הי ערן,

תענוג לקרוא את הפרשנויות ואת והכתבות שלך גם כאן וגם במקומות אחרים, כמו באתר ONE אחרי שסיימנו עם ההתחנפויות, לענייננו:

אני מחפש כתבה או מאמר עם כל כינויי החיבה של השחקנים שהיו בארץ בהווה ובעבר, נדמה לי שפעם התייחסת לזה במעריב בסיפרה בסלע.

אתה יודע על מה אני מדבר. לדוגמא: אמיר כץ הידית, קני המכשף וויליאמס, קיבו המקרר סטיוארט, באק ג'ונסון הפנתר הוורוד, פפי תורג'מן החתול ועוד ועוד. אני לא מצליח למצוא שום דבר באינטרנט.

למי עוד אפנה אם לא לך?

תודה ושנה טובה.

איתן פינקרט

הוווווו איתן היקר,

תודות ונצורות לך על המחמאות. נדמה לך, על אף שאינך אביב לביא, ואתה צודק: אכן כי כן היה פעם טור ארוך במיוחד של סיפרה בסלע שהוקדש לכל הכינויים הקיימים והידועים של שחקני כדורסל בישראל. אם אני לא טועה זה הופיע באחד ממוספי פתיחת העונה. אני מהמר על משהו שבין שנת 2000 ל-2004, אבל לא בטוח.

אגב, פפי תורג'מן החתול? זה חדש לי.

יש לך שתי אפשרויות, חבוב – היה אומר על זה ודאי שאול איזנברג.

אפשרות ראשונה: לגשת לארכיון מעריב או בית אריאלה ולחפש את מוספי פתיחת העונה בשנים האלה, או בשנים קודמות. אני מאמין שתמצא. אני זוכר שעשיתי שם עבודה די רצינית, כולל טלפונים לכל מיני אנשים שהעלו גדולות ונצורות: למשל, שהחבר'ה מכנים את אפיק נסים גם שאפיק, גם ראפיק וגם תאופיק. אין ספק שזה היה אחד ההיי-לייטס של הקטע ההוא.

השנייה: לקבל את הגרסה העכשווית שלי לפיה אני עייף, אין לי כוחות לשקוד על רשימה כזו ובמקביל אני גם טוען שהאינטרנט, על אף מעלותיו הרבות, נוטה להתחפש לפעמים לחרטאבונה-בבונה ואל לך לחפש שם מציאות מהסוג הזה.

קבל את הצעת הפשרה שלי, גם אם לא לזה התכוונת. יכול להיות שמיטב בני העם והנתינים בארץ ובתפוצות יקבלו אותה בשמחה רבה. אני מעלה כאן מחדש קטע שכבר פורסם בכדורסלע-האתר, ובנוסף עוד קטע אחר שלא פורסם בו, ועוסק בכינויים של שחקני NBA מכל הזמנים. חלק מזה ודאי תוכל למצוא באינטרנט אמנם, אבל פה חתיכה, שם חתיכה. כאן תקבל מנה מרוכזת.

בנוסף, עם כל הכבוד למה שתמצא ברשת, את הקטעים שכאן חיבר, אסף, ריכז, כתב וקינח בדאנק אלעד זאבי המופתי, הלוא הוא איש הזאב. והרי לא תרצה להחמיץ זאת.

קבל 2900 מלה ואני לא רוצה לשמוע אף טענה נוספת בבית הזה, ברור?

אלן אייברסון – "The Answer": ברגע שחתם על חוזה אימוץ עם חברת הנעליים "ריבוק", עם כניסתו ל-NBA ב-1996, הפך אייברסון בין-לילה להיות "התשובה". אף-אחד לא באמת מבין עד היום מה לכל הרוחות הייתה השאלה, אבל התשובה היא ברורה: אלן אייברסון. לא הבנתם? פנו לנציג "ריבוק" הקרוב למקום מגוריכם והעלו בפניו את הקושיה. נראה מה הוא יגמגם לכם.

אמרה סטודמאייר – "STAT": ראשי-תיבות של המילים "Standing Tall And Talented" . בתרגום חופשי מאוד: עומד בראש מורם ונוסף לכל גם מוכשר. בהחלט תיאור ממצה.

