אנגליה ביום רביעי בהיכל, ונבחרת ישראל משדרת לחץ, ועזבו אתכם מכל המלים המכובסות כגון "דריכות", "מתח חיובי", "אדרנלין" וכל השאר. הנבחרת לחוצה ואפילו מאוד - מהמאמנים, דרך השחקנים ועד למנהל ולאנשי המשק - כולם לחוצים ונחרדים מהמחשבה שחס וחלילה וחס יפסידו במשחק הראשון של הקמפיין, ועוד בבית, ועוד לאנגליה.
אני לא. בחיי שלא. לא מתוך ביטחון עצמי עודף, לא מתוך התנשאות וזלזול בלואל דנגים באשר הם. ממש לא. אני לא לחוץ כי ישנם עקרונות וחוקים בטבע שאיש לא יכול להם (מי אמר משה גרטל?), וביום רביעי בערב נוכל כולנו לצפות ביישומו של אחד החשובים בהם, לפחות בנקודת זמן זו: אנגליה לא יכולה לנצח את ישראל בכדורסל במשחק רשמי. נקודה וסימן קריאה גם יחד, ועל מנת שלא תגידו כי אין לדברים אחיזה במציאות, אמהר ואציג בפניכם את הניסוי המדעי, אשר ערכתי כבר לפני למעלה מעשור ואשר מוכיח את טענתי מעל לכל ספק.
הימים ימי חודש נובמבר 1997. עבדכם הנאמן והמלכה-האם זה עתה נישאו ברוב אושר אי שם בערבות צומת מסובים, וכעת הם בלונדון לצורך ירח דבש (שבוע ריבה, אם לדייק. למי יש זמן וכסף לחודש שלם?). על הפרק: כל האטרקציות התיירותיות המובילות בבירת אנגליה, קפיצה לברייטון לביקור באחד הסניפים המשפחתיים, שופינג כמובן וגם, ומבחינתי בעיקר, ביקור בבית המקדש, הידוע גם בכינויו איצטדיון וומבלי.
נכון שמדובר בסטייה, תרתי משמע, אל הענף-שאין-לנקוב-בשמו, אבל אין מה לעשות. מעטים מאוד הם מתקני הספורט בעולם, הנותנים פייט ראוי לוומבלי מבחינת העוצמה, מבחינת החוויה, ובעיקר מבחינת עוצמת החוויה. אישית, הייתי מכניס לרשימה את המדיסון סקוור גארדן ואת הבוסטון גארדן הישן כנציגי ענפנו הנשגב מכל, ומאותן שתי ערים ממש את יאנקי סטדיום (או-טו-טו עליו השלום) ואת פנוויי פארק של הבייסבול, ומה לעשות שלענף ההוא יש הכי הרבה נציגים: וומבלי, אולד טראפורד, אנפילד, קמפ נואו, המאראקנה, סן סירו, האמפדן פארק בגלזגו, המונומנטאל בבואנוס איירס ועוד אי אלה.
אז נסענו לוומבלי. ולא סתם לסיור תיירותי אלא למשחק ממש. נבחרת קמרון, היא ולא אחרת, התארחה באותו סוף שבוע בלונדון במסגרת ההכנות של שתי הנבחרות למונדיאל 98' בצרפת, ובכך העניקה לנו הזדמנות מצוינת לצפות בוומבלינאים בפעולה. המלכה-האם אמנם לא יצאה מגדרה לשמע דרישתי החד משמעית שלא להחמיץ את המאורע ההיסטורי, אבל קיבלה אותה בהבנה לאחר שהסברתי לה כי וומבלי לאוהד הספורט כמוהו כאוקספורד סטריט לאוהדת השופינג, וכמבצר במשמר העמק לאוהדי יקנעם/מגידו.
שמחים ונרגשים (טוב, רק אני) עשינו את הדרך לאיצטדיון, כשלצדנו נוהרים עשרות אלפי אנגלים בצבעי אדום ולבן, כמה מאות אוהדי קמרון בירוק-אדום-צהוב, וכמה ישראלים שבן דוד של החברה הכי טובה של אמא של גיסתם מכיר את החותנת של השכנה של עובדת הניקיון ביציע G, והיא בטוח תכניס אותם בחינם. למרות ההצעה המפתה ("באמא שלי בואו איתנו. כמו כלום היא תארגן גם לכם משהו"), העדפנו לרכוש כרטיסים במיטב כספנו, ומיהרנו לתפוס את מקומנו ביציע - רק כדי לגלות שיש עוד למעלה משעה עד שריקת הפתיחה.
מה עושים בינתיים? קצת ניסינו ללמוד בעל פה את שירי האוהדים המקומיים - ונכשלנו, קצת ניסינו ללמוד את תנועות הריקוד האוהדים מקמרון - והתפדחנו, ולבסוף התיישבנו בלי לעשות כלום, עד שפנה אלינו אנגלי חביב שהתמקם שני כסאות שמאלה מאיתנו. הנה תמליל השיחה, שנחקק בזיכרוננו לנצח נצחים. לא נגענו.
אתם לא מכאן, נכון?
נכון.
מאיפה אתם, מקמרון?
נראה לך? לא צפית בנו מנסים לרקוד לפני דקה?
צודק. אז מאיפה אתם?
מישראל.
באמת?? האו לאבלי!
מה כל כך לאבלי? היית פעם בישראל?
לא, אבל חברים שלי ראו פעם בטלוויזיה סרט שעשה עליכם ה-BBC. רצחו לכם את ראש הממשלה לפני שנה או משהו, נכון? קלאסי.
מה כל כך קלאסי בזה שרצחו את ראש הממשלה שלנו?
לא יודע, בנאדם. כמו בסרטים כזה. מה אתם עושים כאן?
מה נראה לך? באנו למשחק.
אוהבים ביפ (טוב, כאן כן נגעתי. חוק זה חוק)?
כן, אבל כדורסל יותר.
כדורסל? לא מכיר. מה זה?
יופי, קטעים איתך.
בחיי, לא מכיר נו.
אתה יודע? בתור נציג של המדינה ממנה יצאו, בין השאר, פיטר סלרס, מונטי פייטון, בני היל ו"מישהו מטפל בך" אתה לא ממש מצחיק.
אני נשבע לך בשלושת הבנים שלי שמעולם לא שמעתי על כדורסל.
מה לא שמעת? כדורסל: שני סלים, כדור, לקלוע, NBA, מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד?
סוֹרי. ביפ, ראגבי, קריקט, גולף, מירוצי מכוניות, מירוצי סוסים, מירוצי כלבים, טניס, אתלטיקה, אפילו שחיין או שניים. הכל אני מכיר וברובם אני צופה. כדורסל? לא יודע מה זה.
אתה רציני?
כן.
רציני לגמרי?
כן.
טוב, תבוא לישראל נראה לך.
לא חושב, בנאדם, נשמע לי קצת מסוכן. רוצחים אצלכם ראשי ממשלה וכאלה.
אבל זה קלאסי, לא?
לא יודע. היי - הנה הם באים! קאם אווווווווווווון אינגלאאאאאאאאאנד!!!!
עד כאן הדיאלוג מהיציע בוומבלי. עכשיו תגידו לי אתם: לאלה נפסיד בכדורסל? לאלה??
shaharhermelin@gmail.com