הלכתי להציץ קצת, יו נואו, על נתונים סטטיסטיים מהבתים השונים של חצי גמר אליפות אירופה. אהבה ישנה שקצת זנחתי עם הזמן. אין מה לעשות, קול בכיו של תומרינגו סטאר מקפיץ אותי כיום יותר מאשר יכולת הריבאונד המשובחת של אנדריס ביידרינס הלטבי.

אבל האמת, איזה ריבאונדר הוא, הוורייר הזה שמגיע מגולדן סטייט. אחד מאותם שחקנים שקפצו מהר מאוד ל-NBA כמעט מבלי שיצא לנו לראות אותם כאן, באירופה.

24.8 נקודות ו-15.3 ריבאונדים וגם 64.9% מהשדה ו-2 חסימות בממוצע למשחק. ככל הנראה השורה המפחידה ביותר שנראתה מזה זמן באזורנו. אחרי ארבעה משחקים לטביה היא כמעט-כמעט בטוחה באליפות אירופה. אם נחיה גם נראה אם ההערכה הזו תצא לפועל.

קנאה עולה בגרוני.

כל נבחרת וה-NBA סטאר שלה. מתי יבוא יומנו ונהיה ככל המדינות? תראו איך לואל דנג סוחב את בריטניה עם ה-25 שלו למשחק. פופס מנסה-בונסו, גם אחד שראה טיפ-טיפה NBA בעברו, הוא היחיד לצד ביידרינס עם 3 דאבל-דאבל עד עכשיו מתוך ארבעה משחקים.

טוני פארקר מוביל את צרפת עם 24.8 נקודות למשחק, אם כי מצבם קצת פחות טוב כרגע, אבל שלא יהיה לכם ספק – הם יהיו בפנים בסופו של דבר. לצ'כים יש את ירז'י וולש, שהוא סוג של שחקן NBA אחרי ארבע קבוצות בהן הופיע בליגה הזו.

לבולגרים אין אמנם שחקן NBA אבל יש מתאזרח-מתאזרח, איברהים ג'אבר, עם 15.3 נקודות למשחק וגם 5.2 ריבאונדים ו-3.2 אסיסטים. ולנו יש את ווטסון שלא משחק. פיייי קיבינימט.

למקדונים יש את ג'רמייה מאסי, שחקן שקרוב מאוד לשפיץ האירופי, שנעשה פתאום מקדוני. בינתיים הוא קצת בא והולך עם 12.8 נקודות ו-8 ריבאונדים ובעיקר עליות וירידות, אבל הייתי קונה מספרים כאלה בכיף עבור ווטסון.

עברתי לביקור גם בטבלאות זריקות העונשין. איפה הימים של עודד קטש או דורון שפר או אמיר כץ ודורון ג'מצ'י? בין 20 הראשונים נמצא רק יותם הלפרין, שיושב במקום ה-19 עם 73.3%. זה רציני, זה? גם היום, חלוד לגמרי, אני קולע ב-70% מהקו.

ואיזה אליל הוא סטפאנוב הקשיש המקדוני. 14 מ-14 בקלות. ועוד משחק 35 דקות למשחק. מדהים. הכי דומה לליאור ליובין שיש, או שמא ליובין דומה לו. בחיצוניות, יו נואו.

הבושה הגדולה ביותר, זו שגם מדברים עליה ומזכירים אותה כל הזמן, היא בריבאונד ההגנה. הישראלי הראשון הוא עומרי כספי עם 2.6 למשחק. מלך ריבאונד ההגנה הוא ביידרינס עם 10.8, שזה באמת נדיר מאוד, אבל סתם ככה, טוב לדעת, כדי לקבל פרופורציות.

ג'ואל פרילנד, למשל, הלוא הוא יואל ארץ חופשית, מוריד 4 בהגנה ב-18 דקות למשחק. אז למה יניב גרין מדורג רק במקום ה-60 בין כל השחקנים ולוקח 2.5 בלבד ב-26 דקות?

והנה סוף-סוף יש לנו ייצוג מכובד בעשירייה הראשונה של קטגוריה כלשהי. איבודים, לא חשבתם אחרת. מייצג אותנו שם בגאון רב מאירק'ה טפ-הירו, גיבור קשוח בדרך כלל, שנמס לחלוטין במשחקים האחרונים - נתקשה להכחיש זאת. 3.3 בממוצע למשחק יש לו, לעומת 4.8 של לישצ'וק מאוקראינה שמדורג ראשון. סתם ככה, כן?

בכל מה שקשור לפעילות, תנועה, יוזמה, לקיחת אחריות, זריקות לסל ועוד כל מיני תנועות שמביאות את הבן אדם הרבה פעמים לקו העונשין, ליאור אליהו ויניב גרין צמודים עם 4.5 זריקות למשחק. הם רחוקים מלהיות גו טו גאי מובהקים. ביידרינס למשל זורק 9.3 פעמים במשחק, טוני פארקר 8.5, דנג 8.3. מנסה-בונסו וקרם גונלום עובדים קשה בריבאונד התקפה וסוחטים שם לפחות שלוש-ארבע זריקות במשחק. לראשון יש 7.5 זריקות בממוצע, לשני 7. וזה נאה, אם כי לא ממש מבחינתנו.

הנתונים הדלילים והלא מרשימים האלה מאפיינים את מה שקורה כרגע בנבחרת ישראל. טפירו הוא אולי המנהיג התיאורטי, אבל אין לנבחרת מנהיג מכהן וגם לא שחקן שהולכים אליו באופן ברור. פעם זה אליהו, פעם זה כספי, פעם לימונד, פעם פניני – אללה באב אללה, כנהוג לומר.

אללה באב אללה – איט איז.

בתקווה לשינוי מגמה, שלומות ונצורות בשלב זה.