אנדריי קירילנקו – AK47: כינוי תמים לכאורה, שהרי אלה ראשי התיבות של שמו בתוספת מספר הגופייה שלו. אבל אם בודקים קצת לעומק, מגלים ש-47AK זה רובה חצי-אוטומטי מתוצרת ברית-המועצות, יעני קלצ'ניקוב, שנכנס לשימוש בגוש הסובייטי במהלך שנות המלחמה הקרה. שתול של ה-ק.ג.ב בארה"ב? הישמר לך, מר קירילנקו. האח הגדול רואה הכול.

אנפרני הארדוואי – "Penny": רוב האנשים אימצו את הגרסה לפיה סבתא של פני, שגידלה אותו, הייתה זו שנתנה לו את הכינוי. אבל בניגוד להנחה הטבעית, שזה פשוט קיצור של אנפרני, מקורות לא-רשמיים בעליל טוענים כי סבתא שלו נהגה בכלל לכנות אותו "Pretty" (יפה, חתיך), אבל בגלל המבטא הכבד שלה זה נשמע כמו "פני". אנפרני הצעיר החליט לתת לחבריו לחשוב שזה אכן "פני" מאשר לסבול מההקנטות, שהיו וודאי נזרקות לעברו השכם וערב, לו רק היו חבריו מגלים את האמת. ישנן גם לשונות רעות שטענו כי בשנים האחרונות, בגלל כל הפציעות, משחקו כבר היה שווה פחות מ-"Penny" (אגורה), ולכן התחילו לכנות אותו "Peso" (מטבע זול שנמצא בשימוש בדרום-אמריקה).

ארווין ג'ונסון – "Magic": קיבל את הכינוי מכתב ספורט מקומי אחרי הופעה טיפוסית של טריפל-דאבל במשחק תיכונים. אם הכתב הזה היה מקבל שקל על כל פעם שמישהו השתמש בכינוי שהוא הגה, הוא כבר היה מיליונר. לצערו הרב של אותו כתב, זה לא עובד ככה.

בארון דייויס – "Lord Baron", "Prophet","Too Easy": הכינוי הראשון ניתן לו על-ידי האוהדים, שצועקים מדי פעם "Hail Lord Baron", ממש משל היו פשוטי העם בימי הביניים. גם לורד וגם ברון, אגב, הם תארי אצולה, וכפל הלשון זה חלק מהעסק. הכינוי השני ניתן לו בעונה שעברה על-ידי גילברט ארינאס (בעקיפין): בבלוג שלו, טען ארינאס כי חודשיים לפני תחילת הפלייאוף, דייויס אמר לו שאם הווריורס יפגשו את דאלאס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, הם יעיפו אותם – מה שאכן קרה במציאות. את הכינוי השלישי, שמדגיש את הקלות שבה מסוגל דייויס לשים את החפץ העגול בטבעת, קיבל הבחור במגרש הסטריטבול האגדי "ראקר פארק" אשר מקום משכנו בניו-יורק.

גארי פייטון –"The Glove": כינוי שניתן לו בזכות יכולת השמירה המרשימה שלו, שעוטפת את היריב כמו כפפה. לפי הגרסה הלא-רשמית, מקור הכינוי הוא בן-דודו של פייטון, שהתקשר אליו במהלך גמר המערב מול פיניקס ב-1993, ואמר לו שהוא מבסוט ממנו, כי הוא עוטף את קווין ג'ונסון כמו כפפת בייסבול שעוטפת כדור.

ג'וליוס ארווינג – "Doctor J": אחד הכינויים עם הכי הרבה גרסאות סותרות המנסות להסביר את מקורו. לפי גרסה אחת, אמא שלו תמיד רצתה שיהיה רופא, והכינוי הזה הוא סוג של פיצוי; לפי גרסה שנייה, ג'וליוס הצעיר כינה חבר ללימודים בשם "פרופסור", שגמל לו בכינוי "דוקטור", מה שתפס חזק אצל החבר'ה; לפי גרסה שלישית, הוא קיבל את הכינוי בעקבות צורת משחקו, שהייתה כמעט מדעית. תבחרו מה שהכי נראה לכם.

