תרשו לי לעשות הפסקה מכל הד'אור פישר וזה, יו נואו, ולגשת ל'שיר אחד ביום'. מהקטעים היותר אהובים עלי בכדורסלע-האתר. סוג של לינק שמזכיר לי שיש גם חיים מחוץ לכדורסל ואפילו מחוץ לכדורסלע, אם כי קצת להאמין שמשפט כזה הוא ריאלי ומציאותי ואמיתי.

בעודי נוסע בוולבו הנשיאותית אני מריץ הלוך ושוב ואף שוב והלוך, כפי שכבר סיפרתי, קלטות ישנות מימי גלי צה"ל שלי, עת שרצתי בתקליטייה עד בלי סוף ועד מאוד ועד בלי די. ימים קסומים היו אלה, עת שחור היה שיערי ו-70 אלף התקליטים שהיו שם אז עמדו לרשותי ויכולתי להקליט מתוכם מה שבא לי.

עשרות קלטות. עשרות קלטות הקלטתי שם. מכל הסוגים והמינים. וכולן היו בנותיי.

אחת לשבועיים, כשאני ממצה קלטת כלשהי עד תום ועד בלי די ועד מאוד, אני בוחר באחרת.

שמתי לב שהשתדלתי אז לאפיין קלטות. כלומר, להשתדל שהן יהיו סביב סגנון מוסיקלי כזה או אחר. על כל אחת מהן מודבקת מדבקה ועליה כתוב, נניח: פופ. או רוק. או ניו ווייב. או דאנס. קצת קשה להאמין, אבל יש אפילו קלטת שכתוב עליה שינה איסטון.

והנה, הקלטת הנוכחית שבמכונית הנשיאותית השמיעה פתאום שירים קצביים. כל כולה שירים קצביים, פופיים כאלה, שפס זמנם מהעולם. כתוב עליה רימיקסים. מסתבר שעשיתי לי קלטת דיסקו-פופ-טכנו כזאת, שמורכבת כולה מגרסאות ארוכות. את רוב הקטעים כבר שכחתי, אבל קל להיזכר בהם. בשניות נזכרתי. בשניות אני נזכר.

איזה כיף. יש רק מעט תענוגות גדולים מזה תוך כדי נהיגה.

למשל, בולרו. כולם כבר שכחו את בולרו מזמן, אבל איך שתשמעו – מיד תיזכרו. בהנחה שאתם קשישים מספיק. היה להיט ענק, היה.

אף פעם לא אהבתי אותו במיוחד, אם כי מעולם לא הפריע לחיי. ועכשיו אני מוצא את עצמי מתופף אותו על ההגה בחדווה רבה בעודי חוצה בנונשלנטיות את רחובות רמת גן-העיר עם הוולבו הנשיאותית. נוסטלגי לאללה הסיפור הזה עם הקלטות. מזכיר לי את ימי כשחור שיער, כאמור. לגמרי. אותם ימי המוסיקה האירופית קורעת רחבות הריקודים. רחבות שמעולם לא קרעתי. אחחח, הימים ההם.

או, למשל, bad boys blue עם your'e a woman

יש מישהו שלא מכיר את זה אפילו היום? שיקום ויעמוד בפינה אם לא.

אבל הקטע הכי נוסטלגי שנתקלתי בו בוולבו הנשיאותית היה דווקא של ניק קרשו, גמד היסטרי והיסטורי שכבר הצגתי פעם שיר שלו כאן, לדעתי, בלינק הנאה כרפאל הזה.

רימיקס חזק לאללה של dancing girls שלו.

חזק לאללה, באמת.

לא כל כך מוצא אותו כאן, אז קחו את הגרסה הרגילה.

Bring on the dancing girls

Take off the cold night and the sad day

מה זאת אומרת לא זוכרים?

אין מצב.

ואיך נזכרתי להעלות את הקטע הזה כאן? בזכות להקת הרקדניות של צסק"א, אם כבר מדברים על הטורניר לזכר אלכסנדר גומלסקי.

במי מבין הרקדניות הרוסיות חשקתם לצפות בפעולה, אגב?

בנסטסיה?

אולי באולגה?

לא זו ולא זו?

טוב, אז יוג'ניה.

קצבי בטירוף הקטע. והרמיקס בוולבו עוד יותר.

הנאה שלמה.

שלומות ונצורות בשלב זה.