קודם כל ולפני שאני שוכח, מצאתי: רודני ווייט מזכיר את ג'רמייה מאסי, ההוא ששיחק באריס סלוניקי ועבר בקיץ לריאל מדריד (והספיק לחטוף על הראש אתמול במלאגה 17 הפרש במשחק הפתיחה).

הנה הצילומים. כשאתר היורוליג יתכבד להתעורר מתרדמתו ולהניח אחר כבוד צילום פוטו-רצח של ווייט, קלוז-אפ לתפארת, אפשר יהיה לראות את זה טוב יותר. בינתיים, אלה הצילומים שיש.

זה אחד, כן?

ואגב, בהחלט מסכים עם החבר רן בורוכוב-סוקולוב, וגם הרגשתי את זה לאורך המשחק: בעצם, מבחינת סגנון משחק, הוא מזכיר את ג'יימי ארנולד, רק ריבאונדר פחות טוב ולא ישראלי. אז היידה, להריץ את הצמד כספיהו ולסגור עניין.

שתיים: אם כבר מלאגה, מעיר לי כאן שוטה הנבואה שכדאי לזרוק איזה 50 דולר על הקבוצה של אאיטו שתסיים במקום הראשון בבית שלה ביורוליג. כמו ששתי הפייבוריטיות מבחינת יחסי ההימורים – אולימפיאקוס ומכבי ת"א – נראות כרגע, אולי כדאי לקחת צ'אנס על הספרדים בהתחשב בכך שתוכלו לקבל פי חמישה על הכסף שלכם אם מלאגה יסיימו ראשונים. בינתיים הם סיימו את ההכנה עם 0:8 ואת ריאל מדריד, כאמור, פיצחו במחזור הפתיחה אתמול.

ועכשיו למכבי ת"א.

התרגשתי מהסרטון שהקרינו בהיכל לכבוד וויצ'יץ'. לא פחות מזה התרגשתי לראות את וויצ'יץ' מתרגש. לפעמים אנחנו שוכחים מרוב ניתוחים, פולו-אפים, קידומים ופרשנויות, שמדובר בבני אדם. וניקולה וויצ'יץ' הוא באמת אדם יוצא דופן. ולא רק זה: כידוע, איתו משחק כדורסל נראה אחרת בדרך כלל. ראינו את זה גם אתמול בקטעים מסוימים. ולא שאני משנה את דעתי וחושב שהיה כדאי להשאיר אותו. עשה את שלו, נהנינו מכל רגע. או לפחות מרובם.

אני מרגיש קצת מטופש להתחיל ולכתוב על מכבי אחרי כל משחק אימון. בתוך תוכי אני עוד עמוק בתוך הפגרה וככה זה צריך להיות. ברם אולם ואף על פי כן, כנראה שאין הרבה ברירות כי לא זכור מצב שבו מכבי הפסידה ששה משחקים רצופים בהכנה (ואף אחת מהיריבות אינה מה-NBA).

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי ז"ל שאליה אתגעגע עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ, אני לא שותף לחגיגה בעניין חזרתו של טל בורשטיין לכושר משחק. כלומר, בטח שמח שהוא חזר לשחק, כן? אבל ממש חושב שהוא רחוק מהיכולת ההיא של פעם, ובכלל לא בטוח שכרגע נכון להעדיף אותו על פני דרור חג'ג' כרכז מחליף לקרלוס ארויו.

אני לגמרי לא בטוח שהניסיונות לרוץ עם חג'ג' כמחליף מוצו, וקצת מוקדם מלקבוע שהוא לא מתאים לרמת היורוליג. הוא מקבל קטעי זמן קצרים מאוד, קצרים מדי אפילו, ונכון שברוב הזמן הוא לא התרומם. עם זאת, אי-אפשר לקבוע חד משמעית כבר עכשיו, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שעושים לו עוול כשמעדיפים את האופציה של בורשטיין וארויו לצידו כקלע. זו, בעיניי, האופציה השלישית שתעלה ותבוא רק אם יתברר שחג'ג' לא מסוגל לפתח או להניע את המשחק של מכבי ת"א כרכז מחליף.

אני סקפטי. אבל גם יודע מאיפה מכבי תוכל להתעורר.

מטריי סימונס.

אבל מי לכפנו יתקע (הופה, איזה מלים נאות) שסימונס מסוגל לעשות את זה?

אישית, אני בטוח שכן.

אבל אני גם בטוח שהוא לא מסוגל לעשות את זה בקביעות וביציבות. גם טל בורשטיין לא.

מסקנה: צרות.

וזה יישמע מטורף כרגע, אבל אני אומר: את מכבי חיפה, נהריה ובני השרון כבר ניצחתם, שאתם מדברים על יורוליג? לא יודע מה עם ירושלים. עליהם נדבר בנפרד.

ארויו-מה-ארויו, שחקן אחד לא מנצח משחקים לאורך זמן. ובעצם, מה אני מבלבל את המוח: בינתיים, אפילו משחק אחד הוא לא ניצח.

והאמת, בשתי דקות וחצי האחרונות הוא קלע שבע נקודות. אז דווקא את הכדור האחרון אתה מוסר? לך לסל, קלע או תסחט עבירה.