ג'יימס וורת'י, "Big Game James": כינוי שניתן לוורת'י על-ידי השדר המיתולוגי של משחקי הלייקרס, צ'יק הרן. כמשתמע ממנו, הכינוי בא לבטא את הנטייה של וורת'י לתת משחקים גדולים במאני-טיים. בניגוד לדריק נוביצקי, למשל.

ג'ייסון וויליאמס –"White-Chocolate": קיבל את הכינוי בזכות צורת משחקו ה-"שחורה", הכוללת להטוטים, כדרורים מסוגננים ומסירות מטורפות, שגורמות לג'ון סטוקטון להתעורר ספוג זיעה בלילות. מי שראה לא ישכח לעולם את האסיסט שלו עם המרפק במשחק אולסטאר כלשהו, אותו החטיא ראף לה-פרנץ בשלומיאליות איומה.

גילברט ארינאס – "Agent Zero", "Hibachi","Land-Lord": הכינוי הראשון הוא במקור שם של דמות קומיקס העשויה ללא-חת, מה גם שזה מסתדר היטב עם מספר הגופייה של ארינאס. ה-"היבאצ'י" זה בעצם הכינוי שארינאס נתן לזריקה שלו, שכמו מכשיר החימום היפני בעל אותו השם, מתלהטת בקלות וביעילות. עד מהרה הפכה המילה הקליטה גם לכינוי שלו עצמו. הכינוי "בעל הבית" הוא חדש יחסית, וזה כבר כינוי שארינאס נתן לעצמו בבלוג שלו, אחרי שסיפר לעולם קבל עם ועדה כי הוא משכיר את אחד מהבתים שלו לרוקי של הוויזארדס, ניק יאנג.

גלן ריברס – "Doc": המאמן המרוצה ביותר בליגה (חוכמה גדולה כשאתה מאמן את בוסטון בימים אלו), מחזיק עד היום באחד הכינויים המכובדים מכולם. מי שהגה את הכינוי הוא מאמנו של ריברס במכללת מארקט, ריק מייג'ורס, אחרי שראה את ריברס לובש חולצה של דוקטור ג'יי באחד ממחנות הקיץ

ג'רי ווסט – "Mr. Clutch": האיש שמפאר את הלוגו של ה-NBA עשה לו מנהג של קבע בזמנו להכריע את המשחק בדקות הקלאץ' המכריעות עם מגוון קליעות מדויקות להפליא, כשמרחק לא מהווה מגבלה. כמו לא מעט לייקרים אחרים, גם ווסט קיבל את כינויו מצ'יק הרן, השדר המיתולוגי של משחקי הקבוצה.

דויין וייד – "Flash", "D-Wade": שאקיל אוניל הגה את "פלאש", וכשהאיש הגדול מדביק לך כינוי, תהיה סמוך ובטוח שהוא ילך איתך לכל החיים. למתעניינים, ההגדרה המילונית של פלאש היא הבזק, והכוונה של שאקיל הייתה להקביל את ווייד לגיבור-העל בעל השם הזהה, שכמו ווייד, לעג באופן קבוע לחוקי הפיזיקה.

דומיניק ווילקינס – "The Human Highlight Film": ככל הנראה אחד הכינויים הטובים ביותר בכל הזמנים. ווילקינס, מן המרשימים שבדאנקיסטים לאורך ההיסטוריה של המשחק, קיבל אותו בזכות העובדה שלכמעט כל מהלך או דאנק שלו היה שמור מקום של כבוד בתקציר המשחק לאחר סיומו. מי שהגה את הכינוי הוא ברנש בשם הווארד גארפינקל, שארגן בזמנו את מחנה הכדורסל המפורסם "פייב-סטאר", בו נכח ווילקינס כשחקן תיכונים.

דיימון סטודמאייר – "Mighty-Mouse": סטודמאייר, שנקרא על-שמו של גיבור-העל העכברי והמצויר שכיכב בטלוויזיה בשנות ה-70-80, אף פינק את כתפו בקעקוע מרשים של העכבר ההירואי. השדרנים והפרשנים לא הפסיקו להלל את "מייטי-מאוס" במהלך עונת הרוקי המצוינת שלו, שאחריה צפו לו גדולות ונצורות (בסוף עבר להם). אחרי תקרית המריחואנה שהייתה לו, הכינוי קיבל טוויסט מלבב והפך ל-"מריחואנה-מאוס".

