אירוניה, מסתבר, היא לא רק לזכות בלוטו ולמות ביום למחרת. גם בעולם הכדורסל יש לא מעט אירוניה. הנה, תראו את שון קמפ: כשהוא הגיע ל-NBA רגע לפני הגונג האחרון שבישר על סיום שנות השמונים, פרשנים רבים בארה"ב פיקפקו ביכולתו של הקפיץ השדוף לעשות משהו בליגה. עשור וקצת אחר-כך, כבר כולם פיקפקו ביכולתה של חבית השומן הזו לעשות משהו באופן כללי. איך שגלגל מסתובב, מסתובב, מסתובב לו.

בסיפורו של שון קמפ ניתן למצוא לא מעט מאפיינים הוליוודיים. נקודת התחלה בעייתית, עלייה לגדולה בבת-אחת והתרסקות מהירה באותה מידה. ילד מוכשר-פחד שיצר ההרס העצמי שלו שזור כחוט השני לאורך רוב שנות הקריירה, שבגדול הייתה טובה יותר מזו של רוב השחקנים. אבל הסוף הקצת עצוב, זה שגרם לו לחפש אתונות באיטליה גם בגיל 39, משאיר טעם קצת מר בפה. עונה מפתיעה במונטגרנרו היתה יכולה לתקן קצת את הסיום העקום לקריירה. זה כבר לא יקרה. קמפ ויתר על העניין, או שמא ויתרו עליו האיטלקים. הוא נסע הביתה לבדוק את נזקי אחד ההוריקנים ולא חזר. האיטלקים המשיכו הלאה והחיתמו אחר במקומו.

לא קטע חגיגי, אמנם, אבל הנה קצת סיפורת ושירה על קמפ, יו נואו.

תדמית הטראבל-מייקר דבקה בו כבר בגיל צעיר, עת היה קל יותר בכמה רבבות קילוגרמים. הטאלנט מאינדיאנה היה אמור ללכת למכללת קנטאקי אחרי שנחשב לאחד משחקני התיכונים הטובים במדינה, אבל קצת לפני פתיחת העונה גילו שם שקמפ משכן איזה שרשרת של חבר לקבוצה, והוא נזרק בבושת פנים מהתוכנית של קנטאקי "קודם תהיה בן-אדם" וויילדקאטס. קמפ עוד ניסה לעבור לקולג' הקהילתי טריניטי ואלי, אבל הוא נרשם מאוחר מדי, וגם שם לא שיחק בסוף.

עוד בתקופה שלא כל זב חוטם שעדיין לא יבש החלב משפתיו היה עושה את זה, קמפ החליט לדלג על כל הקטע של המכללות, שרק עשו לו בעיות, ולקפוץ היישר ל-NBA. 16 קבוצות דילגו עליו בדראפט 1989 עד שהגיעה סיאטל סופרסוניקס וכנראה שאפילו בלי לדעת, הניחה את אבן הפינה לאחת הקבוצות החזקות ב-NBA בחצי הראשון של שנות ה-90. יחד עם גארי פייטון, שזרק לו אלי-אופים מקו החצי בערך פעמיים במשחק בממוצע, קמפ הפך לאחד הסופרסטארים המובילים בליגה. שיא הקריירה של קמפ הגיע בעונת 1995-96, אז הוביל את סיאטל לגמר מול ג'ורדן ושיקגו, אחרי עונה מדהימה של 64 ניצחונות.

אבל אם עד לאותו שלב הבעיות של קמפ עוד הוחבאו היטב מתחת לפני השטח, הרי שבשלב הזה דברים התחילו לצאת החוצה. קודם כל הגיעה הבעיטה-מכול-המדרגות מטעם הסוניקס, שהעבירו אותו לקליבלנד בעסקה סיבובית (שלא הביאה להם הרבה יותר נחת: אחרי עונה אחת סבירה, וין בייקר שהובא במקומו הפך גם הוא לחבית עגלגלה חובבת שיכר). במהלך הקיץ היו לא מעט שמועות על כך שקמפ זעם על הנהלת סיאטל ש-"תקעה" אותו עם חוזה לעוד 5 שנים בשכר נמוך בהרבה מזה של שחקנים אחרים וגרועים בקבוצה (מה שהיה נכון). אבל מה שקמפ לא לקח בחשבון זה את האפשרות שאולי להנהלה בסיאטל גם קצת נמאס מכל השמועות על כך שהוא לא מפסיק לצאת, לחגוג ולבלות בלילות עם הרבה בחורות, שכנראה לא חובבות גלולות והפלות.

