בין חסות לפרסומת לתשדיר כאלה או אחרים, קפצתי למשחק של נבחרת הנשים. שם, על הספסל, יושב אלי רבי ומעביר הוראות בעברית מתובלת באנגלית, יען כי יש לו את לייני סלווין כמתאזרחת דומיננטית. את ההוראות של מאמננו הלאומי במשחק של הגברים לא שמענו, מה גם שבמאי השידור הטמבל התמקד רוב הזמן באיש המשק מתוך מחשבה שהוא המאמן, אבל שם אין צורך באנגלית בכלל: יש מתאזרח אמנם, כריס ווטסון, אבל הוא שוב לא שיחק בכלל.

כך או אחרת, אחרת או כך, הגענו למשבר אמון עמוק עם מאמננו. למזלו, כמו גם למזלנו, הוא סוף-סוף מצא את ההרכב הנכון בדקות האחרונות שהוריד את ההפרש מ-23 ל-10. פראיירים הבריטים האלה, אבל זה בטח לא עניין שלנו.

מי ייתן ויהיה לנו איזה ג'ואל פרילנד. אני לא מדבר על לואל דנג או פופס מנסה-בונסו. תנו לי ג'ואל פרילנד: אמין מהספסל, מהוקצע, לוחם, מיומן, צעיר, גדול ורחב וטוב בהגנה ובהתקפה גם יחד.

ובאין לנו ג'ואל פרילנד, בואו על מה הלאה, איך וכמה.

להערכתי, מנצחים את שני משחקי הבית ואז המאזן הוא 3-3. כמובן שרצוי מאוד שזה יהיה ביותר מ-6 הפרש, כן? יען כי הפסדנו שם ב-6 עם הרבה מזל במשחק שהיה שווה 12 לפחות.

הבריטים ינצחו בצ'כיה או בבוסניה. כי הם פראיירים, זה נכון, אבל לא כמונו. לא עד כדי כך. זה יסגור את סיפור המקום הראשון וישאיר פתוח את המקום השני. יש מצב שסביר שנהיה שם, לדעתי. ואת צ'כיה, אם נצטרך לנצח ב-22 הפרש, נניח, או כל פער אחר במשחק האחרון – זה מה שיקרה. אוקיי, אז אנחנו ב-3:3, כן?

עולים?

התנצלות: צר לי על הבורות מצד אחד ועל העצלות מצד שני.

הבורות – כי ידוע לי שמלבד הראשונות בכל בית שעולות באופן אוטומטי, יעלו גם שלוש הנבחרות מהמקום השני מתוך ארבעה הבתים הקיימים יעלו אוטומטית לשלב הבא.

מצד שני, כידוע, אחד הבתים (זה שבו משחקת בולגריה של רבי פנחס הגרשוני) מורכב מחמש נבחרות ולא מארבע כמו האחרים. איך בדיוק קובעים מיהן שלוש הנבחרות העדיפות, כשהתנאים לא שווים בין כל הבתים? אתמהה ממושכות ולא אבין זאת, גם לא אדע.

אז למה אני מתנצל על העצלות?

כי לא בא לי לברר את זה לעומק.

ודאי יקום כבר איזה חכם מימון חרוץ ויסביר לנו מה הולך פה. אשמח להתעדכן.

אז אם נהיה 3-3, כבר עכשיו בטוח שבבית א' שבו משחקת בולגריה, הקבוצה שתסיים שנייה (בולגריה או איטליה) תעמוד על לפחות 4-4. נו, אז איך קובעים?

בבית ב' תעמוד השנייה (לטביה או מקדוניה) על מאזן טוב יותר מ-3-3 די בוודאות, כי הן משחקות שם נגד אסטוניה ופורטוגל החלשות למדי במשחקים שנותרו, וכרגע עומדות על 1-3. בקיצור, השנייה בבית הזה תעמוד לפחות על 2-4 בסיום ואני אופתע אם לא.

בבית ג' טורקיה תהיה ראשונה (אם תנצח בבית ביום רביעי את בלגיה), וצרפת שנייה. הצרפתים עומדים על 2-2 כרגע והולכים לארח את שני המשחקים שנותרו. הם ינצחו בקלות את אוקראינה ויעלו ל-2-3 ובמשחק האחרון ישחקו נגד טורקיה, שכבר לא תתאבד על המשחק. ובקיצור, הם הולכים כנראה ל-2-4.

ו-2-4 זה, בעברית ובחשבון פשוטים, יותר טוב מה-3-3 שלנו.

בקיצור, אם כל העייסק מתממש כמו שאני חושב – ישראל בצרות.

מצד שני, כבר כמה שנים שזה בדיוק המצב, לא? אז מה חדש?

אני לא מדבר על דרג' ב' וכאלה. קשה לי להאמין שנגיע להתמודדות נגד הנשירה לשם, אבל התסריט מוביל כרגע לקיץ הבא ובו 6 נבחרות שרבות על כרטיס אחד בטורניר ההזדמנות האחרונה. על פניו זה עדיף מהפעמיים הקודמות, שבהן נאבקו 9 ואחר כך 10 נבחרות בהתאמה על כרטיס אחד, אם אני זוכר נכון, רק שהפעם יש סיכוי סביר שאיטליה תהיה שם ואם היא תביא את שלושת שחקני ה-NBA שלה, בלינלי, גלינארי והעוג ההוא מטורונטו, נו, נאמבר וואן פיק, מה שמו – ברח לי – יהיה לנו קשה מאוד לעבור.

פיייי קיבינימט, איזה בלאק-אאוט. ברניאני! אנדראה ברניאני!

עם הבאזר הבאתי את זה, רגע לפני שאני נכנס ל-NBA דוט קום.

ורק עוד מלה אחת: את כל החישובים האלה עשיתי באמצע הלילה אחרי שישבת מתיש למדי. מקווה שלא טעיתי בכלום. אם כן – סליחה ומחילה.

מתחילים את שארית ימינו ברביעי נגד בוסניה-הרצגובינה. סוג של נבחרת לוזרית, שכבר הראינו לה מאיפה משתין המארדי פיש (טניסאי אמריקאי, נו, למה אני צריך להסביר כל דבר?).

וגם אם מאמננו הלאומי חושב שבליבנו נרצה לראותו מובס ושוכב פרקדן על רצפת ההיכל, מליט פניו בידיו – חלילה וחס, שהרי אין זהו המצב.

נרצה לראותו, עם זאת, מפנה את הזירה בתום הקמפיין בין אם תעלה הנבחרת לאליפות, ובין אם לא. די לנו עם מאמננו הנוכחי. נשמח לקבל אחר בתום שלוש שנים, ארבעה קמפיינים ושתי אליפויות אירופה. ובכלל, אולי כדאי שיעשו אליפות אירופה אחת לארבע שנים ונגמור עניין. לא היה מזיק לקבל גם את ספטמבר כעוד חודש של חופש נקי לגמרי מכדורסל.