דניס רודמן – "Denis The Menace", "The Worm": בעוד שהכינוי הראשון מיטיב לתאר את פסיכיותו של האיש, המפורסם יותר הוא הכינוי השני, שהוענק לרודמן בצעירותו על-ידי אימו, וזאת בעקבות – שימו לב - נטייתו להתפתל תוך כדי משחק פינבול. ועכשיו ברצינות: כשאמא שלך מכנה אותך "תולעת", מה הסיכוי שתגדל להיות נורמאלי? האמת שזה מסביר לא מעט דברים.

דרון בליילוק – "Mookie": כולם מדברים על מוקי, אף אחד לא מדבר על דרון. כמו במקרה של אלפונסו "באק" ג'ונסון או קנת' "צ'אקי" אטקינס, גם את שמו האמיתי של בליילוק כמעט ואף-אחד לא מכיר. לא ברור מאיפה הגיע המוקי, אבל מה שכן ברור זה שעל-פי האגדות האורבניות חברי להקת רוק מצליחה רצו בתחילה לקרוא ללהקתם "מוקי בליילוק", בעקבות חיבתם לשם ולשחקן. בליילוק שקל את העניין בחיוב, השיב בשלילה, ובסוף – עם כל הצער שבדבר (מבחינתם) - הם הסתפקו ב-"פרל ג'אם".

האקים אולאג'ואן - "The Dream": מסוג הכינויים שכולם מכירים אבל אף-אחד לא באמת יודע לומר מה המקור שלהם. ההסבר הטוב ביותר שנמצא הוא שבמהלך אימון שגרתי בתיכון, אולאג'ואן קטף ריבאונד, רץ את כל המגרש, וקינח בדאנק קליל. תנועותיו החתוליות והקלות שבה ביצע אולאג'ואן את המהלך, גרמו למאמן לפלוט בהשתאות "זה נראה כמו חלום".

וולט פרייזר – "Clyde": הגארד הנפלא של הניקס בשנות ה-70 קיבל את הכינוי בעקבות נטייתו ללבוש כובעים אקסצנטריים מחוץ לפרקט, ממש כמו השחקן וורן בייטי בסרט "בוני וקלייד". אגב, הסרט עסק בזוג גנבים, עובדה שהתיישבה היטב עם הכינוי, מפני שפרייזר היה אחד מהגנבים הגדולים בהיסטוריה של ה-NBA (1.9 חטיפות למשחק, מקום 20 בכל הזמנים).

טיירון בוגס – "Mugsy": בוגס סיפר כי הוא קיבל את הכינוי כשהיה בן 7, כשדמות בשם "מאגסי" הופיעה בתוכנית טלוויזיה. בוגס גם טוען שהשם השתרש עד כדי-כך, שכיום רק אדם אחד בעולם קורא לו טיירון – אמא שלו (שגם היא בוודאי יותר גבוהה ממנו).

יאו מינג – "The Great Wall Of China", "Dynasty": הכינוי הראשון הוא די ברור – הבחור עמלק, גבוה כמו חומה בצורה, והוא מסין. הכינוי השני ניתן לו בעונתו הראשונה על-ידי סטיב פרנסיס, שטען כי או-טו-טו מתחילה השושלת של יאו ביוסטון. ועל כך נאמר: "רתם את העגלה לפני שהסוסים בכלל הגיעו לטקסס". קודם שיעבור סיבוב ראשון בפלייאוף, אחר-כך נדבר על שושלת.

לברון ג'יימס – "King James": כמעט כולם המליכו את לברון ג'יימס לכוכב החדש בשמי ה-NBA ברגע שנכנס לליגה, וגם מי שלא, כבר משנן את המנטרה בעזרתה האדיבה של "נייקי", שמפמפמת את הכינוי כל אימת שניתן.

