"החתמה מצוינת שעשינו. הוא שחקן שעושה את ארבעת השחקנים האחרים על המגרש טובים יותר. מאז הימים של מוטי ארואסטי, למכבי לא היה רכז אמיתי. גם שאראס לא היה מס' 1 קלאסי. הוא שיחק על עמדות 1 ו-2 אבל קרלוס הוא מספר 1 קלאסי והוא שחקן פנטסטי". כך, מלה במלה, ענה רענן כץ לשאלת כתבת ONE, מיכל גרונדלנד, האם הוא מרוצה מהחתמתו של קרלוס ארויו.

עכשיו ככה: אני האחרון שחושב שצריך להתייחס ברצינות לכל אמירה של רענן כץ, או של כל יו"ר, בעלים, מנכ"ל ומה שזה לא יהיה. אני גם לא חושב שכל אחד מבעלי התפקידים הנ"ל, בין אם במכבי תל אביב ובין אם בכל קבוצה אחרת, חייב להיות המבין הגדול ביותר בכדורסל. יותר עדיף שימלא את תפקידו המוגדר על הצד הטוב ביותר. הקבוצה תסתדר גם אם יבין יותר וגם אם יבין פחות. או שאולי לא, אבל זה באמת לא חשוב כרגע.

אבל תודו שבאמירה הספציפית הזו יש משהו שדווקא כן עושה חשק להתייחס, לפחות ב-12 מלים, בלי סדר כרונולוגי, בלי דירוגי איכות, בלי להתאמץ להרכיב רשימה מלאה ואפילו בלי לכלול בה את השם המפורש שאראס:

אריאל מקדונלד

עודד קטש

דורון שפר

חן ליפין

בנו אודריך

גיא גודס

אין ספק - מאז ארואסטי אכן לא היה למכבי רכז אמיתי, אחד שעשה את חבריו טובים יותר. צודק רענן כץ. כל מלה מיותרת.

תודה ושלום

פאו גאסול הודיע מיד בתום הגמר האולימפי כי הוא פורש מנבחרת ספרד. "לפעמים הגיע הזמן לעצור ולהגיד די. היה לנו כאן טורניר ענק, אבל אני לא יכול כל קיץ לתת את כולי לנבחרת, בטח לא בגילי. לא יודע מה יהיה בעתיד, צריך לחשוב על הכל, אבל מה שבטוח הוא שלאליפות אירופה הבאה אגיע כפרשן טלוויזיה ולא כשחקן נבחרת ספרד", היה הציטוט שקראתי ב-ynet.

יודעים מה? צודק. אם היו זמנים בהם הסכמתי עם כל האמירות הפטריוטיות, המחייבות כל מוזמן ומוזמן להתייצב מיד, ללא תנאים וללא שאלות כי אוי ואבוי אם לא בלה-בלה-בלה - עבר לי. הגיע הזמן להכיר בעובדה הפשוטה שבעידן המקצוענות והחוזים מרובי המיליונים עושים שחקנים שונים שיקולים שונים, כאשר לא תמיד טובת הנבחרת והאומה נמצאת בראש סדר העדיפויות. זה כך, וכך זה כנראה יהיה מכאן ולהבא.

אז מצד אחד, למשל, ניצב דירק נוביצקי, שבמשך שנים התייצב בכל קיץ ולכל משימה, ונתן מעצמו לנבחרת גרמניה 300 אחוז, שהספיקו בזמנו עד למדליית כסף באליפות אירופה. מצד שני ניצב זידרונאס אילגאוסקאס, שביותר מהזדמנות אחת מאוד יכול היה לעזור לנבחרת ליטא, אבל הפעם האחרונה שהואיל ללבוש את המדים הלאומיים היתה באזור מלחמת העולם הראשונה. כך זה בכל נבחרת, כולל זו ישראל (אפיק ניסים? דרור חג'ג'? אניוואן?). איש איש ובחירותיו, איש איש וגישתו.

וזה בסדר גמור, כי כנראה לא יכול להיות אחרת. הגיע הזמן שנכיר באמת הפשוטה שבנבחרות משחקים וישחקו רק מי שזה באמת חשוב להם. הסיבות להיעדרויות כבר לא צריכות לעניין אף אחד. השימוש ב"יש לו / אין לו סיבות לגיטימיות לא להיות בנבחרת" כבר לא לגיטימי בעצמו. הסיבות לא מעניינות. ירצה? יהיה. לא ירצה? יהיה מישהו אחר.

אם החליט החבר פאו שמספיק לו, לפחות בינתיים, כנראה שמבחינתו הוא צודק. גאסולינה-מה-גאסולינה, האיש שיחק תפקיד מרכזי בנבחרת שלקחה אליפות עולם, ולמרות שבערוב ימיו הפך למעין אאיטו על הפרקט מבחינת הלוזריות - איש בספרד ומחוצה לה לא יכול לבוא אליו בטענות שלא ניסה ונתן מה שהיה לו. תודה ושלום, עד הפעם הבאה.

shaharhermelin@gmail.com