כבר סיפרתי לכם שטורניר הכדורסל של האולימפיאדה לא בא לי טוב. זה ביטוי קצת ערסי, ועדיין הטורניר לא בא לי טוב.

גם בגלל החופש הגדול והילדים שהיו בבית רוב הזמן, גם כי זה נופל על שעות עבודה, גם כי כדורסל באוגוסט מתגמד ליד סיפורים מרשימים-זו-לא-מלה כמו פלפס, בולט, איסינבייבה ובקלה, וגם כי כדורסל באוגוסט מתגמד בכלל וברמה העקרונית.

עם כל הכבוד לכדורסל ולהיותנו כאן כדורסלע-האתר, כן?

ובכל זאת, בין לבין קלטתי כמה דברים שנדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שמן הראוי להביא אותם גם לידיעת העם אשר בציון ובתפוצות. ועוד לפני זה פתאום אני חושב שנדמה לי ש"נדמה לי" לא שימש כפרשן באף אחד מהמשחקים האולימפיים. קרה משהו? הכל בסדר?

נביע דאגה כנה לשלומו של אביב לביא.

היידה, אנקדוטות קצרות.

ג'ייסון קיד. אני יודע שהוא בן 35, ואני יודע שהוא הגיע על תקן המנטור של כריס פול ודרון וויליאמס, ובזכות העובדה שכבר היה שותף בעבר לחוויה חיובית שהסתיימה במדליית זהב. די ברור שלא בנו עליו כעל מי שיהיה השחקן העיקרי שימשוך לזהב בסין. הוא גם היה לא רע בכלל בחצי הגמר נגד ארגנטינה, שיחק בפשטות, מצא את האנשים הנכונים בעיקר בהתקפות מעבר. ועדיין, פתאום הוא נראה לי מאוד-מאוד-מאוד מעבר לשיא. אולי גם בגלל מיעוט דקות משחק, אולי בגלל שלידו כריס פול נראה כמו מטוס. אם אני מרק קיובאן מדאלאס מאבריקס, ונזכר שאני צריך לשלם בעונה הבאה יותר מ-21 מיליון דולר לקיד כדי שיסחב אותי למאבק על אליפות או משהו קרוב לזה, הטורניר האולימפי מעלה בי ספקות לגבי העתיד הקרוב.

קרלוס חימנס. איזו הצגה בחצי הגמר של היונה ההנפלדית מתוצרת ספרד. תמיד הוא היה סוג של יונה, חימנס. הוא אמנם יותר גבוה מנדב, ויכול לצאת ולשחק כסמול פורוורד יותר משהנפלד יכול היה, אבל בסך הכל אני מוצא המון קווי אופי מקבילים ביניהם ובראשם הקבוצתיות, ריבאונד ההגנה וחוסר האנוכיות. היה מהנה מאוד לראות אותו משחיל את כל 7 הזריקות שלו מהקו, חלקן תחת לחץ. ונדמה לי, על אף שאינני, שלהנפלד נסים ונפלאות כאלה מהעונשין קרו
מעט מאוד פעמים לאורך הקריירה.

פאו גאסולינה. אין לי ספק וספק אין לי, שהאיש הוא תותח גדול מאוד. ברם אולם, לעולם ועד כנראה ייקרא כאן גאסולינה. האיש מוביל את הטורניר עם 19.4 נקודות למשחק וגם מוריד 7.1 ריבאונדים במשהו כמו 27 דקות וזה נאה כרפאל במיוחד. אבל כמה לחץ הוא משדר מקו העונשין כשהוא זורק בסיום, וכמה רכות נעשות הידיים שלו כשהשעון מתקרב לסיום במשחק צמוד. נגד הליטאים עף לו פתאום מהיד כדור פשוט לגמרי. כנראה שהידיעה הגיעה עד אליו: בישראל יש מי שקורה לו בזלזול-משהו ג-א-ס-ו-ל-י-נ-ה. רכרוכי, יעני, סוג של נקניקייה.

סימאס יסאיטיס. ראיתי אותו בחצי הגמר נגד הספרדים מרביץ חמש שלשות, אבל מחטיא שתיים קריטיות אחר כך כשהמשחק נצמד. שמעתי את עפר שלח מדבר על זה שהוא לא האיש לתת לו את הכדור ברגעים האחרונים, בוודאי כששאראס בסביבה, אבל דווקא במקרה הזה לא הייתי לוקח את זה לכיווני גאסולינה, ולא הופך אותו ליסאיטיסיה. יסאיטיס לא מועד לפורענות כמו גאסול. אין לו היסטוריה עכשווית ונבנית של כישלונות בזמן אמת.

מאוד יכול להיות שהוא מצליח יותר באווירה ליטאית סביבו (נבחרת, ריטאס וילנה) כמו שניסו להעריך בשידור, מאשר בקבוצות טופ-אירופי זרות כמו מכבי ת"א וטאו ויטוריה, אבל לא הייתי הופך אותו לנקניקייה או לאחד שלא מומלץ לתת לו כדור בדקות האחרונות. כן, אפילו אם שאראס בסביבה.

לואיס סקולה. האיש הזה הוא
אחד השחקנים ששמם יצא למרחוק, אבל כשזה הגיע אל מול עינינו הוא היה בדרך כלל בינוני ומטה. בעיקר אם מדברים על התקופה שלו בטאו ויטוריה. כמה פעמים יצא לכם לראות את סקולה נגד מכבי ת"א ביורוליג במשחק לא מרשים? די הרבה. או שהוא מיד הסתבך בעבירות, או שסתם שיחק מתחת לממוצע שלו. והנה, נגד האמריקאים בחצי הגמר, כשג'ינובילי לא באזור, האיש הרביץ ג'אמפרים מארבעה-חמישה מטרים, תנועה בלואו פוסט, ריבאונד התקפה, נוכחות בצבע ויותר מ-60% מהשדה. זה אותו סקולה שתפס לקראת סיום העונה שעברה רצף של משחקים אדירים אחרי הפציעה של יאו מינג, ועזר לה לנצח כמה-זה-היה-בסוף משחקים. אלא שאת יוסטון בארבע לפנות בוקר בעונה הסדירה תראו אתם. לי היה סתם נחמד לראות אותו בסוף השבוע בשעה של בני אדם.

יאללה, די.

הגיע הזמן לרדת עם נגה סלע חסרת התקדים ולרכב על אופניים.

שלומות ונצורות בשלב זה.