לא זוכר מתי הפעם האחרונה שביקרתי באימון פתיחת העונה של מכבי ת"א. אולי זה היה מתישהו בימים של רבי פנחס הגרשוני. עכשיו אני גם יכול לומר שזה לא חסר לי באופן מיוחד, ועם זאת אף פעם גם לא סבלתי מאוד. זה בסך הכל עוד נדבך בהליך ההינתקות היזום שביצעתי אי-שם לפני כשמונה שנים וחצי במעבר מתפקידי ככתב שטח שסיקר את מכבי ת"א כמה וכמה (וכמה!) שנים, לכותב טורים ופרשנויות.

אתמול הייתי באימון בהדר יוסף עם צוות ONE, לצורך שידור חי של האירוע.

מה אני אגיד לכם – נחמד. נחמד להתרענן מפעם לפעם. נחמד לראות מקרוב, מרחק מטרים ספורים את כל גיבורי האייטמונים כאן: החל מטריי סימונס, דריק שארפ וג'ייסון וויליאמס, חביבי הסיפרה המכהנים, דרך אפי בירנבוים ודרור חג'ג' החביבים בפני עצמם, ועד שחקנים חדשים כמו קרלוס ארויו, ד'אור פישר ארוך הגפיים ורודני ווייט עטור המשקפיים.

כן, גם טל בורשטיין היה שם. הכדורים נכנסו, עד כמה ששמתי לב. וכמובן, שמעל'ה מזרחי, בראיון צפוף. וגם סקופון לי עבורכם: האיש ישב חצי מטר לידי, דיבר ודיבר, ובשעה שהוא דיבר, מה שעניין אותי בעיקר, בלי לפגוע בו ובדבריו כמובן, הוא אותו חפץ שהוא מחזיק
בשעת משחקים, דוחס לפיו, ממולל בידיו.

ראיתי אותו!

הוא היה שם!

יחד עם צרור המפתחות.

נו, הדבר הזה שכל כך הרבה פעמים דיברנו עליו. הקמע, יו נואו.

היה קשה לזהות במה מדובר בדיוק, כיוון ששמעל'ה כיסה עליו עם צרור המפתחות והסתיר חלק ממנו. הצלחתי רק לראות שזו מין שרשרת כסופה עם איזשהו תליון או משהו. שמעל'ה אמר בתשובה לאחת השאלות, שהוא לא יכול להבטיח כעת דבר אבל בדצמבר יהיה חכם יותר לגבי יכולתה של הקבוצה. הבטחתי לחזור אליו בדצמבר (לא שזה יקרה, אבל אם כן – אעיף מבט חוקר וקרוב עוד יותר על הקמע ואנסה לפענח מה טיבו).

אני יודע שאתם מצפים לשמוע איזו התרשמות מקצועית, משהו, קצה של חוט. ככה זה עובד בדרך כלל, אבל בפועל נראה לי שהאייטמון הזה הולך לכיוונים כלליים מאוד.

ראשית, בחלק מהשידור החי ישבנו עם הגב למגרש, כשמה שקורה עליו משמש כרקע פעיל ואקטיבי לדיבורים ומצולם כל הזמן. חלק אחר מהזמן העברנו בראיונות עם בירנבוים, מזרחי, גוט, סימונס, ווייט, סוכנו של ארויו – והראש היה מרוכז בעיקר בזה ולא במה שקורה על המשטח. חוץ מזה, אימון קליל ולא יותר בהרכב שנעדרו ממנו ארבעה שחקנים – אלה מהנבחרת ורודני ווייט.

ולתאר מתיחות ושחקנים זורקים לסל בחימום אין לי עניין ממשי.

ברם אולם ואף על פי כן, הנה מספר אנקדוטות בקטנטנה ממה שכן הספקתי לקלוט מסביב:

דריק שארפ נצמד לקרלוס ארויו מהרגע הראשון. אני לא יודע אם זו הוראה של המערכת או ששארפ כבר מתורגל לקחת זר חדש ודומיננטי ולהסביר לו מי נגד מי כאן, ומה ואיך ומתי. כך או אחרת, אחרת או כך, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שזרקה שיבה קלה בשיערו של שארפ הבלתי מתכלה. האומנם? אולי בדצמבר אבדוק גם את זה מקרוב.

ארויו? לא ממש שמתי לב, בחיי. עסוק הייתי. אבל ממה שכן הספקתי לקלוט הוא ניסה יותר למסור מאשר לזרוק ופיתח איזושהי שפה משותפת ראשונית עם ד'אור פישר. היי, והנה נשיא יושב שם, ממש מעל הראש של ארויו מימין. הייתי או לא הייתי? יאאאא אולוהים!

מה שמזכיר לי שפגשתי את יורם מנחם, מאמן הכושר. יידעתי אותו שהסיפור שסיפר לי לפני כמה שנים, על זוהייר בהלול משדר וזועק 'יאאאא אולוהים' באיזשהו משחק של נבחרת ישראל בטורקיה, יושב אצלי טוב-טוב בראש גם היום, ושכדורסלע-האתר מלא ביאאא אולוהייייימים כאלה כל הזמן. הוא היה מאושר לשמוע, אני מניח. וכרגיל, אמר שטל בורשטיין יהיה בסדר. אלא מה.

