קודם כל, סטארט-אפ מהפכני, מתאים במיוחד לבעלי משפחות בנות ארבע נפשות ויותר:

מי צריך ליגת קזינו בת קרוב לשלושים מחזורים? במה פשענו, במה חטאנו, שצריך למשוך כל כך הרבה זמן? הנה, אנחנו חווים בשבוע האחרון את טורניר מוסקבה וטורניר לובליאנה. הרעיון של טורנירים נראה לי מצוין. אני מוצא את עצמי מתחבר יופי ברמה העקרונית לטורניר אשקלון, טורניר חולון, טורניר ראשל"צ, טורניר חיפה, טורניר ירושלים. מה רע?

במקום לשחק פעם בשבוע בימי ראשון, עם איזה צ'ופצ'יק נגרר ומציק בימי שני (שאותו משדר בדרך כלל רמי "שרון עולה ליתרון" ויץ), אני מציע כאן ועכשיו, ולו רק לשם ההצעה, לקיים את הליגה בצורת טורנירים. בונים את כל שיטת שיבוץ המשחקים מחדש על פי קבוצות שמארחות ומתארחות בטורנירים, דוחפים שלושה מחזורים בראשון-שני-שלישי ארוך אחד ומקצרים את העונה. במקום אוקטובר עד מאי כולל, שיהיה נניח נובמבר עד אפריל ונסגור עניין. חצי שנה וזהו.

בשאר הזמן? מנוחה ונחלה, כמובן, אלא מה. רגל על רגל, ראש על הכרית. פה ושם איזה ביפ עולמי טוב בצ'מפיונס ליג וטניס ביורוספורט אולי גם צ'אנס טוב לנסוע לחו"ל שלא במחירי שיא העונה ולא בלחות של 80 אחוז – כולך מים עוד לפני שאתה מגיע לשדה התעופה.

איפה הייתי?

כן.

דוחפים שלושה משחקים וגם אפשר להתחבר לעסק ביתר קלות. לראות קבוצות משחקות אחר יום אחר, ומגיבות ללחץ ולעייפות. לגלות את הבקיעים, את היתרונות, ליהנות ממהפכים, מתוצאות לא צפויות, להיצמד לקבוצות, להרגיש שהן חלק היומיום שלנו. וכל זה במקום לחכות שבוע שלם עד למחזור הבא. ועד שהוא מגיע, אף אחד כבר לא זוכר מה קרה במחזור הקודם.

אני די בטוח שהתבוסה של מכבי ת"א לפנרבחצ'ה-אולקר עמוסת הפורוורדים והסנטרים הגבוהים, שמתמחה בהגנה צפופה, נבעה בין השאר מעייפות ומשאננות ולא רק מחוסר תיאום של טרום עונה.

וזה מה שיפה בשיטת הטורנירים: כל יום הוא יום חדש, אין מספיק זמן להתכונן, לתקן, לעבוד וגם למרוח את הזמן ולשחק בנדמה לי, על אף שאינני.

מי שלא יבוא מוכן, מי שלא יבוא חד, מי שלא יוכל להמציא את עצמו מחדש ולמצוא את האנרגיות ולשלוף שחקן ספסל רעב בטיימינג הנכון ערב אחר ערב אחר ערב (קצת כמו שקורה ב-NBA) – יחטוף מכות מהסוג שמכבי חטפה מהטורקים.

זה אחד.

שתיים, פתאום ד'אור פישר נראה לי כמו אחד מהזרים הצעירים האלה שמגיעים מיד אחרי המכללות לקבוצות ביניים בליגה הטורקית. הוא כבר אמנם בן 27 ולא בן 23 – מה שלא פועל לטובתו, אגב – ואני לא יודע עד כמה אתם מעורים בליגה בטורקיה, אבל יש שם סוג של נוהג. שם וגם בצרפת. קבוצות אמצע טבלה כאלה, נניח בנוויטספור או קרשיאקה בטורקיה וכל מיני לה האבר וגראבלין כאלה בצרפת, מחתימות שחקנים גבוהים, מאוד אתלטיים, ריבאונדרים וחוסמים טובים ומריצות אותם בשנה הראשונה שלהם ביבשת. מרקוס סלוטר כזה ודומיו.

ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שזה פחות או יותר גם הטייפ של פישר, רק שבגיל 23 הוא לא היה מספיק מוכשר להגיע לליגות האלה אז הוא הסתובב בפולין, גרמניה ובלגיה שזה קצת סקנד בסט, יו נואו.

