הרבה זמן עבר מאז שהיה לי ערב כזה. כל כך שקט ורגוע, כל כך נינוח. כמו שראוי שיהיה בערב האחרון של החופש הגדול. החבר'ה התפקדו אחר כבוד איש-איש למיטתו. נתנו כבוד, פינו מקום להתרגשות לעטוף אותם. ערב שנת לימודים חדשה, לא צחוק. כבר שכחנו איך זה מרגיש, יען כי זקנים אנחנו, אבל לפתוח עונת לימודים – מה גם שילדה שעולה לכתה א' בקרבנו – זה סיפור-סיפור.

בקיצור, בתשע ועשרים כבר היתה דממה. אנביליוובל. אפילו תומרינגו סטאר, ששנתו השתפרה מאוד בשבועיים-שלושה האחרונים, נדם לחלוטין. קצת קשה לי להאמין שאני כותב את זה, אבל סוף-סוף זה קרה. יכולתי לשבת מול הטלוויזיה עם כוס קפה ולראות את רוז'ה-שלנו משחק ביו.אס אופן בשידור חי. וככה זה, יו נואו: לפעמים הדברים הכי מובנים מאליהם, כביכול, הם לא מובנים בכלל. ופתאום זה התאפשר. ובול נפל לי משחק של פדרר. אין כיף גדול מזה כדי לסגור את אוגוסט הנבזה.

עוד לפני שאני מגיע אל "שלנו" תרשו לי רק מלה אחת בעניין אחד בספטמבר. אם יש יום מתעתע בשנה זה היום, היום הזה ממש. על פניו זו תחילתה של תקופה חדשה וקסומה. החופש הגדול מסתיים, הילדים חוזרים ללמוד והכל אמור להיכנס למן מסלול נוח של שיגרה. אפילו צל-צילו וריחו של סתיו כבר מציצים ומריחים באוויר. ואני אומר לכם, כלמוד ניסיון של ממש וכזקן שעבר מספיק תאריכים כאלה:

אל תאמינו לו.

אל תאמינו לאחד בספטמבר.

הוא רמאי.

ואיזה-סתיו, מה-סתיו. תיכף הולך להיות פה עוד יותר לח ועוד יותר דביק ועוד יותר מאוס מאשר היה קודם. אני מכיר אותו, מכיר אותו, מכיר אותו. מכיר אותם.

את הימים האלה של ספטמבר.

וזאת למרות – ואומר את זה בזהירות – שאתמול בערב רצה פתאום בריזה בלתי רגילה מבעד לתריסי הלשכה הנשיאותית שיכולתי להישבע שהסתיו כבר כאן ומוסר ד"ש קר.

אבל אלה כבר מחשבות הגות נשיאותיות שרחוקות מאוד מהנושא שרציתי לדבר אתכם עליו. כי אצל רוז'ה-שלנו נראה פתאום האביב. תיפח נפשי אם לא פקד אותו אביב חייכני ומאיר פנים אתמול במשחק נגד ראדק סטפאנק המכוער שבטניסאים.

3:6, 3:6, 2:6. וזה נגד סטפאנק שחוץ מלהיות מכוער הוא גם בדרך כלל מאוד עקשן. מאוד-מאוד. ברמות בלתי נסבלות ממש. אבל אתמול הוא היה חלש. לא יודע אם זה הוא, או שרוז'ה-שלנו גרם לו להיראות ככה. ואולי זה שילוב של שניהם. כן, כנראה שזה הסיפור.

איפשהו במערכה הראשונה עוד בלט קצת חוסר ביטחון אצל פדרר, כשהצ'כי שבר אותו וצמצם ל-4:3, אחרי שכבר פיגר 4:1, אבל אז הגיע רוז'ה-שלנו והחזיר לעצמו את השבירה האבודה בדרך לניצחון במערכה הראשונה.

עכשיו ככה: ברור לי לגמרי שנגד יריבים טובים יותר – ומה לעשות שרובם נשארו עדיין בתחרות – לא ילך לפדרר כל כך קל. למעשה, סטפאנק שיחק מתחת לרמה שאני רגיל ומכיר ממנו. כך או אחרת, אחרת או כך, היו שם כמה פורהאנדים שהזכירו את רוז'ה-שלנו האמיתי. זה שהיה פה, ושלט, ומלך, והנהיג והטיל חיתתו על פני עולם ומלואו. זה שהוביל את הדירוג העולמי במשך ארבע שנים וחצי ברציפות עד לאחרונה.

ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהוא חזר לפחות חלקית במשחק הזה. התחושה היתה שמדובר במשחק הטוב ביותר שלו העונה.

זה היה ניצחונו ה-30 ברציפות של פדרר ביו.אס.אופן. בכל זאת, יו נואו, הוא אלוף שם ארבע שנים ברציפות * וזה הגרנד סלאם האחרון של העונה, כן?

בסיבוב הבא יעמוד מולנו איגור אנדרייב, סוג של רוסי מסוכן שמדורג 23 בעולם. עד היום שיחקנו נגדו פעם אחת בלבד וזה היה ממש מזמן ועוד על חימר. טורניר שטאד, שוויץ, משחק הגמר ב-2004. ניצחנו בארבע מערכות. הוא ממש לא פראייר, אנדרייב. ניצח אתמול את ורדאסקו מספרד בשלוש מערכות קלילות ונמצא בכושר מצוין.

ובכל זאת, אם אכן אביב נחת על פדרר, יקום נא "שלנו" כלביא לכל דבר וינגוס בו כבר בפתיחה, כפי שעשה לסטפאנק.

נקרע אותו.

נרביץ בו.

נעשה בו שמות.

* נדאל, יא מנוול: הנה אנחנו חוזרים.