לא בטוח כמה העובדה הזו תשמח או תנחם אותו, אבל אאיטו רנסס כבר לא לבד. בזמן שהאיש עמד על הקווים באולם הכדורסל וקיבל 37 בראש מארצות הברית, לא הרחק משם, באיצטדיון האתלטיקה, התגלה, ולא בפעם הראשונה, הכפיל הספורטיבי האולטימטיבי שלו. אספה פאוול קוראים לו, או אם תרצו - אאיטו של האתלטיקה.

אודה ולא אבוש: אני לא סובל את אאיטו. מעולם לא סבלתי אותו. לא שאנחנו מכירים אישית או משהו, לא שיצא לנו להיפגש אי פעם פייס-טו-פייס, אבל גם דרך הטלוויזיה הצלחתי לפתח כלפיו תיעוב לא קטן. מאמן מקוּבּע, שבא עם תכנית משחק מוכנה מהבית, ולא משנה אותה גם אם שום דבר לא הולך, ותסמכו עליו שמתישהו משהו לא יילך. מעבר לכך ואף חשוב מכך - האיש אולי עמוס לעייפה בניצחונות ובתארים בספרד, בעיקר עם ברצלונה, אבל כשהכסף האמיתי, התואר החשוב באמת, מונח על השולחן - הוא קורס, מתפורר, מתרסק ואף מתנפץ. בדיוק כמו אספה פאוול.

חצאי גמר וגמרים של גביע אירופה לאלופות (אאיטו), גמר אולימפי וגמר אליפות העולם (פאוול) התוצאה היא אותה תוצאה מבחינת שניהם - גורנישט. מקסימום מקום שני ובהרבה מקרים גם זה לא. לוזרים פר-אכסלנס. פשוט לא ייאמן כמה הזדמנויות היו להם, ועוד יותר לא ייאמן איך הם הצליחו לפשל בכל פעם.

בשבת אחר הצהרים הצטרף עוד נדבך לדמיון ביניהם. כמו פאוול בגמר ה-100 מטר, גם אאיטו לא התייצב למשחק מול ארה"ב כפייבוריט לניצחון. בדיוק כמו פאוול, לא רק שהוא לא ניצח, אלא התפרק לגורמים ולא התקרב אפילו לתת פייט ראוי ליריב הגדול. ברור שעל פי מה שראינו קודם, העולם כולו ציפה שהמנצחים בשני העימותים יהיו אוסיין בולט (זה ציפור? זה מטוס?) על המסלול וה'רדים טים' על הפרקט. אף אחד לא ממש ציפה לכזו התבטלות של פאוול (סיים ללא אף מדליה) ושל ספרד (סיימו ללא אף טיפת ריספקט), חוץ ממי שכן, כמובן.

המון ציפיות היו מספרד - גם על סמך משחקי ההכנה וגם בעקבות המשחקים הראשונים בטורניר. עם כל הכבוד לבראיינט, לברון, ווייד, פול וכל השאר, אין סיבה שאלופת העולם המכהנת - נבחרת שמורכבת מהגאסולים, פרננדז, גרבאחוסה, נבארו, רודריגז, קלדרון, רייס, רוביו וכו' - לא תחזיק מולם יותר משמונה דקות. להגנתו של אאיטו צריך לומר שהעשייה במכנסיים ברגע המכריע התחילה עוד לפני שהוא נכנס לתפקיד, באליפות אירופה האחרונה (מי אמר דייויד בלאט וג'יי אר הולדן - אה, וגם פאו גאסול, איך יכולתי לשכוח - ולא קיבל?), אבל בשבת זה הגיע לרמות שלא זכורות בספרד כבר הרבה שנים.

