נבחרתנו הגאה, שבינתיים לא גורמת לנו גאווה רבה, כבר נמצאת באנגליה לקראת המשחק במוצאי שבת נגד בריטניה ולואל דנג הרציני ביותר.

בליברפול המשחק. ולא באנפילד. מין כשל לוגי שקשה להבין.

ועוד לפני שאני ממשיך, סליחה ומחילה – אין שום סיכוי שאזכיר את ליברפול בלי השיר המדהים, הנהדר, חסר התקדים, שכבר הרבצתי כאן בעבר לפחות פעמיים-שלוש והנה הוא שוב – הפעם בביצוע האוהדים.

כי יש ביפ ישראלי שהוא כידוע, פסול והס מלהזכירו או לנקוב בשמו, אבל יש גם ביפ עולמי וזה בסדר. בטח אם הוא הולך עם מוסיקה. ובטח עם הקהל של ליברפול ביציעי אנפילד. לדעתי, אולי המקום המצמרר ביותר בספורט העולמי. לא יודע, לא הייתי. אני מנחש.

אז לפני שמתקדמים – חובה על כך נתין ונתין להרביץ פה קליק ולהגביר רמקולים. נמשיך מיד אחרי הצמרמורות.

הנה הצופים באנפילד.

והנה הביצוע המקורי.

אין לי מלים, באמת.

אבל אנחנו כאן כדי לדבר על נבחרתנו הגאה, שאינה ממלאת אותנו בגאווה רבה, כאמור, לפחות לא בשלב זה.

היו לי כמה וכמה (וכמה!) סידורים אתמול אחר הצהריים ואמרתי לעצמי, פיייי קיבינימט, הגיע זמן שאקח קלטת חדשה לוולבו הנשיאותית. כזכור או שלא, למשפחה הנשיאותית שתי מכוניות. הפשוטה מביניהן מתהדרת ברדיו טייפ שמנגן בעיקר קלטות - מה שנקרא קסטות – שרובן הוקלטו בימים רחוקים מאוד עת הייתי חבר מן המניין בגלי צה"ל ושרצתי רבות וממושכות בתקליטייה.

אז פיייי קיבינימט אמרתי, ושלפתי את קסטה מספר 49. כן, בזמנו מספרתי אותן, נשיא פדנט שכמוני, וגם הכנתי מחברות עם פירוט השירים בכל קלטת, לפי הסדר ולפי צדדים, יו נואו. צד A וצד B. כך או אחרת, אחרת או כך, לוולבו הנשיאותית אני יוצא מבלי להביט ברישומי המחברות העתיקות. פשוט שולף אחת חדשה אחת לשבועיים-שלושה, נוסע ומצפה להפתעות.

והיו הפתעות.

Showing out, למשל, היתה אחת מהן. קצבי מאוד, זכור מאוד, מוכר מאוד, גורם לידיים לתופף על ההגה. ולא הצלחתי להיזכר מי שר את זה. כלום לא עזר.

ובעוד אני מזמזם את get fresh at the weekend

הדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי הביתה היה לגלות דרך גוגל, באמצעות מלות מפתח, מי שר את זה. קצת כמו שחלק מכם עושה לגבי חידת 'ונשאלת השאלה' אחת לשבוע, רק במוסיקה.

צ'אקה – אלה היו מל וקים.

מל וקים אפלבי, יא אולוהים. כמה שנים עברו מאז, עשרים?

יש עשרים. ומל מתה בינתיים מסרטן. למעשה, מתה מזמן. ב-1990. היתה בת 24. בושה, חרפה וכלימה העולם הזה.

והן שרות בקצב ובחינניות שהיתה כל כך אופיינית להן את get fresh at the weekend

ותגידו אתם: האין זהו רמז מובהק וצירוף מקרים מעניין? צמד אנגלי, יום לפני המשחק בין בריטניה לישראל על אדמת אנגליה, מפציר בשחקניו של מאמננו הלאומי להיות טריים בסוף השבוע. טריים ורעננים.

אני לא יודע איך לתרגם בדיוק את showing out

אולי משוויצים? אולי מבלים? אולי מתגנדרים? ואולי תראו להם? תראו להם מי אתם.

משהו כזה.

ובעוד אני יורד קצת לפרטים ומגלה שהשיר הזה יצא ב-1986 ובודק את השירים שהגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי – אני מגלה פתאום את nothing gonna stop us now של 'סטארשיפ', שיר זכור שמאוד הצליח, של להקה די נשכחת בסופו של דבר.

והאם גם זה רמז לקראת הבאות? האם לואל דנג צריך להיות מוכן לכך ששום דבר לא יוכל לעצור את נבחרת ישראל בשבת בערב, אפילו לא הוא?

יש פה יותר רמזים. נתקשה להתעלם מהם.

הנה מל וקים.

הנה סטארשיפ.

ושלומות ונצורות לכם בשלב זה.