ערב קשה עבר על כוחותינו, לפחות בחלקים נרחבים ממנו. דקות ארוכות כנצח של התמודדות מול יריבים קשוחים, מאבק בתנאים קשים ביותר ותוך השקעת מאמץ עליון הן ברמה הפיזית והן ברמה המנטלית, ניסיונות בכל הכח לשמור על ריכוז ואחריות עד לשניות האחרונות, ומפח נפש לא קטן בסיום. קשה, באמת קשה לצופה הממוצע לזפזפ כל כך הרבה בין שלושה ערוצים. כבר עדיף שידור מחזורי רצוף של "אודטה - המיטב".

לא, באמת - אני שואל אתכם: מי הגאון ששיבץ לאותה שעה את נבחרת ישראל בכדורסל, חצי גמר היו.אס אופן וגם, מה לעשות, את הנבחרת מהענף-שאין-לנקוב-בשמו? מי? איך אפשר לתפקד ככה? נכון שכל בעיה ניתן לפתור - למשל על ידי פריטה וירטואוזית על השלט, משל היה גיטרה ואני מינימום ג'ימי פייג' של לד זפלין - אבל מדוע צריכה להיות בעיה מלכתחילה? למה לא קם מישהו שמבין באמת - חכם, רציני, כריזמטי, בעל יכולת השפעה, כזה שכל הוראה ובקשה שלו זוכים לריספקט עצום ומיד מוצאים אל הפועל ללא שהיות וללא שאלות, יעני כמו אבי דיכטר רק הפוך - ודואג שלא תהיינה פשלות כאלו? לעולם לא נבין זאת.

על פניו, ברור שהכדורסל יעמוד במרכז ויתבע מתוקף זכותו ההיסטורית את מלוא תשומת לבנו, ללא עוררין וללא תנאי. בפועל, איך נאמר, לא ממש צלח הדבר בידיו, כלומר בידינו. כלומר, צפיתי אף צפיתי בחלקים נרחבים של השידור הישיר מבוסניה, אבל לא אבוש ולא אכחיש כי אחת לכמה דקות, בלחיצת כפתור קלילה, נדדתי למחוזות אחרים.

הלא אין מצב שחצי גמר הגברים בפלשינג מדו יתנהל, ואני לא אהיה שם (יבורכו אנשי יורוספורט לעולם ועד, אמן), נכון? וגם כמה שנשמיץ, נבוז, נלעג ונגחך על אוהדי הענף ההוא, לא נהיה צבועים עד כדי כך שלא נודה שאחת לחמש-עשר דקות נקפוץ לרמת גן לקבל דקה-תוצאה. אין מה לעשות, באשר ירוצו (סליחה, ינועו אנה ואנה כהילוך איטי של טיול שנתי של חולי ירח) כחולים-לבנים בכל ענף שהוא - נדאג לבקרם מדי פעם ונתעניין בשלומם ובתוצאתם.

התחיל קשה הערב, אולם ככל שנקפו הדקות הסתבר שאנשי כדורסל בנשמתם - או צדיקים, זה באמת היינו הך - מלאכתם נעשית בידי אחרים. חצי גמר הטניס נגמר מהר מהצפוי (פדרר טיאטא את דג'וקוביץ' בעוד המשחק בין נדאל לאנדי מארי, שמוביל 0:2 במערכות ונראה כאילו הוא הולך לנצח אבל הוא ממש לא, הופסק בגלל גשם. אבן אחת, לא קטנה יש לחזור ולהדגיש, נגולה מעל לבנו. בינתיים, ברמת גן, נבחרת ישראל ההיא הקפידה להיראות שוב כמו... ובכן, נבחרת ישראל ההיא, ואיפשרה להתרכז בכדורסל.

ואם כדורסל, אז רק שלושה דברים יש לי לומר על האירוע המרנין שהתרחש מול עינינו בטוזלה. שלושה ודי. על כל השאר - ובעצם סביר להניח שגם על שלושת אלה אבל אין דבר - שמעתם כבר בכל הערוצים, האתרים והעיתונים הקרובים לביתכם. הנה, מהקל אל הכבד.

האולם: תארו לכם שאת המשחק במוצאי שבת מול שווייץ, היתה הנבחרת ההיא בוחרת לארח, נאמר, ב"אורווה" בפתח תקווה. בדיוק ארבע וחצי שניות היו חולפות, בטרם היו מתייצבים כאן נציגיה החביבים והמעונבים של פיפ"א, או אופ"א, או ג'יפה, או מה שזה לא יהיה, ומכסחים את האמ-אמ-אמ-אמא שלנו באופן כזה, שהיה גורם לנו לא רק לבקש סליחה ומחילה, אלא גם להודות ברצח ארלוזורוב. פיב"א? פחחחחחח. ממתי מעניינות אותם זוטות מעין אלו? אז שהחבר'ה ידחקו ויידחקו להיכל הפאר בטוזלה - שבלי לפגוע באף אחד, לעומתו אולם הפחים בחולון זה המדיסון סקוור גארדן לפחות - מה אכפת לסבתא שלנו? לא שהפסדנו בגלל האולם, כן? אבל דחילאק, אין גבול? את אותם אפסים מפיב"א, אגב, באמת הייתי מעניש קשות, אפילו ברמה של שידור מחזורי רצוף של "אודטה - המיטב".

עידו קוז'יקרו: זו לא הפעם הראשונה, לא השנייה וגם לא השמינית שהאיש מועלה בחמישייה, ואחרי שלוש, ארבע, אולי חמש דקות מורד אחר כבוד אל הספסל, ומכאן והלאה מתפקד על תקן צ'ירלידר. מה זה העניין הזה? מילא משחק אחד או שניים, בהם במקרה הסתבר שהוא לא מץ'-אפ הכי טוב בעולם מול ההרכבים של הנבחרת שממול, אבל כל משחק, או כמעט כל משחק? לא מבין את זה. הסבריו של יו"ר הדירקטוריון, או של כל אחד אחר יתקבלו בברכה, אם כי לאו דווקא בהבנה.

יותם הלפרין: טוב, נו עזבו. האיש מעולם לא היה, אינו כרגע ולעניות דעתי הלא קובעת גם לעולם לא יהיה מימוש אותה 'הבטחה גדולה' שהדביקו לו כבר בגיל 12. גם אם אחת לכמה משחקים הוא יבליח עם 18 או 23 נקודות פלוס כמה אסיסטים איפה הוא ואיפה הגארד המבריק ועם זאת האגרסיבי והדומיננטי, שלא לומר המנהיג שכולם חשבו פעם שהוא יהיה. אם היו לו רק עשרה אחוזים של האנרגיות והאגרסיות של מורן רוט, למשל, שליש ביצה של טפירו וארבעה גרם של "רוע" כמו של גיא פניני האיש היה חתום כבר מזמן הרבה יותר מערבה מפיראוס. כרגע? הוא אפילו לא מתאים להיילייט במסגרת "אודטה - המיטב".

shaharhermelin@gmail.com