בקיצור, יותר ויותר נראה לי שהוא רול פלייר ל-12 דקות במשחק. פה ושם כמובן שיהיו לו משחקים מצוינים של דאבל-דאבל וכאלה, כי יש לו את הנתונים, אבל נראה לי שהוא לא מהסוג שאפשר להסתמך עליו. אם נחיה גם נראה אם אני טועה או לא.

באטיסטה, כצפוי, הוא יום כן ויום לא.

וג'ייסון וויליאמס מחמל נפשי – מה אני אגיד לכם. די ברור שאין אף אחד בקבוצה הזו עם ציפורניים כמו שלו.

וויליאמס הוא שחקן של שריטות, נשיכות, מכות, כדורים מתים באוויר, בים וביבשה. הוא חי מבלאגן. הסיפור הגדול שלו הוא, שבעונה שעברה בבני השרון הוא הוסיף לכל אלה פתאום גם קליעה די מפתיעה ויציבה מבחוץ. ברגע שהוא קולע מבחוץ הוא נזק לכל יריבה.

אבל וויליאמס אמור להיות תוספת משלימה. להבדיל מטרנס מוריס והסייז הנהדר שלו, אני חושב שג'ייסון לא יכול להיות עוד סיפור הצלחה כל כך גדול ברמה האירופית. אותו אף צסק"א לא תחתים בעונה הבאה. הוא לא מספיק טכני, אין לו את המידות הנכונות אפילו לעמדה הספציפית שלו (מהי, אגב?) ואין לו שום דבר שהוא בבחינת שוס מיוחד כמו מוריס - לא החסימה ולא הזריקה לשלוש. בקיצור, אני יכול להבין את אפרים שרוצה אותו על המגרש כמה שיותר. אבל אם מכבי ת"א הולכת לבנות על וויליאמס כשחקן שמקבל הכי הרבה דקות לצד קרלוס ארויו, זה נראה כמו סוג של בעיה על אף שאני באמת מעריך את השחקן הזה.

אני יוצא מכאן בקריאה לאפרים: עזוב אותך, עזוב אותך, בחייך. עזוב אותך מהכל. עשה מעשה ואפילו ברגל גסה עשה אותו. עם כל הכוח ובאופן ברור. תן לליאור אליהו לשחק לפני כל אחד אחר (לא כולל ארויו, כי כמו שחג'ג' נראה עד עכשיו אין ממש פליימייקר שני בקבוצה, אבל סביר שגם זה יבוא).

אני אומר: לפני כולם. כולל רודני ווייט. רק תבדוק לפני זה שווייט מסוגל לעמוד מנטאלית בגזרה הזו, כן?

צא מהשטויות, אפרים. צא מההרגלים, צא מהקביעות המוקדמות. שב על אליהו מנטאלית, מקצועית, מוראלית, ווקאלית ומצידי גם ווקאביולארית – תעשה מהבחור הזה שחקן ברמה הכי גבוהה באירופה. הכי-הכי גבוהה. הכישרון נשפך ממנו. הוא עושה סל מכל מצב. מה צריך? חיזוקים, דגשים, יד שיודעת לסטור וללטף. ללטף ולסטור. תעשה את זה, אפרים, ותצא גדול. עבוד איתו על יציבות בריבאונד. הסבר לו את חשיבות הריבאונד. למד אותו לגמור משחקים עם חסימה וחצי בממוצע לעונה. סדר לו ג'אמפ שוט יציב מחמישה מטר. שב עליו עונה שלמה, כבר מעכשיו. וכבר אמרו חז"לינו: עבוד איתו קרוב, לא ב-SMS, ואל תיתן לעוד עונה של הבחור להתמסמס.

חוץ מזה, נראה לי שאין ברירה. עדיף סוסון אחד בריא וטוב בעמדה 5 ברמה גבוהה, מבאטיסטה ופישר יחד. ומאחר שאני סקפטי לגבי יכולתו של יניב גרין להיות כזה, יש סיכוי שיביאו עוד מישהו או-טו-טו, אפילו שבסגל יש מיליון ואחד שחקנים.

על סימונס, בחור רגיש, נדבר בפעם אחרת. הוא יותר קרוב להיות סוג של חוליה חלשה מאשר חוליה חזקה, אבל יש לו כדורסל ואותו נמדוד רק בעוד חודשיים ויותר. המפתח כאן הוא השילוב שלו עם ארויו. אם יהיה כזה – יהיה טוב. אם לא יהיה, זה סיפור אחר. שחקנים בעמדה 1 ו-2 חייבים לשדר על אותו גל. לא רואה את זה קורה, בינתיים.

אהבתיהו עד מאוד, את סימונס, אבל אומר רק זאת ואשמע את קול צחוקכם ברקע: עדיף שיותם הלפרין היה נשאר לעוד עונה.

יום נאה, ואף שלומות ונצורות לכם.