הווווווו זה נאה. רבי פנחס הגרשוני שוב בכותרות אחרי הרבה זמן. הרב הגאה והבולגרים שלו ניצחו את הונגריה 71-89 במשחק הפתיחה של בית א' לקראת אליפות אירופה. זה קרה בסופיה-הכרך ואין שמץ של ספק, גם לא צל או צללית, שנוכחותו של הגרשוני על הקווים תעזור לנבחרת הבולגרית ואולי גם לכדורסל הבולגרי לקבל דחיפה ולהתרומם. עד כאן העיסוק ברבנו גרשון, איש ומאמן גאה, מתנדב על פי הפרסומים, שמאז שפוטר מאולימפיאקוס לא ממש שמענו עליו מה גם שמרגע שתחל העונה הקרובה הוא אמור לשבת בבית יען כי עבודה בקבוצה כלשהי אין לו כרגע.

עוד משפט בעניין הזה: חברים זה טוב, יו נואו. אבי קובלסקי, שעזב את מכבי ת"א אחרי כעשרים שנות עבודה בה ונסע לפיראוס, הוא עכשיו מאמן הכושר של בולגריה. שי שטריקס, שופט העבר, שכבר לפני שנים הפך את בולגריה לביתו השני והיה פעיל בכל מיני עניינים בכדורסל שם לפני ומאחורי הקלעים, הוא מנהל הקבוצה. הוא גם בעל תפקיד בליגה הבלקנית החדשה שתצא לדרך. סתם ככה, למקרה שלא ידעתם.

אבל למעשה התכנסתי כאן עם עצמי כדי להביע תרעומת מהסוג היותר-קשה. בבולגריה משחק החבר איברהים ג'אבר, אמריקאי-מוסלמי שהפך לבולגרי בן לילה. באמת שלא שמעתי על ההתאזרחות של ג'אבר, שחקן שמאחוריו עונה אחת באירופה שמחולקת בין אגלאו ביוון לבין רומא באיטליה. לא מזמן הוא האריך את החוזה שלו ברומא לעוד שנתיים, אם אני זוכר נכון. הגארד-סקורר הזה סיים את המשחק נגד הונגריה עם 23 נקודות, 5 אסיסטים ו-3 חטיפות ב-37 דקות. בקיצור, כל הנבחרת יושבת לו על הכתפיים. ויש להניח ואף להניח יש, שהגרשוני לא ממש יכול להסתדר בהצלחה אם ג'אבר אינו על המגרש.

ג'אבר לא המציא שום דבר. ההתאזרחויות המוזרות בכדורסל האירופי ובמיוחד במדינות כמו מקדוניה, בוסניה, בולגריה ואולי עוד אחת או שתיים, הן לא יותר מאשר בושה, חרפה וכלימה. אין הגדרה אחרת.

ג'אבר הוא יליד ברוקלין, בן למוחמד ועאישה. שחקן מוכר וידוע בתיכונים ובמכללות שלא נבחר בדראפט ה-NBA. גארד בגובה 1.88, בן 24 וחצי, כנראה אחד הטובים ששיחקו במכללת פנסילבניה אי-פעם. רק מה, אין לו דבר וחצי דבר עם בולגריה.

מ-2003 ועד 2007 הוא שיחק במכללה. את העונה שעברה הוא החל באגלאו ושם, יש להניח, חזה בו מקרוב גם רבי פנחס הגרשוני. מתישהו באמצע העונה הוא נשלף משם על ידי רומא וצורף במקום אלן ריי, הרכז שדי הסריח את המגרש. ופתאום, ג'אבר הוא בולגרי.

עכשיו ככה: אני כבר מזמן לא עכבר ניוז אירופי. עוקב, בודק וקורא אמנם, אבל פחות מפעם. לא נתקלתי ולא שמעתי שום דבר על האזרוח של ג'אבר בשבועות ובחודשים האחרונים, אבל נגיד שה"אשמה" היא בי ופשוט פספסתי את הידיעה המעניינת הזו. הלכתי לבדוק באתר של פיב"א-אירופה, זה שבו מסופרים ענייני הנבחרות השונות. בחודשיים האחרונים היו שם אמנם רק שתי ידיעות על בולגריה, אם כי נרחבות ומקיפות למדי. על ג'אבר אין שם מלה.