בערך באותה תקופה, החלו לצוץ השמועות על כך שלשון קמפ יש 7 ילדים מ-6 נשים שונות. האיש הפך משל ושנינה כמעט בכל תוכנית בידור אפשרית, ונעים זה בטח לא היה לו.

בשלוש העונות שבילה בקליבלנד הוא המשיך לתת מספרים טובים, אבל זה כבר לא היה אותו דבר. השליטה בריבאונד, שכה אפיינה אותו בעונות שלפני כן והעניקה לו את הכינוי Reign-man, נעלמה, וגם אחוזי הקליעה צנחו. קמפ הפך מדוכדך יותר ויותר ככל שנקפו הימים, והתחיל להיאבק במה שעתיד לחסל באופן סופי את הקריירה שלו ב-NBA: בעיית משקל כבדה במיוחד.

"אני לא אשכח את הפרצופים של שאר השחקנים בפתיחת מחנה האימונים", אמר ברווין נייט, ששיחק עם קמפ בשלוש העונות שלו בקליבלנד. "אף אחד לא האמין שהבחור הזה שעומד מולו הוא שון קמפ, אותו מעופף ענק שדפק את ה-'ליסטר-בליסטר' (היי-לייט בלתי-נשכח שבו הטביע קמפ על הראש של אלטון ליסטר בעונתו השנייה בליגה). האיש העגלגל שראינו מולנו כמעט ולא היה מסוגל לנתר לריבאונד, שלא לדבר על לעשות ספרינט מצד אחד של המגרש לצד השני".

ההתדרדרות של קמפ נמשכה – איך לא – בפורטלנד ג'יילבלייזרס, שם בילה שנתיים חלשות ועמוסות בעיות במיוחד בתחילת המילניום. קמפ הפסיק לייצר תוצרת על המגרש והתחיל לייצר כותרות רק מחוצה לו, כשהואשם באחזקת קוקאין והפך לאלכוהוליסט מוצהר. בין שיהוק לשיהוק הוא נתן את המספרים הכי חלשים בקריירה שלו, ולקראת העונה השנייה שלו בפורטלנד הוא כבר נכנס למכון גמילה. קמפ עוד עשה עונה אחת אחרונה באורלנדו לפני שסיים את חלקו ב-NBA כשאות קין על מצחו וחמור מכך: כשהוא שמן במיוחד.

הצלילה של קמפ לתהומות הנשייה המשיכה עם ידיעות על מעצר ב-2005 עקב אחזקת סמים ונשק, ולאחר שהודה באשמה חזר על המעשה ב-2006 (הפעם גיוון עם אחזקת מריחואנה במקום קוקאין). בין לבין הוא עוד ניסה לעשות מעשה דורון שפר ולהתקמבק: לקראת פלייאוף 2006 אייברי ג'ונסון – אז מאמן דאלאס – רצה לתת לו צ'אנס באימון אישי מתוך מחשבה על החתמה אפשרית ועיבוי הסגל לקראת הפלייאוף. קמפ, מסיבות השמורות אימון, מעולם לא הופיע לאימון.

רב-סרן שמועתי עבד שעות נוספות עם קמפ. מקומון בדנבר פירסם שהוא רזה עשרות קילוגרמים במטרה להצטרף לנאגטס, חינמון בשיקגו בישר על כך שהוא מתקרב לבולס – אבל נאדה. כל פעם העסק התברר כבלון מנופח, וגם אם לא, אז קמפ בעצמו דאג לבעוט בדלי כשההזדמנות התקרבה, מוטיב חוזר אצלו בחלק השני והקודר יותר של הקריירה.

וזה בדיוק מה שקרה גם הפעם, במונטגרנארו, עיירה בת 15 אלף איש בערך, שאין בה כנראה מספיק בחורות ואלכוהול כדי לרצות את שון קמפ בחלק הזה של חייו.