רוד סלרס אף פעם לא שיחק בישראל, אבל הוא היה שחקן אירופי מספיק מכובד ונאה כרפאל כדי שנעמיד אותו כאן בחידת 'ונשאלת השאלה', לבוש בטרנינג של פו-אורטז. והרמז? נו, ברור: סלרס שיחק עם היונה ההנפלדית בקונטיקט-המכללה אי-אז בימים. ארבע עונות הוא היה שם וסיים עם ממוצעים של 8.9 נקודות ב-55% מהשדה וו-6.4 ריבאונדים.

כשהוא היה יצא משם הוא לא היה מספיק טוב להביחר בדראפט ה-NBA, אבל בואו לא נזלזל בבחירה מספר 1 של דראפט ה-CBA ב-1992, כן?

כמו שקרה ב-CBA לא מעט, סלרס אמנם נבחר בידי קבוצה מסוימת (גרנד ראפיד), אבל מעולם לא שיחק בה. הוא ניסה קצת עם קבוצות ליגת הקיץ של הלייקרס והבולטס, שהפכו לוויזארדס עם השנים, וכלום לא הלך.

אז הוא בא אלינו. כלומר, כמעט. התקרב עד יוון וחתם בא.א.ק אתונה לחצי העונה השני של 1992/93. ואז הוא חזר וניסה שוב את בוסטון ואת דנבר, ולא הלך. אז הוא חזר ליוון, כן?

ושוב ניסה, והפעם זה נראה ממש קרוב כשסקוט בורל, חברו לקונטיקט לשעבר, נפצע בברך במחנה האימונים של שארלוט. לא הלך.

אז נשבר לו הזובון סופית ורשמית מניסיונות ההשתלבות הלא מוצלחים ב-NBA והוא שיחק שלוש עונות רצופות בספרד בין 1994 ל-1997 שכשריס סמית', הגארד המוכשר של קונטיקט, מלווה אותו שם בחלק מהתקופה. אותו כריס סמית' שזכור מאוד מהעונה הנפלאה של היונה בקונטיקט ואחר כך גם הגיע למכבי רעננה.

משם עבר לעונה אחת באפס פילזן-שלנו תמורת 700 אלף דולר לעונה, חזר לספרד אל ולנסיה ונפצע אחרי חצי עונה. והיו עוד הרבה תחנות: פאניוניוס, רומא, שנתיים בפו-אורטז, מילאנו. שחקן עם רזומה אירופי מכובד לכל עניין ודבר.

"תמיד החשבתי את עצמי כשחקן אירופי, אף פעם לא ממש האמנתי שאהיה כוכב ב-NBA, לא רציתי להיות השחקן האחרון על הספסל שם", אמר פעם בכתבה לניו יורק טיימס וקנה אותנו, כל נציגי הסיפרה וחברי דירקטוריון כדורסלע-האתר.

חוץ מזה, הוא היה תלמידו של וולטר ברי, לפחות בכל הקשור לגישה הכלכלית. "ברי סיפר לי פעם", אמר סלרס, "שהרבה שחקנים הפסידו הרבה מאוד כסף באירופה בגלל החלום החוזר ונשנה שלהם להגיע ל-NBA שגרם להם להחמיץ חוזים טובים מאוד".

נאה, אם כן.

הלאה.

רוב הפותרים הגיעו אל פו-אורטז דרך הספונסר quick שמופיע על חולצתו של הברנש. מכאן שגם חלק מהפתרונות השגויים מגיע אל שחקנים שעברו בליגה הצרפתית:

למשל, דריק טיילור (שהופיע כמה פעמים), פט דורהאם, מרקוס בראון (שהופיע כמה פעמים), מייר צ'טמן, קונראד מקריי, יאן לוקהארט וארון סווינסון (שכבר הופיע כאן פעם בחידה, עוד בימים שנקראה בעל 'המאה').

אבל היו גם נתינים שהרביצו תשובות נכונות. ואלה שמותיהם:

הרבה כבוד לשי מ.

למיכאל פניק

לכפיר גדליהו

לחן סלע

לרועי עידן

ולנועם פולק

והנה גם תשובה מפורטת ונאה מאוד, כרפאל לפחות, ששלח שי ועוררה בי נוסטלגיה עזה לימים בהם טרם השתלטה השיבה ועשתה בראש כל מה שהיא רוצה.

"התשובה היא כמובן רוד סלרס, מזכיר לי תקופה בחיים שלי שהייתי מחפש את עיתון לאקיפ'. מזכיר לי את חברה שלי לשעבר, שראתה אותי קורא את מדור הכדורסל הזעיר בל'אקיפ כשעמוד הכדורגל מאחור, פתאום היא שואלת מי זה קראמבו כאילו מדובר במדען טילים. אכן פנינים.

אלה הימים שהייתי נוסע לפריס ובלי שאף אחד היה שם לב הייתי קונה מאקסי באסקט. אחחח, הפוסטרים של ג'יימס ברייסון וג'ושוע גרנט עדיין זכורים לי. כמובן שאז הגיע האינטרנט ונפילת הליגה הצרפתית, והפך הכל להיסטוריה נחמדה".

נאה שי. נאה עד מאוד ועד בלי די.

לא אוכל להישאר אדיש למקרא תשובה ברוח כזו. מי שקנה את מאקסי באסקט וזוכר פוסטרים של ג'יימס ברייסון וגו'ש גראנט (ששוכבים אצלי במאגר עד היום) – ראוי שיתכבד בספר המופתי והמשובח "עבירה במתכוון".

וזה בדיוק מה שנעשה.

ולפיכך, שי מ. שים לב להודעה הזו שהעם כולו ממתין לה מדי יום שישי:

שלח לי את כתובתך המלאה, חבר, ותקבל את "עבירה במתכוון" – לא פחות ולא יותר.

אולי סוף-סוף נדע על הדרך מה שם משפחתך המלא, כן?

החידה החדשה כבר כאן. לכו עליה כמו לריבאונד: בשתי ידיים.

סופ"ש נאה כרפאל לכל בית ישראל.