מן הידועות גם לפורמר-עכבר-אירופי כמוני, שהבולגרים מחזיקים שלושה רכזים אמריקאים מאוזרחים בהיכון. רודריק בלייקני, ששיחק אצל הרב באולימפיאקוס, כבר שיחק עם הנבחרת הבולגרית בקיץ הקודם. גם לקיידרן קלארק, עוד רכז, יש אזרחות בולגרית. ועכשיו גם לג'אבר.

ולא שאני עד כדי כך מומחה לכדורסל בולגרי, אבל מעבר לכך שמדובר בבחו"כ אחד גדול וקיצוני, שעוטף כאמור הרבה מספר באירופה ולא רק בולגריה, נראה שהעמדה הקריטית ביותר בנבחרת הבולגרית היא הרכז. כנראה שפשוט אין רכז בולגרי ברמה גבוהה, אז סידר מי שסידר אזרחות כזו לאחד ועוד אחד ועוד אחד. ועכשיו, שהרב יבחר את מי הוא רוצה להרכיב בסגל. אז הרב בחר בג'אבר.

אני לא יודע בוודאות, אבל סביר שהעסק המסריח הזה מתחיל ביוון איפשהו. ראיין סטאק ומייק ווילקינסון ששיחקו בנבחרת מקדוניה קיבלו את האזרחות המקדונית שלהם בזמן ששיחקו באריס סלוניקי. גם ג'רמיה מאסי, המתאזרח הנוכחי של מקדוניה, שיחק באריס כשקיבל את האזרחות ובעונה הבאה, אגב, ישחק בריאל מדריד.

לסלוניקי ומקדוניה קשר גיאוגרפי והיסטורי ממשי, יו נואו. ואם יו דונט נואו, חפשו חומרים על זה. זה, כנראה, מה שמקל על העסק לצאת לפועל.

בלייקני, קלארק וג'אבר עברו בליגה היוונית. מה ליוון ולבולגריה? לא יודע.

הנרי דומרקאנט שיחק בטורקיה בקרשיאקה ובאפס פילזן והפך לבוסני פתאום. אז אוקיי, אולי נרחיב את אזור יוום ונגדיר אותו כיוון-טורקיה.

וישנם עוד סיפורים.

ידוע שישנן מדינות שמעוניינות לקדם את הספורט שלהן באמצעות ספורטאים זרים ומזרזות או מקדמות או יוזמות אזרוח ספורטאים. ג'יי. אר הולדן, נניח, הפך צ'יק צ'ק לרוסי, אבל הוא לפחות שיחק קצת בצסק"א לפני שקיבל אזרחות. ונדמה לי, על אף שאינני, שגם טרל קאסל קיבל אזרחות בוסנית אחרי ששיחק בליגה המקומית שם. וג'אבר-מה? הוא ביקר אי-פעם בחיים שלו בבולגריה עד לאחרונה?

אם למדינות כמו מקדוניה, או כמו בולגריה, או כמו גאורגיה שהביאה פתאום את טיירון אליס ואת שאמונד וויליאמס, מאוד חשוב להצליח בספורט ובכדורסל באמצעות זרים שאין להם ממש קשר אמיתי עם המקום, זה עניין שלהן. אבל לא ברור לי למה פיב"א צריכה לקבל את הנתון כפי שהוא. הרי כבר מזמן העסק הפך למסחרה אחת גדולה ודי דוחה, יש לומר, אז למה לא להנהיג חוק, למשל, שלפיו מתאזרח יוכל לשחק בנבחרת הלאומית של מדינה אך ורק אם שיחק לפחות עונה אחת בליגה המקומית שלה?

כמו שאצלנו כריס ווטסון, ג'יימי ארנולד וג'רון רוברטס שיחקו קודם בליגה ואחר כך בנבחרת, זה מה שצריך לקרות לגבי כולם. אם ג'אבר רוצה לשחק עבור נבחרת בולגריה, שיוכיח נכונות לשחק בליגה המקומית שלה עונה אחת לפחות. ואם לשחק בבולגריה עבור שחקן כמותו זה סוג של הקרבה בקריירה (ירידה בשכר וברמת הכדורסל), אז שיקריב עונה. נראה אותו. ואם הוא לא מוכן, שלא תהיה לו הזכות לשחק בנבחרת הלאומית.

ועוד לא שכחנו את ימי קני וויליאמס הצ'כי, כן?

כה אמרתי – וכלום לא יקרה.

בושה, חרפה וכלימה.