לטרל ספריוול –"The Bay-Area Strangler": את הכינוי העסיסי הזה קיבל ספריוול ב-1997, עת חנק בהנאה צרופה את מאמנו בעיר המפרץ גולדן-סטייט באותה תקופה, פי. ג'יי קרליסימו. התקף האמוק של ספריוול העניק לו את הכינוי המשעשע, ששמור בדרך-כלל לרוצחים סדרתיים.

ליאנדרו ברבוסה – "Leandrinho", "The Brazilian Blur": הכינוי הראשון הוא סוג של הקבלה לברזילאי הבכיר (?) בענף הכדורגל, רונאלדיניו (וחוץ מזה, בברזיל אוהבים לסיים שמות עם "ייניו", לא?). הכינוי השני ניתן לו בזכות תכונתו הבולטת: המהירות. הטענה הרווחת היא שברבוסה הוא עד כדי כך מהיר, עד שכל מה שהיריב מספיק לראות כשהאיש פותח מבערים זה כתם מטושטש עם כדור ביד (ולפעמים גם זה לא).

מייקל ג'ורדן –"Air-Jordan", "God": מוזר לראות פתאום את השם מייקל ג'ורדן תקוע באמצע רשימה כאחד האדם, לא? . . . את הכינוי "אייר-ג'ורדן" אין הרבה צורך להסביר, שהרי ריחופיו של ג'ורדן באוויר הצח (או הלח. לך תדע מה הולך בגבהים הללו),ידועים ומוכרים לכל. ה-"אייר" נכנס חזק לז'רגון של חברת "נייק", שמוציאה עד היום מגוון נעלי "אייר-ג'ורדן" כחלק בלתי-נפרד מקו נעלי הכדורסל שלה. הכינוי האחרון ניתן לו בדיעבד על-ידי לארי בירד, שאמר אחרי משחק מדהים של ג'ורדן מול הסלטיקס בפלייאוף "היום ראינו את אלוהים מחופש לשחקן כדורסל".

נייט רובינסון – "Nate The Great": בפעם הראשונה שהחזיק את בנו הזעיר שזה עתה נולד בבית-החולים, אמר ז'אק רובינסון לכל האחיות שמסביבו: "My Son Is Going To Be Great". באותו רגע נולד הכינוי לנייט רובינסון קטן המימדים, שנותן את כל כולו כדי לעמוד בציפיות הגדולות שתלה בו אביו, שניות מספר אחרי שיצא לאוויר העולם.

סטיב פרנסיס – Stevie Franchise"": לא מעט שחקנים החליפו גופיות בזכות הטרייד שהנחית לבסוף את פרנסיס ביוסטון בעונת 1999-2000. ביוסטון ראו בו את אבן הפינה לקבוצה החדשה שלהם, בתקופה שאחרי ה-"גריאטריקוס" (אולאג'ואן-בארקלי-דרקסלר), וחשבו שהשיגו לעצמם שחקן "פרנצ'ייז". כיום, בקדנציה השנייה שלו בקבוצה אחרי עונות דעיכה באורלנדו ובניקס, האיש בקושי מסוגל להביא ליאו מינג ומגריידי את הפרנצ'-פרייז.

פול פירס – "The Truth": כמו אצל דוויין ווייד, גם כאן האיש שאחראי על הכינוי הוא שאקיל אוניל, ספק שחקן כדורסל ספק הוגה ופילוסוף. אחרי ניצחון דחוק של הלייקרס על בוסטון, במהלכו פירס כמעט וניצח לבד את המשחק עבור הסלטיקס, שאקיל הכריז קבל עם ועדה כי פירס הוא האמת לאמיתה – וכמובן שזה תפס.

פיט מארביץ' – "Pistol-Pete": כינוי שניתן לו על ידי השכנים בעיירה בה גדל, וזאת בעקבות צורת זריקתו שהייתה דומה לשליפת אקדח, בגלל ששחרר את הכדור מאזור הירך. לא ברור מה הם רצו מהילד, הוא היה רק בן 5. כולם זורקים ככה בגיל 5.

