שואל פה סר ש. הרמלין באייטמונו מדוע עולה קוז'יקרו בחמישייה ואחרי זמן קצר יורד לספסל. שואלים גם אחרים, אגב. כיו"ר הדירקטוריון אני חש שעלי לספק תשובות, אם לא עושה זאת מאמננו הלאומי (אולי עשה והחמצתי?).

והתשובה המשוערת היא: מאמננו הלאומי דפנסיבי הוא באופיו. ולוחמני, זאת לדעת, למי שלא ביקר על פני כדור הארץ בשלושים השנים האחרונות. ומי דפנסיבי ולוחמני יותר מאשר עידו קוז'יקרו?

(האמת, אולי כריס ווטסון, אם כי ראיתי אותו מאפשר לאחד הבוסנים שם גישה חופשית לריבאונד התקפה. פוי).

לפני המשחק הראשון נגד בריטניה (הם מוכרחים להחליף את השם, פתאום זה נשמע לי כמו פולניה) – הוא אמר לעצמו ודאי: 'משחק ראשון בקמפיין, לאן יש לי לרוץ, מה יש לי למהר. אני אעלה את קוז'יקרו ונראה לאן הרוח נושבת. קרירה? אז אחליף אותו".

לפני המשחק השני בבוסניה הוא אמר לעצמו ודאי: 'משחק חוץ ראשון בקמפיין, לאן יש לי לרוץ, מה יש לי למהר? אסור לי להיות רך מדי בהגנה ואין טעם לרוץ איתם פה כבר בהתחלה, אם בכלל. אני אעלה את קוז'יקרו ואראה לאן הרוח נושבת. קרירה? אז אחליף אותו'.

בשני המקרים הרוח נשבה קרירה. לא שיש לי משהו נגד קור ברמות כאלה או אחרות בספטמבר הלח הזה, כן? אבל שני המשחקים נפתחו לא טוב מבחינת ישראל. בין אם זה באשמת הגבוהים הדומים מדי ברוב התכונות (קוז'יקרו וגרין) ובין אם מדובר בשילוב-המתקשה-להתחבר-כרגע בין טפירו להלפרין, עושה רושם שצריך לשנות דברים בחמישייה.

מאמננו הלאומי מופקד על העניינים ואיתו צמד פעילי-הפגרה, יורם חרוש ורוני בוסאני. אם נחיה גם נראה מה בכוונתם לעשות עם הגיעם למדינה שבה הבחורות יפות במיוחד, לקראת משחק מספר 3. ועוד עניין קטן, זמן וידוי הינו: קצת אחרי אליפות אירופה ב-2005 כתבתי שלהערכתי קוז'יקרו על סף סיום חלקו בנבחרת. ווטסון שיחק לפניו וגם גור שלף לקח דקות בעמדה מספר 4, אם אני זוכר נכון.

עידו נדחק אז לשולי השוליים יחד עם ארז מרקוביץ' ושיחק מעט יחסית. היה נדמה לי אז, הגם שבאותה תקופה לא הייתי אביב לביא, ממש כמו היום, שזהו. הפנים קדימה. והנה, שלוש שנים אחרי הוא עולה בחמישייה - גם אם לא תורם הרבה בינתיים. ואני חשבתי ש-2008 כבר יהיה זמן האליהו. טעיתי.

הלאה.

מאירק'ה טפ-הירו היה במשך שנים שחקן מחליף בנבחרת. מעולם לא היה ויכוח סביב השאלה אם הוא ראוי או לא ראוי לחמישייה. אלה היו תמיד המאמנים שבחרו והעדיפו שיעלה מהספסל, יאבחן קצת את התפתחות המשחק מהספסל משל היה איזה פרופסור לאבחון וייתן קצת שוונג כשהוא נכנס. מפה לשם, אולי בגלל היעדרו של דרור חג'ג', אולי בגלל שלא סומכים מספיק נכון לעכשיו על מורן רוט, טפירו פותח בחמישייה של הנבחרת.

ואולי כאן המקום לשנות. לחמישייה? רוט? לא נכחיש זאת. שווה לנסות. יופי של חרוזים על הבוקר. אם זה מעשי? נו, אם נחיה וגו'.

מפה לשם ואחרי שראינו את בריטניה ובוסניה, ועוד לפני הצ'כים, התחושה היא שהבריטים הם היריבים העיקריים בתחרות על המקום הראשון. הבוסנים, יש להניח ולהניח יש, יהיו פחות טובים מחוץ לאולם הביתי הסוער שלהם, כפי שזה כבר בא לביטוי במשחק הראשון שלהם בצ'כיה. הבריטים, להערכתי הלא הקובעת, מאוד רוצים הפעם. מאוד-מאוד. הם ילכו וישתפרו ממשחק למשחק. ככה זה נראה לי. ולי – זה נראה ממש ככה.

ואם בן גורדון שהדרכון שלו מעיד שהוא גם בריטי, כנראה שסיפור המקום הראשון היה נגמר עוד לפני שהחל.

ואם נייט ריינקינג קולע 22 נקודות נגד הצ'כים אתמול, זה אומר שהאיש מרגיש שהוא חייב אחד לנבחרת שלו (וגם שהצ'כים לא מספיק לקחו אותו בחשבון). לדעתי, על אף המשחק הטוב שלו, החוב לא נפרע אתמול. צ'כיה בבית זה לא נחשב. כדי לפרוע את החוב בריטניה מחכה לישראל.

7,000 צופים הגיעו לראות את המשחק נגד הצ'כים בלונדון. ולא ברור לי כל כך למה את המשחק נגד ישראל הם יקיימו בליברפול.

אני מבין שכולם רוצים לראות את דנג בפעולה, בכל זאת שחקן בית משלהם, סוג של. אבל מה זה פה, חבר'ה? קרקס נודד? לא עדיף לקיים את כל המשחקים באותו אולם ולהרגיש תחושת ביתיות, להכיר את המשטח, הסלים, כיווני הרוח של הקולות שמגיעים מהיציעים? נראה לי כאילו ההתאחדות הבריטית, שהשקיעה כל כך הרבה כסף כדי להביא את דנג לנבחרת, קצת שוכחת שהמטרה היא לעלות לאליפות אירופה ולאו דווקא לערוך מסע הופעות עבור העם היושב בקורט אינגלז.

במחשבה שנייה, אם הקהל שם יבצע את you'll never walk alone - אני חוזר בי מכל מה שאמרתי.

שלומות ונצורות בשלב זה.