סיכוי לא רע שספרד של אאיטו תתאושש מההפסד לארה"ב ותגיע גבוה בטורניר. אולי אפילו עד למשחק הגמר. סביר גם להניח שאספה פאוול יתאושש מההפסד לבולט ויגיע לגמרים נוספים. אולי אפילו עוד באולימפיאדה הזו. רוב הסיכויים שגם זה וגם אלה לא ייצאו עם יותר ממדליית כסף. גם משום שהיריבים טובים יותר, אבל גם משום שלוזריות אמיתית לא עוברת ביום, גם לא בשבוע, בחודש, בשנה, או במקרה הספציפי של אאיטו ופאוול - כנראה שגם לא בחיים שלמים.

אשרינו שזכינו

"תזכרו טוב טוב את הרגע הזה, כי מי יודע מתי תראו שוב תמונות דומות לאלו. גם בעוד הרבה שנים תוכלו לספר לילדים ולנכדים שלכם: אנחנו ראינו את זה בשידור חי". במלים הללו, פחות או יותר, תיאר אלכס גלעדי את עלייתה של נבחרת ישראל בכדורסל על הדוכן מספר שתיים באליפות אירופה בטורינו 79'. אותן מלים ממש יכולים כולנו לומר איש לרעהו לגבי מייקל פלפס.

בשמונת הימים האחרונים לא ויתרתי לעצמי אף לא פעם אחת. בכל בוקר, גם אם היום הקודם היה יום עבודה-משפחה מתיש במיוחד, זינקתי מהמיטה בארבע חמישים ותשע ופתחתי יורוספורט (לצפות בערוץ 1 בשעות כאלו זה נוגד את אמנת ז'נבה). גם בשעות הצהריים השתדלתי להיות באזור של טלוויזיה כלשהי. כמו מיליוני מאושרים נוספים בכל רחבי העולם, אני ראיתי אותו עושה את זה בשידור חי. כל משחה - מוקדמות, חצי גמר, גמר - כל מדליה. הנה משהו לספר לדורות הבאים.

אני האחרון שיכול להיחשד באובייקטיביות כשזה נוגע לפלפס, אבל בחייאת - עזבו את הקשקושים על הקונספירציה של המארגנים הסינים בגמר ה-100 פרפר - שכביכול דאגו שהלוח יראה שפלפס ניצח למרות שבעצם הוא הגיע שני - וגם את הזיבולים על זה שבלי בגד הים החדש הוא לא היה שובר כל כך הרבה שיאי עולם. הלוח האלקטרוני שבדופן הבריכה, בו נוגעים השחיינים בתום המשחה, לא מרמה. וחוץ מזה, מה? מישהו ניחש מראש שיהיה כזה קרב צמוד אז הוא הצליח, באמצע המשחים, להתגנב ולתכנת אותו מראש כך שבכל מקרה יראה שפלפס ניצח? נראה לכם. ורגע – שטפן הגרמנייה לא ניצחה את טורס האמריקאית ולקחה זהב ב-50 חופשי בזכות מאית בודדת? גם כאן מישהו סידר את זה? לעניין בגד הים, חצי מהשיאים הוא קבע כשהוא לובש בגד ים "רגיל", וחוץ מזה, כמעט כל השחיינים לבשו את אותו בגד ים ממש. איפה הם ואיפה הוא. נקסט.

פלפס הוא פשוט הספורטאי הגדול בהיסטוריה וזהו, וכזה הוא יישאר לעוד שנים רבות. כמה שנים בדיוק? שחיין בריטי שכרגע אני לא זוכר את שמו ניסה להסביר את התופעה מחד, ולחזות את שבירת המונופול מאידך: "פלפס הוא בכלל מהעתיד", הוא אמר, "אבא שלו ייצר אותו וגם מכונת זמן באמצעותה הוא הגיע לכאן. עוד כמה מאות שנים הוא יהיה סתם שחיין בינוני". יש מצב, אבל עד אז הוא ימשיך לשבור שיאים וסביר שנראה אותו גם בלונדון 2012. יש למה לחכות.

shaharhermelin@gmail.com