צ'ארלס בארקלי – "The Prince", "Sir", "Round Mound Of Rebound": שני הכינויים הראשונים הם בעלי ארומה צינית ואירונית כאחד (שהרי גם "נסיך" וגם "סר" הן מילים בעלות ארשת רצינית וממלכתית, בעוד שבארקלי נמצא הכי רחוק שאפשר מההגדרה הזו). הכינוי השלישי, שניתן לבארקלי בימיו במכללות, משלב את עליונותו של בארקלי בתחום הריבאונד ביחד עם קורטוב הסתלבטות על גזרתו העגלגלה.

קובי בראיינט – "Black Mamba": אחד הכינויים היחידים ברשימה הזו שמי שהגה אותו הוא מושא הכינוי בעצמו – עובדה לא מפתיעה בהתחשב בכך שמדובר בקובי, אינדיבידואליסט מושבע שאוהב בעיקר את עצמו (אוקיי, וגם פקידות קבלה מקולורדו). באיזשהו שלב קובי החליט שהוא כמו נחש הממבה (ההוא מהסרט "קיל-ביל" המופתי של טרנטינו). כמו שהנחש יכול להכיש בקטלניות בכל מקום בגוף, הוא טען, כך גם הוא קולע מכל מצב בצורה קטלנית. אחחח, הצניעות.

קרל מאלון – "The Mailman": ההנחה הרווחת בקרב רוב בתי האב היא שמאלון כונה כך בזכות העובדה שהוא סיפק את הסחורה בכל משחק באופן קבוע, ללא חופשות, כמו דוור שעושה את עבודתו בכל יום ובכל מזג-אוויר. על-פי גרסה לא-רשמית, הוא קיבל את הכינוי מכתב ספורט שכיסה את לואיזיאנה-טק (המכללה של מאלון), ושנהג בתנאי מזג-אוויר קשים בכדי לצפות בו בפעולה. כמובן שמאלון לא אכזב, וסיפק את הסחורה גם באותו משחק.

שאקיל אוניל – "Diesel", "The Big Aristotle", "Superman", "Shaq-Attack": בחור גדול שאקיל, צריך הרבה כינויים. יש עוד, אגב, אבל למי יש כוח לרשום כל פיפס שפולט שדר אמריקאי רנדומאלי? אז ככה: דיזל זה על-שם המנוע המאסיבי והחזק ששאקיל הוכיח כי הוא דומה לו, עת כופף, כתש והרס כליל מספר סלים ברחבי הליגה, עליהם ניתלה כשהיה צעיר וכוחו עוד היה במותניו; אריסטו הגדול זה על-שם אמרות השפר של האיש, שלפי דעתו הצנועה מקבילות בחוכמתן לתובנות אליהן הגיע הפילוסוף היווני הנודע; סופרמן זה על-שם הדמות המפורסמת, אין צורך להכביר; ו-"שאק-אטאק" . . . נו, כי זה פשוט מתחרז.

שון מריון – "The Matrix": זכויות היוצרים שייכות לקני סמית', שחקן עבר ופרשן עם פה גדול בהווה. הכינוי בא לתאר את משחקו האווירי של מריון, שלועג לחוקי המשיכה, בדומה לסצנות המפורסמות מתוך הטרילוגיה שוברת הקופות בעלת השם הזהה.

שון קמפ – "The Reign-man": קווין קלאברו, השדר של משחקי הסוניקס, העניק לקמפ את הכינוי במהלך סדרת הפלייאוף של סיאטל מול גולדן-סטייט בעונת 1991-92, סדרה שזכורה במיוחד בזכות דאנק האימים שדפק שם קמפ על הראש של אלטון ליסטר (דאנק שקיבל כינוי משלו – "Lister Blister"). קלאברו החליט בו-במקום שקמפ הוא השליט הבלתי-מעורער באזור שמעל הטבעת, ומכאן ההשראה לכינוי.

איי. סי. גרין – "The Virgin": למרבה ההפתעה, לראשי התיבות A.C אין שום משמעות. לעומת זאת, לכינוי שלו יש: באחד הראיונות שקיים, גרין טען כי הוא התחיל וסיים את הקריירה שלו כבתול. בנוסף, הקדוש הקים קרן על-שמו שמטרתה לעודד התנזרות לפני חתונה בקרב צעירים. נו מה, פלא שהיה לו כזה מרץ לשחק כל-כך הרבה משחקים רצופים.