לפישר יש פנים מוכרות. הוא מזכיר מישהו. עוד לא הצלחתי לפענח מי בדיוק, אבל זה יבוא, אני בטוח. הוא בולט מאוד במימדים שלו. 2.11 כזה, ארוך מאוד, אתלטי, קל תנועה יחסית. בשלב מסוים שארפ הגמד הנחה אותו איך להסתובב לסל דרך כתף ימין ואיך דרך כתף שמאל. פישר ביצע ושאל אם זה בסדר. שארפ חייך. עכשיו גם פישר יודע מי פה באמת ראה ועשה כל דבר אפשרי (גם אם מימיו לא תפס עמדה על הלואו-פוסט והסתובב לסל דרך כתף ימין. או שמאל).

עוד דבר שקלטתי הוא, שיש בשטח כתבים שאני כבר לא מזהה. לא יכול לחבר שמות לפנים. הזמן עובר, מסתבר, וזו אחת הדרכים הכי טובות לקלוט את זה. חוץ מזה, נאה כרפאל לא היה וזה חמור. בושה, חרפה וכלימה. אחר כך הסתבר שהוא בצ'כיה. טוב, לא ציפיתם שהוא יחמיץ את הנסיעה הזו, כן?

מתישהו באמצע האימון נכנס לאולם רודני ווייט עם משקפיים מוזרים ועין מנופחת. הוא התיישב על הספסל ואחר כך, בהפסקת השתייה הראשונה, ניגש אליו ארויו והשניים לחצו ידיים והחליפו חיוכים. שהרי פורסם שהיה לווייט חלק בהחתמת ארויו והוא היה מאלה ששכנעו אותו לבוא. ארויו התעניין לשלומו של פצוע-העין, ווייט הסביר מה שהסביר, והשניים סיימו ובטפיחה הדדית זה על כתפו וההוא על ישבנו של זה. או להיפך, כן? הנה עוד צילום נאה, הפעם בלי נוכחות נשיאותית.

אחר כך ווייט התייצב בעמדת השידור (ותודה ללירון פנאן שהביאה אותו), לחץ ידיים לכתב שי לוי וגם לנשיא הסיפרה ודיבר. רק כשהוא נכנס לאולם אפשר היה להבין שהנה מישהו שבירנבוים הולך להריץ חזק. זאת אומרת, יש הרבה שיעשו את העבודה הקבוצתית. פישר, וויליאמס, חג'ג', שארפ, סימונס, גרין וכאלה – אבל יצטרך להיות פה גם איזה ווייט כזה. הוא נראה אחר, ווייט. נראה כמו אחד שיאמר למאמן: שמע, חבוב, אני זורק לסל כשבא לי, כן? אתה אל תבלבל לי את המוח עם יותר מדי תרגילים. פה זו הקבוצה שלי ושל ארויו. סימונס? לא שמעתי עליו. גם לא על בורשטיין. אהה, כן, ואמרתי קודם 'קבוצה שלי', ורק אחר כך של ארויו".

לא הרבה אוהדים הגיעו. על פי הדיווחים, באימונים של הפועל חולון והפועל ירושלים, אולי גם של מכבי חיפה, היו יותר. לא יודע איך להסביר את זה. הסדרנים מנעו כניסת אוהדים למשטח וסגרו את כולם למעלה, ביציע. דגלים, שירים, עניינים. כאלה, יו נואו. חשבתי שיהיה יותר מזה. הלכה האליפות אז הלכו גם האוהדים? לא נראה לי. אבל רציתם ארויו, קיבלת ארויו. עכשיו, איפה אתם?

לא באו.

הבטתי באפי בירנבוים, ברועי חגאי ובגור שלף. זה מעניין: לא חשבתי שגור יהיה מנהל מכבי ת"א. חשבתי שהוא יהיה מאמן איפשהו. אולי זה עוד יבוא.

אני חושב שרועי חגאי לא האמין שהוא יעבוד במכבי ת"א ויקבל כר נרחב כל כך לפעולה. ברור שבירנבוים ייתן לו במה ויפרגן לו. חלק גדול מההצלחה של בני השרון בעונה שעברה שייך גם לתיאום הפעולה בין שניהם. כבר אתמול הוא היה דומיננטי באימון. במובן הזה, כמו שאומרים, בירנבוים מזכיר את רבי פנחס הגרשוני שכמעט תמיד פירגן לעוזרים שלו ונתן להם חופש ביטוי עצום ותמיכה מקצועית ומוראלית (אולי חוץ מהמקרה של יעקב ג'ינו, שבאופן שלא לגמרי ברור לפרטי-פרטים עד היום, הופרש ממכבי ת"א אחרי עונה אחת בלבד על אף שהיה שותף לזכייה בתואר האירופי).

והכי נהניתי לראות את ג'ייסון וויליאמס. עזבו אתכם מכל השטויות. הכי טוב במגרש. הנה היא, הזריקה המיוחדת שלו. וזה עוד מבלי לדבר על הגגות שהוא דפק באימון.

עד כאן, פחות או יותר. ופחות או יותר – עד כאן.

עוד נרביץ אין ספור קטעים על מכבי ת"א לאורך העונה הזו, יש להניח.

אהה, רגע, רגע, רגע. בשורה: איש הזאב, המתכנה לפרקים אלעד זאבי, כותב ב"הארץ" ומגיח גם ל"ואללה". הידעתם? רוצים לראות קסם? תנו פה לחיצה.

בהצלחה לזאב, אם כן.

ושלומות ונצורות בשלב זה.