנו לו מטר חופשי, כי הזריקה שלו משם היתה לא יציבה אבל הוא הלך ושיפר אותה לאורך העונה. הוא היה קלע עונשין בינוני עם סגנון זריקה קצת מצחיק. בסך הכל הוא היה הפתעה לטובה ככל שהתקדמנו, והוא לא נפל מרוב הזרים שנגדם התמודדנו. היחיד שהיתה לו איתו בעיה והוא התקשה לעצור אותו הגנתית היה בילי תומפסון, למרות שאני זוכר את הודג'ס מחזיר לו במהלכים התקפיים יפים משל עצמו.

אני לא יודע למה החליפו אותו בעונה שלאחר מכן, הוא אמנם לא היה שחקן התקפי גדול אבל התאים נהדר לקבוצה והיה בקו עלייה. שנה מאוחר יותר הביאו את ג'ייסון דיקסון במקומו.

אני זוכר אותו כאחד שפוחד מאוד מטיסות, ולא כל כך ברור לי איך הוא סחב ומשך על פני ארבע קבוצות בארבע מדינות שונות. כשהיינו נכנסים למטוס הוא היה מתיישב, מכסה את עצמו בשמיכה, לא אוכל ולא שותה ורק מחכה לנחיתה. פעם היינו באיזה מלון, אני כבר לא זוכר באיזו מדינה, ופאנצ'ו גנב את הכרית ואת השמיכה ולקח אותן איתו למטוס כדי שיהיה לו במה להתכסות ואיך להירדם. הוא רצה את השמיכה והכרית שאליהן התרגל, למרות שכולם יודעים שמחלקים כאלה גם במטוס עצמו. מאוחר יותר הגיע מכתב מבית המלון להנהלה, שבו הם מבקשים לשלוח
בחזרה את הכרית והשמיכה.

אני גם זוכר שפעם אחת הוא כל כך התרגז על גור שלף, שהוא רצה לתת לו מכות. גור היה מאוד קולני במגרש וכל הזמן צעק עליו וגם אמר לשחקנים האחרים שלא למסור לו כי יש לו חורים בידיים והוא לא יודע תפוס כדור, מה שהיה נכון לפחות בחודשים הראשונים שלו. 'מה אתם מוסרים לו?', הוא כל הזמן ניגן לנו, 'אתם לא רואים שהוא לא יכול לתפוס כדור?'.

פאנצ'ו קלט את זה יום אחד והבין את המסר. הוא כל כך התחמם שניסה להרביץ לו אבל הסיפור הזה נמנע בסופו של דבר. הוא היה זר כיפי מאוד, ואין לי מושג איך ומאיפה בלאט הצליח להביא אותו. היו ימים יפים".

כן, היו ימים יפים והיום הודג'ס הוא בחור יפה, בדיוק כמו שהיה אז, רק שבמקום להיאבק נגד התכונות הטבעיות שלו ולנסות לכדרר בתוך הצבע, הוא מלהטט עם זיו פניו מול המצלמות. כבוגר מגמת תיאטרון ותקשורת באוניברסיטת קולורדו הוא החליט לקחת את עצמו צעד אחד קדימה בתחום אחרי שקריירת הכדורסל נגמרה (אמור להיות בן 35 היום) וחיזק את היסודות עם סמינרים למשחק. עם הזמן הוא הופיע בריקי לייק שואו, בחוק וסדר וביותר מעשרה סרטי קולנוע, גם אם לא כולם הפכו לשוס ענק, כן?

זה היה פאנצ'ו הודג'ס שלא ידענו.

וזה נאה.

gilse@inter.net.il