כדורסל?

כדורסל קטן עכשיו, בטח אם משחק בין רוסיה לקרואטיה מתחיל בשעות שלא מקובל להתעורר בהן. לפחות לא כאן, במשכן הנשיאותי. ובטח אם יש תקלה בהוט. מזורגגים יהיו לדורי דורות. מחזיקים אותך על הקו: "הוט – תמיד יש משהו לאהוב", לוחש הקריין השרמנטי בעודי ממתין ככלב בן יומו על הקו.

כן, תמיד יש משהו לאהוב, אבל אתם לא נכללים ברשימה הזו אני עונה לו, אבל הוא ממשיך בשלו אחת לחצי דקה-או-מה. כשמישהו כבר ענה, הוא הודיע שהוא תיכף מברר ומיד חוזר. אחרי ארבע דקות של המתנה נוספת ועוד שמונה "הוט - תמיד יש משהו לאהוב" - ניתקתי. נראה לי כמו משך המתנה לא סביר ושיילך לפייייי קיבינימט. אז אוקיי, אני לא אראה את נוביצקי נגד יוון. לפחות עד למחצית אז ייעשה ניסיון נוסף, כי אי-אפשר איתם ואי-אפשר בלעדיהם.

מה חדש? לא הרבה, עושה רושם. התייאשתי מהטלוויזיה, לאריסה מנקה פה את הבית, ויש פה שלושה ילדים שמשחקים מונופול עם כרטיס אשראי דיגיטלי. מה קרה לשטרות הכסף של פעם? בחו"כ.

ראיתי ביומיים האחרונים קרדיט שנתנו בעיתון של המדינה לליאור קלינגר מספסל. אמנם כתוב שם "האתר ספסל", גם כי מה לעשות שלא כולם יודעים מה זה ספסל, אבל בעיקר כי העיתונים עדיין נפוחים מחשיבות עצמית לעומת האתרים. "האתר ספסל", כן?

באתרים יכתבו שליח ידיעות אחרונות, נניח, ולא שליח העיתון ידיעות אחרונות. ייקח זמן עד שהאתרים יהיו נפוצים וידועים ומוכרים כמו העיתונים, כנראה, אם כי חלקם כבר נחשפים יותר מאשר עיתון כזה או אחר.

ואם לחזור לקלינגר, מורעלת ששלחה את עצמה לאליפות אירופה לקדטיות דרג ב' בהשד-זוכר-איפה, אני אומר ככה: אם כבר עשיתם מצווה ונעזרת בבחורה הזו, קחו אותה. אמצו אותה אליכם. שהרי האם יש בכל הארץ הזו מישהו שאוהב את כדורסל הנשים יותר מאשר התאומות לבית קלינגר, אורלי וליאור? היש מתאימות מהן לפאר את עמודיו הדלוחים של מדור הספורט של העיתון שיש לו מדינה?

אין. אין כמו האחיות קלינגר. זה נשמע אמנם קצת כמו צמד ישראלי לארוויזיון מלפני שלושים או ארבעים שנה, מין שוקי ודורית כזה, אבל אין לי ספק וספק אין לי שטוב יהיה אם תבוא המשכיות לצעד הזה.

היידה האחיות קלינגר, היידה, היידה, היידה!

והיי, אין לי מהן טובות הנאה, כן? הערכה נטו, באמת. הבנות מטורפות על המשחק, על הענף, ובלעדיהן גם ויסהוף, לבנת, וייס (עוד שני ווים ויש לנו ראשי תיבות וולבו) לא יכולים להחזיק את התחום במסירות הראויה.

240 מלה זה רף טוב, ראוי ונכון לעבור לעניין הבא, רק שלא בטוח שיש כזה. צריך להודות שנשאבתי אחר סר ש. הרמלין, שסיפר לנו כאן לא פעם ולא שש על ירום הודו סר מייקל פלפס והישגיו הרבים. היו ימים שתמונותיו של פלפס התנוססו כאן בכדורסלע-האתר, שעה שהרמלין רחב האופקים גמר בלבו אומר לצאת קצת מהתחום הצר של ענייני גבעת שמואל והפועל גליל עליון והחליט לדבר קצת בשועה עולם זה. הוספתי למאמריו צילומים נאים כרפאל של פלפס לרווחת בנות העם המבקרות כאן מפעם לפעם, אבל מעולם לא מאוד התחברתי.

עד עכשיו.

אכן כי כן, היה אומר על זה ד. דבורין, מייקל פלפס הוא גדול. יותר מגדול. וזה עובד גם הפוך: גדול, גדול מייקל פלפס.

מה עוד בכדורסל? לא הרבה, יו נואו, אבל כל הזמן אני רואה מסביב שמכבי חיפה החתימו את זה ואת ההוא ואת ההוא ואת זה. מהזה פה עכשיו, חיפה? רק חזרתם כבר אתם מפריעים לשלווה? תנו שקט עכשיו, תחתימו אחר כך. פלפס שוחה עכשיו ותיכף המאה מטר והקפיצה לרוחק וכל אלה. מה כל השמות האלה פתאום? תבואו בסוף החודש, בחייכם.

זו התחושה, פחות או יותר. התחושה היא שענייני דיומא מפריעים לרומו של עולם. אליפויות אירופה לנוער, עתודה, קדטיות – כל זה אפור עד אפרפר הינו. נמתין לנבחרת הבוגרת, שהרי צר עולמנו כעולמה של נמלה אולימפית בעניינים האלה.

איננו כאחיות קלינגר רחבות-הדעת, נתקשה להכחיש זאת.