קרו כל מיני דברים מוזרים לאורך הקיץ. אבי קובלסקי, למשל, הנאמן, המסור, השושואיסט, הקפדן, המקצועי, המכביסט, עזב את מכבי ת"א אחרי עשרים שנה או יותר, לא ממש ספרתי. יורם מנחם, מסמלי הפועל ירושלים, יגיע במקומו. אבי אשכנזי היה המאמן עם רצף העונות הכי גדול בליגה בקבוצה אחת. עכשיו אין לו אפילו קבוצה במחלקת נוער. ואברהם פלדה חזר זחוח מתמיד לליגת העל, לפחות על פי הראיון הקצר בטלוויזיה, וינהל את עירוני אשקלון עם ידידיה רפפורט. לא יפה ששכחו לקחת איתם גם את פיקו רוז'ביץ' ואשתו.
אבל אני חושב שהמהלך הכי מוזר בא מכיוונו של ג'רון רוברטס, ששיחק בעונה שעברה כזר בהפועל ת"א ונלחם לאורך כל העונה על מעמד של ישראלי. כשקיבל כזה רק בסוף העונה יחד עם ג'יימי ארנולד, דיבר על נכונות מלאה ורצון לשחק בנבחרת, אם יבקש ממנו המאמן לעשות זאת. שרף הלך, כצפוי, על ארנולד. ולא טעה.
אבל רוברטס? היתה איזושהי ידיעה מוקדם בתוך הקיץ, לפיה הוא מועמד להחליף במכבי ת"א את טל בורשטיין שנפצע. לא הרבה אחר כך הגיע הסיפור: רוברטס חתם בקבוצה קפריסאית. א.א.ל לימסול. זה קרה ביוני, לדעתי, והציטוט מדבריו באחת הידיעות נשמע מופרך לגמרי: "רציתי לשחק בישראל, אבל לא היו לי הצעות אז בחרתי בקפריסין".
מה הצעות, אילו הצעות? היה יוני, יא רוברטס. מה עם יולי, אוגוסט? הם לא חודשים? הם לא קיימים? מה, זה היה מכבי ת"א או לעזוב את ישראל מבחינתך? ואיפה סיפור האהבה המופלא עם אשתך הישראלית וכל מה שנלווה לו? לקחת אותו איתך וקיפלת בתוך מזוודה בדרך לקפריסין?
נורא מוזר הסיפור הזה, וגם נורא מבאס. מה פתאום נזכרתי בזה עכשיו, חודשיים אחרי האירוע? כי הכל מבאס כרגע, אז מתבאסים. וכי לא זכור לי אירוע כזה. כל המתאזרחים שיחקו פה תקופה ורובם עזבו בסופו של דבר. היו שהחליטו לפרוש, היו שהחליטו לעזוב לליגה אחרת, אבל קודם שיחקו כאן קצת כישראלים, נתנו מינימום של רספקט לכחול-לבן (וחלקם גם מקסימום), ואחר כך עזבו.
ג'רון רוברטס – אפילו את זה לא עשה.
וציפיתי ממנו, כמי ששיחק כאן כמה שנים טובות, מאשדוד ועד לב השרון, ממוצקין ועד הפועל ת"א.
והתאכזבתי. הכל כסף. הכל. וזה לא נחמד ולא כיף ולא מתאים. ידעתי את זה קודם, ידענו כולנו קודם, אבל דווקא ממי שחרש את הארץ לאורך ולרוחב כולל שיטוטים בליגת המשנה, קיוויתי להתנהגות אחרת.
תיהנה לך בקפריסין. וזה לגמרי בסדר אם תחליט לא לחזור אף פעם. לא בטוח שנייחל לזה. כנראה שלא.
