פה ושם מבעד למסך האולימפיאדה שומעים רחשי כדורסל מקומי. יהוא אורלנד, למשל, עבר להפועל חולון וזה מזכיר לי - לא נעים לומר - שהפועל חולון קיימת. אומרים שגם מורן רוט עשוי להישאר בסופו של דבר. אני לא יודע עד כמה זה רציני, אבל בואו נגיד ככה: בשלב הזה של הקיץ, אחרי שכולם חוץ מכריס ווטסון עזבו, לא חשבתי שרוט יהיה במצב שבו חולון היא עדיין אופציה מבחינתו. הרבה קודם, בהתחלה, חשבתי שהוא מוכרח להישאר. עכשיו, כשגם עמית תמיר ואבישי גורדון עזבו ובטח כל הזרים, מריח לי מבחינת התנועה הכללית שרוט צריך לעבור הלאה. לירושלים, לטיז אל נאבי, לכל מקום, אחרת הוא עלול להרגיש שהקריירה שלו תקועה.

יש עוד? יש.

נבחרת ישראל תשחק בספטמבר שלושה משחקים נגד אנגליה, צ'כיה ובוסניה, ובינתיים מקיימת משחקי הכנה נגד בלגיה. זה יפה וחביב ונכון וראוי, אבל הראש שלנו לא אתכם בשלבים אלה. בטח לא כל עוד אוסיין בולט מתכונן ל-200 מטר ושועי עולם בשאר הענפים, כולל כדורסל, מתחדדים לקראת הישורת האחרונה. נדבר על מאירק'ה טפ-הירו והשאר רבות ונצורות במהלך ספטמבר, יש להניח.

מאירק'ה, אגב, סיפר אתמול בראיון לרדיו 99 שמאוד רצה לעבור למכבי ת"א עם אפי בירנבוים. לא שלא סיפרתי לכם על זה כבר מזמן, אבל האמירה הזו מופנית בעיקר לכל מי שעוד שמאמינים בהזדהות, סמלים וכל זה. כמו כל ישראלי, טפירו רצה ורוצה לשחק במועדון המוביל של ישראל ולא יעזרו כל שנותיו היפות במלחה-האולם. מעמד זה מעמד, אתגר זה אתגר, כסף זה כסף, ואם חסרה לו ברזומה חתיכת יורוליג, טפירו היה הולך על זה בכיף לו רק היו שולחים לעברו יד מושטת וחוזה מוכן לחתימה. עצוב? שמח? מצחיק? עובדות החיים? תחליטו מה שתחליטו,
ככה זה עובד.

מה עוד? הנה עוד.

מייל מפתיע נחת הבוקר בתיבה הנשיאותית, ובישר על בחירת חמישיית כל הזמנים בכדורסל הספרדי על פי גולשי "אזורית 1-3-1", יופי של שם לאתר. ואלה שמות (על פי עמדות): חוסה מנואל קלדרון, חואן אנטוניו סן אפיפניו, אלברטו הררוס, פרנדו מרטין ופאו גאסול. האמת שלא הבנתי אם זו בחירה של קוראים, או של איזה בלוגיסט כזה או אחר, אבל זה מה יש. וזה נשמע, מריח ומרגיש נכון.

טראוויס ווטסון ממילאנו מועמד להפועל ירושלים, וגם זה מריח, נשמע ומרגיש נכון. קודם כל, כידוע, אני בעד רכש שמגיע מאיטליה ומפיץ קצת את הבשורה בארץ הקודש. גם ברוקס סיילס ובי.ג'יי מקי הגיעו לחיפה משם, ויהיה נחמד לראות כאן גם את ווטסון.

מדובר בסוג של סוס אתלטי וחזק גם יחד, שנראה משום מה יותר מבוגר ממה שהוא באמת. ועם זאת, התחושה לגביו היא שהוא צריך להתאוורר קצת מהבינוניות האיטלקית שדבקה בו בשנים האחרונות עם מילאנו ועם בולוניה, אבל להחליף אותה במה בדיוק? בבינוניות ישראלית? כנראה שכן. בסופו של דבר, ווטסון הוא כדורסלן בינוני למדי, עם כל היורוליג-שמורוליג ברזומה, אם כי לפחות בריבאונד הוא אדיר – לא נכחיש זאת.

רוצים עוד? הנה עוד.

ד'אור פישר נחת כאן תמול-שלשום כזה, עם משקפיים של חנון ואמא דבאבה-משהו לצידו. האם זהו דמותו של האתלט השחור הממוצע נכון להיום? האמא השמנה תמיד תהיה שם, דומעת מהתרגשות אוחזת בכף ידו של בן מגודל בגובה 2.11, ואחר כך עוד מדברים על אמהות פולניות. אמא זה אמא, יו נואו. אבל מה לגבי המשקפיים? אפילו יוסף שילוח בימיו הגדולים ביותר במיטב (?) סרטי ישראל לא יכול היה להעלות על דעתו זוג משקפיים כזה. בסוף עוד יתברר שמדובר במיטב האופנה.

כשפישר נדרש לשמו הפרטי הוא הסביר, שוב, שמדובר בתרגום הצרפתי למלה זהב ושאמא שלו, הדבאבה מהפיסקה הקודמת, אחראית למחדל או להברקה, תלוי איך מביטים על זה. מעל לכל, פישר הבהיר שמבטאים את שמו דיאור. לא דור ולא ד'אור, מה שמזכיר לי שראיתי על הבוקר בערוץ הראשון במהלך ההמתנה לשיוט של שחר צוברי (ענף משעמם מאין כמותו לצפייה מהצד) דואט של אתי אנקרי האגדית עם ד'אור המקורי. ולצידי, אגב, תומרינגו סטאר רך הבלורית.

אז מה, דיאור וליאור? האם זה יהיה הצמד המרתיע/מפתיע של מכבי ת"א בצבע? לא נכחיש זאת, גם לא נאשר, אם כי הפוטנציאל בהחלט קיים.

ברקע קולו של יהודה מעיין, יו"ר איגוד השייט, ואחר כך גם זה של דני לבנשטיין עם ההתעמלות שהפעם לא התחברתי אליה בשיט, עם כל הגמדים של ה-1.42 האלה. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאני הולך ונרדם לאיטי.

מתי כבר מגיע בולט עם ה-200 מטר, מעיר אותי ושורף את המסלול?