מאמן ישראלי חכם עם חזון, מרים עכשיו טלפון לסוכן שלו ואומר: "שמע, אני רוצה שתעבוד חזק לסדר לי נבחרת אירופית. קצורין, בלאט, גרשון ושרף באליפות אירופה. סדר לי את אוקראינה. מדינה עם מאגר כישרונות שנכשלת ומדשדשת, מדשדשת ונכשלת. תן לי להכניס בהם חיים, תורת כדורסל. תן להכות בברזל החם, זה הזמן שלנו, של המאמנים הישראלים. רבאק, אפילו גדי קידר קיבל פתאום את הולנד מכלום. יש להם ים כסף אלה, סדר לי 100 אלף דולר על משימת ההשארה שלהם בדרג א' ואחר כך עוד 100 אלף לקמפיין הבא".

כן, חשבתי על דרוקר, למשל. חבל שהוא יתבזבז על כסא הפרשן של ערוץ הספורט. אמנם זה עבד לקודמיו והם הגיעו לאמן את מכבי ת"א, אבל אני רואה את אפי בירנבוים עושה שם לפחות שנתיים. אין טעם לשבת ולחכות. בעצם, אפשר גם וגם. נבחרות זה בקיץ.

אדלשטיין? גם אפשרות, אבל הוא נעלם לגמרי, אין לי מושג מה קורה איתו.

עוד כמה זוטות מסביב: הצ'כים אמנם אפסים במשחקי חוץ, וירז'י וולש הוא בכלל סוג של מלה-לא-יפה-שלא-נעים-לי-לומר-אותה כשמדובר במאני טיים (דפק את המשחק הביתי נגד הבריטים, היה חלש מאוד לאורך כל המחצית השנייה כאן) – אבל הייתי לוקח את פטר בנדה כבוסמן להרבה קבוצות בליגה שלנו. יופי של טאץ', טיימינג, פשטות ויעילות.

היה פעם שחקן שמאוד הזכיר אותו, אלש קונץ, סלובני ששיחק נגד מכבי ת"א כבר-לא-זכור-איפה. אולי נובו מסטו, אולי לאשקו. המלצתי אז בחום להביא אותו כבוסמן. לא שמעו לי. מה הם מבינים. כולם.

יכול היה לעשות פה יופי של קונצים, קונץ. חבל.

גם הובאלק, סוג של בובל'ה-עאלק, הוא לא שחקן רע – נתקשה להכחיש זאת. אבל שלנו טובים בהרבה. רק תנו להם להיכנס לבור מספיק עמוק, כדי שמאמננו הלאומי ירגיש לגמרי בטוח ולגמרי מורגל בעמדת האנדרדוג כדי להרביץ משחקים טובים.

מן הידועות, שאם ישראל היתה צריכה 40 היא היתה משיגה 40. ואם 45 הפרש – גם זה היה מגיע. לטורנירים האלה יש פשוט סוג של מומנטום והתנהלות די ידועים, כל מה שצריך זה יכולת. לא לחינם חזה שוטה הנבואה את ההתפרקות הצ'כית מראש, ולא לחינם הודעתי אני מיד אחרי הפסד באנגליה, שמנצחים את הבוסנים וקורעים את הצ'כים. בתסריטים האלה היינו כבר. והם חוזרים, יו נואו. קל לחזות, זה לא שהשוטה נעשה עד כדי כל אליל.

ובכלל, שכחתי, או יותר נכון לא הספקתי, להעלות כאן את תוכנית האולפן של ONE מלפני המשחק. שימו לב, קטני אמונה שכמוכם, שימו לב לתחזית. יא אולוהים, שימו לב.

הנה זה פה.

ואם משום מה זה פותח לכם קטע וידיאו אחר, חפשו את הקטע שנקרא למה אליהו לא פותח בנבחרת?

אוקיי, הלאה.

ומה עכשיו?

עכשיו יש שנה שלמה לקבל מחדש את טל בורשטיין, להיפרד ממתן נאור, להביא את ליאור אליהו למקום הראוי לו בחמישייה הראשונה, לראות מה קורה עם דרור חג'ג' ואם לא מסתדר לשלב את יוגב אוחיון. זה גם הזמן לומר שלום למאמננו, אבל זה לא יקרה יען כי האיש תפס חזקה על נבחרת ישראל – ושלו הינה. שלו ואין בלתו. ככה זה נראה, פחות או יותר.

נו, יהי כך. נאחל לו הצלחות ונצורות.

מגיעים לו גם פרגונים, יען כי יישם אחת לאחת את המלצות דירקטוריון כדורסלע-האתר לאורך הימים השבועות האחרונים: נתן לאליהו לשחק 30 דקות ומעלה בשני המשחקים האחרונים, הריץ את לימונד נגד הצ'כים, הרביץ תורה בטריו הלפרין-מאירק'ה-לימונד, הוריד את קוז'יקרו לדרגת 10 דקות משחק בעמדה מספר 4, וכל השאר לאליהו וגם דחק את מתן נאור לקצה הרוטציה. האמת? הקטע עם פניני לא הצליח. הזכרתי אותו כל הזמן כסמול פורוורד פותח ומאמננו אכן יישם בשטח, אבל פניני אכזב בשני המשחקים הביתיים האחרונים. כשגם הוא ישתפר יהיו פה עוד אופציות שיפור.

הלפרין הרביץ 5 מ-5 לשלוש ו-25 נקודות במשחק מכריע, גם אם נגד נבחרת חלשה. זה מזכיר לי את ה-6 מ-6 שלו לשלוש ו-26 נקודות במשחק הקובע של טורניר ההזדמנות האחרונה נגד מקדוניה.

וגם שבעה אסיסטים הוא הרביץ. יאאאא אולוהים, איזה רכז מבוזבז.

אהה, ויוחזר גם ג'רון רוברטס או משהו, אם לא מחליטים שלא נעזרים בכריס ווטסון. אולי יש מישהו אחר, לא יודע. צריך לבדוק ויש מספיק זמן. כך או אחרת, אחרת או כך, מסתבר שלא חייבים.

שלומות ונצורות בשלב זה.