אלפונסו ג'ונסון – "Pink Panther",Buck"": הכינוי הראשון ניתן לו כי אמרו שהוא הזכיר בתנועותיו ובמבנה ראשו המחודד את הפנתר הוורוד. הפירוש של הכינוי השני, שרבים מבלבלים עם שמו האמיתי, הוא צורת הזכר של מגוון חיות קופצניות, כגון: צבי, תיש, שפן, ארנבון.

אנדרו טוני – "The Boston Strangler": בניגוד לכינוי בעל השם הזהה שמיוחס לרוצח הסדרתי, שפעל במסצ'וסטס בתחילת שנות ה-60, התרגום של הכינוי במקרה של טוני הוא לא "החונק מבוסטון" אלא "החונק של בוסטון". פרשני הספורט בבוסטון נתנו לו את הכינוי בעקבות היכולת שלו להשתלט על משחקים נגד הסלטיקס, שניהלה יריבות עקובה מדם מול פילדלפיה בתחילת שנות ה-80.

אנתוני ווב – "Spud": סבתא-ווב נהגה לכנות את ספאד העולל בשם המוזר "ספוטניק" (סוג של לוויין רוסי לפי ההגדרה המילונית. לא ברור אם לזה התכוונה). "ספאד" זה הקיצור לכך.

ארמון גיליאם – "The Hammer": על-פי מקורות שרחוקים שנות-אור מלהיות רשמיים, הוא קיבל את הכינוי בעקבות דמיון חיצוני מסוים לראפר הידוע MC Hammer. האמת שגם לנו זכורה במעורפל תספורת דומה לזו של הזמר באיזושהי תקופה. בכל מקרה, פטיש אמיתי הוא לא היה. אולי דיבל.

ביל ליימביר - "The Prince of Darkness": רשע-מרושע היה ליימביר בזמנו. היה אחד השחקנים המלוכלכים בתולדות המשחק, ובתמורה זכה ביושר באחד הכינויים הגדולים בתולדות המשחק.

בראיינט ריבס – "Big Country": לקוראינו הצעירים רק נאמר כי מדובר בסנטר שנכנס לליגה ב-1995, וכמו חום יולי-אוגוסט, היה כבד מאוד. היו כאלה שקראו לו "קווין מקהייל הבא", אבל בניגוד למקהייל הדקיק הבחור רק תפח ותפח, עד שהתפחלץ ופרש כעבור 6 עונות בלבד. האגדה מספרת שבמהלך משחק במכללות, ריבס עב-הבשר ביצע לראשונה מהלך מחוף לחוף. כשחזר מתנשף להגנה, אמר לחברו לקבוצה: "It Is A Big Country Out There".

גאס וויליאמס – "Honeycomb": הפורוורד הנהדר של בולטימור בשנות ה-60-70 קיבל את הכינוי הפיוטי "יערת הדבש" ממאמנו במכללת איידהו, ג'ו קיפריאנו, שאמר לכל מי שרק רצה לשמוע שמשחקו של ג'ונסון מתוק כמו דבש ("Sweet Play" הוא קרא לזה).

ג'ו בראיינט – "Jellybean": אבא של קובי קיבל את הכינוי מחבר בתיכון, וזאת בזכות חיבתו לסוכריות הגומי הצבעוניות, ובזכות העובדה שהוא נהג לרקוד – וכאן נביא ציטוט מדויק – "Like jelly shaking in a bowl".

ג'ו בארי קארול – "Joe Barely Cares": מועמד בכיר לתואר "הבחירה הראשונה הכי גרועה בהיסטוריה", ג'ו בארי קארול קיבל את כינויו בזכות האדישות וחוסר-האכפתיות שהפגין כל אימת שנדרש – גוד פורביד - לשחק כדורסל.

ג'ואל פרזיבילה – "Ghostface": הכינוי ניתן לו על-ידי כתב הספורט לאנג וויטאקר, שפשוט המציא מילה אחרת ל-"מכוער במיוחד".

