דברים שרציתי לומר ושכחתי, או סתם לא היה לי זמן ועכשיו יש:

יניב גרין הוא דמות האנטי-גיבור. הוא כזה כשהוא טוב, הוא כזה כשהוא לא טוב. הוא כזה בכלל. כשהוא עונה לשאלות בראיונות שלפני ואחרי משחקים אתה יכול להיות בטוח שעלית על כדור השינה הטוב ביותר בסביבה.

בדרך כלל לא נוגעים בו ולא מתעסקים איתו בתקשורת. גם מטפטפי הרעל המנוסים ביותר מתקשים לתקוע סכינים במישהו שכמעט תמיד נותן את כל מה שיש לו, מתייצב לכל משחק כבר שנים על גבי שנים ולא נותן לשום תחושה רעה או מכאוב להפריע לו. גרין עובד קשה וזוכה לכבוד הראוי, גם אם הוא ממשיך להתעקש על הפגנת מוגבלות טכנית ו-1.3 אייר-בולים בממוצע למשחק. אולי 1.6, בעצם, מי סופר.

רק שזה לא המצב נכון לעכשיו, משום מה, ודווקא הבטון היצוק הזה בדמות אדם הולך ומידרדר ונראה כאילו כבה בו משהו מבפנים יחד עם רוב שחקני הנבחרת. בשני המשחקים האחרונים נגד צ'כיה ובריטניה הוא עומד על 23% מהשדה. וזה סנטר, כן? אחד שבתיאוריה צריך לקלוע ב-60%. שלא לדבר על 4.5 נקודות למשחק, כשהנבחרת צריכה ממנו סדר גודל של 10 באופן קבוע.

חלש-חלש-חלש, גרין. תלמיד ממושמע בבית הספר שעושים לו היריבים. בעבר הממש-לא-רחוק הוא ידע להתמודד עם גבוהים יותר, חזקים יותר, מהירים יותר. מזל שישנם עוד שני משחקים לשחק, כדי לתקן את הרושם. אם לא יבוא שיפור מיידי וממשי, דבר אחד בטוח: מטפטפי הרעל יעבדו עליו חזק כמו שלא עבדו מעולם. אל תגיד שלא ידעת, גרין. זה מודפס שחור על גבי אינטרנט.

אצל מאמנים רציניים רביב לימונד היה כבר שחקן חמישייה דומיננטי, כזה שדוחק את מאיר טפירו המזדקן לספסל והופך אותו לשחקן ששי מצוין. אצל מאמנים כמו שיש לנבחרת ישראל, לימונד עולה לפעמים למגרש בלית ברירה ומבזבז על הספסל את השנים בהן הכל טרי ורעב אצלו. שרף עוד לא השתחרר מהרטינות הקבועות שלו. הוא ודאי זוכר לרביב את הקיץ הקודם, שבו עניינה אותו יותר ההצלחה בצרפת בחוויה הראשונה שלו כשחקן זר מאשר השתלבות ומאבק על מקום בנבחרת.

זמנים עברו, לימונד הודה, התנצל וקיבל הזדמנות מחודשת להיכלל בסגל. במשחק הראשון הוא כמעט לא שיחק, בשני עשו לו טובה ובשלישי והרביעי הוא נשלח להציל את המולדת. שרף עדיין לא תופס שצריך להתקדם מתוך יוזמה ולא מתוך אילוץ.

זמן קצר לפני המשחק נגד בוסניה מומלץ להתעורר: רביב לימונד הוא הגארד האתלטי ביותר, הנועז ביותר ויש בו את מידת הפוטנציאל הלא ממומש הרב ביותר. הוא מה שארז אדלשטיין (איפה הוא?) אוהב לכנות קומבו גארד משובח, והוא גם האדם הנכון להעיר את הנבחרת הזו. ומה אתם יודעים - הנוכחות שלו על המגרש עשויה להעיר אפילו את יותם הלפרין, חבר ותיק לקו האחורי המצוין של נבחרות העתודה והנוער, שכרגע מככב בתפקיד היפהפייה הנרדמת.

נתקשה להכחיש זאת. ולכן, שלומות ונצורות בשלב זה.