הקטע היותר גדול הוא, שעפר שלח, במין מחאה פרטית על תפקודו הלא-משהו-בכלל של ארויו בחלקים של המשחק, התחרפן כבר בשידור הראשון שלו של מכבי העונה נגד קבוצה אירופית (ככל ששמתי לב), וקרא לבירנבוים להעביר מסר ולעלות לחלק האחרון של המשחק בלי ארויו. להראות לשחקנים, כביכול, שאין אצלו מורמים מעם או כאלה שישחקו גם כשהם לא טובים.

מחשבה נאה, בעיקרון, אבל רבאק: אפרים מת לנצח משחק, הוא לחוץ, ארויו היחיד פחות או יותר שמסוגל לעשות משהו. וכשעלתה החמישייה למגרש וארויו בתוכה שלח הרביץ איזה טון מאוכזב לנוכח סרבנותו של אפרים לעמוד בדרישתו. "הנה, הוא בכל זאת עולה", אמר.

ואיך שאמר, טראח: שבע נקודות בשלושה מהלכים. ריוורס ליי-אפ, שתיים מהקו ועוד שלשה. ועל אף השמירה היה צריך לקחת גם את הכדור האחרון על עצמו, ולא למסור לכספי.

זאת דעתי. כה אמרתי!

הלאה.

אין לי כוח לראות את באטיסטה. אני לא יכול לראות את הכדורסל הזה. הצפוי, השקוף, האנטי-תזה למה שראינו מהסנטר של מכבי ת"א בשנים האחרונות. מה שכן, לפעמים באטיסטה משתיק אותך ביכולת הסקורינג שלו.

וזו פחות או יותר מערכת היחסים איתו:

יאללה די, עוף כבר לספסל. הווו, איזה מוב, יופי של תנועה-סל ופאול.

טוב נו, עברו כבר שלוש דקות מאז הסל ההוא ובינתיים איבדת שני כדורים ועשו עליך סל. עוף, עוף כבר החוצה. הוווו, ריבאונד התקפה גדול. כמה פשוט, ככה יעיל.

זה באטיסטה. עד שהוא מגיע לך עד כאן ואתה לא יכול יותר, הוא בא עם פיצוי קטן ומשתיק אותך עד לפעם הבאה. מה האלטרנטיבה, פישר? אוקיי, סביר, לא משהו מיוחד, אבל אולי כדאי לאפרים לקחת אותו לשיחה ולהגיד לו: שמע, זיהינו אצלך פוטנציאל. במשחק הבא אני נותן לך לשחק 30 דקות. אני רוצה שתתן משחק גדול הגנתית והתקפית ותוכיח לי שאתה לא עושה שטויות ועבירות מיותרות ומשחק עם ביטחון. בינינו, פישר, אני מת ללכת איתך. גם אני לא מאוהב בבאטיסטה, אבל תוכיח לי שאתה מסוגל.

זאת דעתי. כה אמרתי!

השאלה מה יאמר ראש שבט האפרים. והאמת, בחיי שמכבי נראים כמו שבט.

תכל'ס, אם חושבים על זה לעומק, היכולות ההתקפיות המשובחות של ארויו ורודני ווייט מתקזזות עם שחקנים שחסרים להם יסודות משחק ואפשר לראות את זה בכל פעולה כמעט: ג'ייסון וויליאמס, ד'אור פישר, אסטבן באטיסטה. החבר'ה האלה שחקנים מוגבלים בסופו של דבר ביסודות משחק, או בהבנת משחק או בשלמות הביצוע (אם כי את וויליאמס, חביב הסיפרה, אני בהחלט אוהב, אבל הולך ומכיר בעובדה המצערת שהוא שחקן של בלאגן ומזה הוא חי בעיקר).

כמובן שאפשר להמשיך ולדבר ולדון ולהרביץ תורה בבני העם. אבל מה שהכי לא ברור לי, בשורה התחתונה, זה איך אני יושב כאן באמצע הלילה ומשחית, שוב, עוד אלף מלה, על קבוצה שלא ניצחה אף אחד ממשחקי ההכנה שלה.

האם היא ראויה לתשומת לב כזו? האם לא הגיע הזמן לדבר קצת על האחרות? ומתי כבר יראו את האחרות, מתי? כבר הערב, למשל, אפשר לראות את מכבי ראשל"צ נגד אותה אולימפיאקוס. לא סגור לגמרי שאני יושב לראות את זה, אבל אולי.

כך או אחרת, אחרת או כך, טורניר גביע ווינר עוד מעט כאן, אומרים לי האומרים. וזו תהיה הזדמנות נוחה וטובה לדבר גם על קבוצות אחרות מליגת קזינו. אוהדי כל האחרות – היכונו. עוד מעט אפשר יהיה לקרוא כאן על הקבוצות שלכם ולא רק על סימונס המג'עג'ע ואפרים בירנבוים, שבתום משחקי ההכנה נגד יריבות אירופיות, יזכה כנראה סוף-סוף לנצח את משחק האימון הבא שלו.

ואם נחיה – גם נראה.

בואו נבדוק.

כן, 1003 מלים. זמן להיפרד.

שלומות ונצורות בשלב זה.