עשרים וחמש דקות של כדורסל נטו, יאאאא אולוהיים, עם שלושה שועי עולם, כל אחד בתחומו.
הראשון הוא איתן רוב, יו"ר הוועדה המקצועית, שמסביר מה-מי-מו-כמה, ומתייחס לקשיים של הכדורסל הישראלי, נבחרת ישראל, מחשבות לעתיד, רעיונות לביצוע ודברים שצריך לשפר. הוא, אגב, מאוד מתגעגע לקלעים ברמה גבוהה כמו אור גורן, דורון ג'מצ'י, אמיר כץ ואחרים.
רוב מדבר גם על הדקות הכי קשות של הנבחרת בקמפיין שלה, כמו אותם אלי-הופים של לואל דנג לניק ג'ורג' בליברפול היער, או בצ'כיה, עם חיסלו אותנו הוולשים כמו היינו כלום ושום דבר.
הוא גם עונה לשאלות ברמה האישית, שתוקפות אותו על היעדר תשומת לב מלאה לכדורסל ועל כך שמה לו ולכדורסל, כביכול. ואז המלים מתחדדות, כן?
בהזדמנות הזו הוא גם חושף את אשר אמר לליאור אליהו ולמאמננו הלאומי באותה פגישה מפורסמת, שהביאה לפיוס בין השניים ולהשתלבות המחודשת של אליהו בנבחרת.
אז זה אחד. איתן רוב. לא מרואיין קבוע או שגרתי כאן, וזו זווית לא רעה להקיף את הטורניר שנבחרת סיימה בשבת בלילה.
אחר כך מגיע מולי קצורין, מאמננו שחור השיער לשעבר, שאחרי המשחק נגד הצ'כים בחוץ לא היה יכול להראות את הפרצוף שלו בנימבורק-העיר, אם כי בסופו של דבר צדק: הם באמת לא משהו בכלל.
קצורין, שיהיה המאמן "המארח" באליפות אירופה בפולין בעונה הבאה, מדבר בין השאר על מערכת היחסים הלא טובה בין רבי פנחס הגרשוני למאמננו הלאומי ועל אפשרות שישראל תתמודד נגד בולגריה, למשל. הוא מציע לסגור עניין ולעשות שולם-שולם-לעולם, ברוגז-ברוגז-אף פעם.
אהה, והוא גם חושב שהמחליף האידיאלי למאירק'ה טפ-הירו, לפחות כמו שזה נראה כרגע, הוא יוגב אוחיון. הוא גם טוען שהעובדה שאוחיון לא היה בסגל הפעם היא סוד של פספוס. ואם נחיה גם נראה.
ואז, אחרי שניהם, מגיע מאירק'ה גיבור קשוח, המכונה גם מאיר בעל הנס, ועם ילדיו ברקע הוא מתחיל בדרייבים המילוליים שלו, כאילו כדור בידיו. על אף בקשות נמרצות ביותר עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ, הוא לא מתחייב שיופיע באליפות אירופה הבאה בפולין.
קשה להאמין שיחמיץ את זה, אבל מי יודע. האיש לא מוכן לתת לנו מלה. לא יפה, מאירק'ה.
קחו כאן שלושה ראיונות רדיופוניים בזה אחר בזה ובלינק אחד.
