עת לחגיגה היא, נתקשה להתעלם או להכחיש זאת. ועם מה נחוג? מה נשיר? מי יביא לנו את מצב הרוח הנכון, מי יביא?

שירים עולצים ועליזים לא חסרים, אבל כמה שירי ניסים יש?

מעולם לא נתתי על זה את הדעת, כמו שאומרים.

נרוץ, נרדוף נשיגה, מקום ראשון בליגה. או אולי באליפות אירופה בפולין בשנה הבאה.

אבל זה שיר שכבר נעשה בו שימוש ועוד בענף הביפ, שלא נדע מצרות.

אז מה היה לנו שם, בעצם, בנוקיה-ההיכל? היה נס. וזו עובדה.

אז למה לא ללכת ישירות לשיר שקובע באופן חד משמעי והכי ברור בעולם: "זהו נס".

כה אמרו בוי ג'ורג' ומועדון תרבות – קאלצ'ר קלאב, יו נואו – אי-אז בימים לפני הרבה מאוד שנים.

ואנחנו, נותר לנו רק להצטרף אל הקצב המרנין ממש כאן.

ואי-אפשר להסתפק ב'שיר אחד ביום' ביום כזה, שהרי עת לחגיגה היא. ואיך אמר מאמננו הלאומי? "אף אחד לא נתן לנבחרת יותר ממני, אני מאמן את הנבחרת מתוך אהבה, לעולם לא הייתי עוזב".

קשה להתווכח עם מאמננו בנושא הזה. הוא אימן יותר קדנציות בנבחרת ישראל מאשר כל אחד אחר, יש להניח, ואף להניח יש, אם כי לא ממש ספרתי.

ולכבודו, באמת לכבודו, הנה ניל סדקה האגדי והמופתי כאחד עם שיר ענק מהימים ההם, שבהם אף אחד מאיתנו לא היה כאן. אפילו לא סר ש. הרמלין הקשיש.

You mean everything to me

אלא מה?