הליגה הצרפתית יצאה לדרך בסוף השבוע, כמו שוודאי שמתם לב.

זה המשפט התקני. הקוריקטלי-פורקט.

המשפט הנכון יותר הוא: הליגה הצרפתית יצאה לדרך בסוף השבוע, כמו שאף אחד מכם לא שם ואתם צודקים בגישה הזו לגמרי.

אם בשנים האחרונות היו פה ושם נציגים ישראלים בליגה הזו – ולמעשה יותר מכל ליגה אחרת – עכשיו אין אחרי מי לעקוב שם. אלא אם כן אתם ממש מתעקשים לקרוא לדייויד בלות'נטל ישראלי, או רואים באריק קמבל אח אובד.

ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאפילו הצרפתים כבר מתייאשים מעצמם. ובטח עוד יותר אחרי כישלון הנבחרת שלהם לעלות לאליפות אירופה בפולין. טוני פארקר בטורניר ההזדמנות האחרונה זה נאה כרפאל. ולא רק הוא. אגב, לא שאני מעורה לגמרי אבל לא ברור לי למה הפיאטרוס ההוא לא משחק בנבחרת כבר שנים, או ככה לפחות נדמה לי, על אף שאינני.

בחור בן 26, שחקן NBA לגיטימי לגמרי (לא אוהב אותו במיוחד, למען האמת). כבר חמש עונות שם. 8.6 נקודות, 3.4 ריבאונדים ב-21 דקות למשחק על פני 310 משחקים בליגה. בשליש מהמשחקים בערך עלה בחמישייה הראשונה של גולדן סטייט. ובנבחרת? בשנים האחרונות היה בה רק מעט פעמים, ככל הזכור לי.

לא רע בכלל. איך הוא מחוץ לנבחרת? בטח יש איזה סיפור. אולי הוא האפיק נסים שלהם, להבדיל אלף הבדלות.

וזה מזכיר לי שפעם הפיאטרוס ואחיו, הפיאטרוס השני, שיחקו בפו-אורטז עוד לפני שהפכו לשועי עולם: אחד ב-NBA והשני מסתובב כבר שנים בליגה הספרדית. אכן כי כן, היה אומר על זה ודאי ד. דבורין: פעם היתה פו-אורטז.

בתוך סבך השריונים של קבוצות היורוליג, שאיני מוצא בו לא את ידיי ובטח לא את ראשי, פו-אורטז הלכה לאיבוד. היא כל כך נדחקה לאחור, עד שהיא אפשר לשריין שום דבר ממנה. קבוצת תחתית. בלי כוכבים, בלי שחקנים מובילים. קבוצה שפתחה אתמול את העונה בהפסד ביתי לבזאנסון, שלא נדע: 80:67.

עברתי על הסגל. אני מכיר שם שני שחקנים.

עכשיו ככה: או ששיאי אחורי בכל הקשור למעקב שוטף אחר הכדורסל האירופי מאחורי, שאו שפו-אורטז, עם האולם היפהפה והגדול שלה שאירח משחקי יורוליג כמו חול, היא פאסה-קומפוזה באבו-אבוה.

לדעתי הצנועה והכנה, שתי האפשרויות נכונות.

במקום זה אנחנו מקבלים כל מיני לה מאן, רואן, נאנסי, קצת וילרבאן פה ושם. אבל אם פעם היתה לימוז' ונעלמה לה, עכשיו זו פו-אורטז שהולכת באותה דרך.

וזה חבל. כי נוסטלגיה ורגשות ומסורת, כמו שאפשר היה לראות במשחק הפרידה מניקולה וויצ'יץ', לא פחות חשובים מכל אלמנט מקצועי.

איפה, איפה הימים שפרדריק פוטו ולורן פוארסט צלפו שלשות, האחים-פורוורדים דידיה וטיירי גאדו לא אפשרו לקבוצות האורחות לנצח; האחים פיאטרוס הדהימו באתלטיות שלהם; בוריס דיאו פירפר אנשים; פרדי הופנאגל, מוסטפה סונקו, סטפן ריזאשה, דארן דיי, מוצ'י נוריס, יוהאן פטרו, גיורגי מורסאן ואפילו קונסטנטין פופה האגדי – דמויות שהיו פו-אורטז, ופו-אורטז היתה הם בעצמם.

תשע אליפויות צרפת, ששה גביעים, גביע קוראץ' אחד.

אין. הלך לאיבוד.

אמנם עבר רק מחזור אחד. אמנם נרשם רק הפסד ביתי אחד. אבל גם בעונה שעברה הם היו כאלה מבאסים. בעצם, כבר יותר מעונה אחת.

כדורסלע-האתר כבר מריח את הריח, והוא לא נעים. ריח של סוף.

לא נכחיש זאת ואף נתבאס קשות וממושכות.