ג'ונתן רדיק – "J.J": סיפור חמוד לכל הדעות. כשהיה תינוק, אחיותיו התאומות כל הזמן קראו לו באות הראשונה של שמו ("J"), ובגלל שכל אחת מהן הייתה חוזרת אחרי השנייה – שהרי הן תאומות, כזכור – זה היה יוצא "J.J".

ג'מאל מאשבורן – "Monster Mash": כינוי שניתן לו בימיו העליזים במכללת קנטאקי, עת קרע רשתות על ימין ועל שמאל. מקור הכינוי הוא בשיר בעל שם זהה של בובי פיקט. ככל הנראה, מדובר באחד השירים ההזויים ביותר שנכתבו אי-פעם. מדבר על ניסויים, מפלצות וריקודים. גם דראקולה ואיש הזאב בעסק, מן הסתם.

גרג אנדרסון – "Cadilac": בקיצור נמרץ - כששיחק במכללת יוסטון, היה נוהג לרכב על אופניו ברחבי הקמפוס, ולחבר'ה בקבוצה היה חוש הומור סרקסטי ולגלגני במיוחד.

דן איסל – "The Horse": קיבל את הכינוי בזכות כושרו, סיבולתו ומוסר עבודתו. סוס עבודה אמיתי היה איסל, שכמעט ולא החמיץ משחקים במהלך הקריירה: הוא בילה 15 עונות ב-ABA וב-NBA, ושיחק בלא פחות מ-1218 משחקים מתוך 1242 אפשריים.

דריל דוקינס – "Baby Gorilla": זו לא תהיה השערה פרועה אם נאמר שמעולם לא היה שחקן חביב יותר על זגגי ארצות-הברית. תופעת הטבע הזו פשוט ניפצה את לוחות הסל ברחבי הליגה זה אחר זה, ולא בכדי הרוויח דוקינס את כינויו, אם כי יש לתהות מה קשור הבייבי לסיפור. הבן-אדם הוא פשוט גורילה.

ווילי אנדרסון – "Chill": ההשערה הרווחת היא שהכינוי הגיע מכיוון שהבחור היה שחקן COOL, ולא נלחץ במצבים קשים. על פניו תמיד הייתה נסוכה הבעה רגועה, שלוה ומנומנמת. כשהגיע למכבי ת"א, אגב,
הוא כבר נרדם סופית.

וולט וויליאמס – "The Wizard": פוינט-גארד גבוה שעשה גדולות ונצורות במכללת מרילנד (שם קיבל את הכינוי), אבל אז הטיל על עצמו כישוף שהפך אותו לשחקן רגיל ואפור ב-NBA. וולט הוא נצר לשושלת וויליאמסים שהחזיקו בכינוי לפניו: גאס, הגארד האגדי של הסוניקס בשנות ה-80, וקני, הזכור היטב לעם היושב בציון.

ויני ג'ונסון – "The Microwave" : כמו מיקרוגל, שמחמם דברים במהירות ויעילות, כך היה גם ויני ג'ונסון. בניגוד לשחקנים אחרים שעולים מן הספסל וזקוקים לכמה דקות כדי להיכנס למשחק, ג'ונסון היה עולה חם אוטומטית מהספסל. מי שהגה את הכינוי הוא דני איינג', אחד שידוע באמרות השפר שלו.

פרד הויברג – "The Mayor": הויברג, שגדל באייווה וגם למד באוניברסיטה המקומית (אייווה-סטייט), קיבל את הכינוי בזכות העובדה שהוא פשוט הכיר את כל האנשים במקום, וכמו ראש-עיר, כולם ניגשו אליו ובירכוהו לשלום עת הידס לו מחויך בחוצות העיר.

פרוויס אליסון – "Never Nervous Pervis": קיבל את הכינוי כשהיה פרשמן במכללת לאוסוויל מעלם חמודות ששיחק איתו בקבוצה, העונה לשם מילטון וואגנר. וואגנר קרא לו כך כי אליסון תמיד היה שומר על קור-רוח, וכמעט אף-פעם לא היה מתעצבן או יוצא מכליו. יש לציין כי ב-NBA הוא כבר קיבל כינויים הרבה יותר משעשעים: "Out-Of-Service Pervis", אותו קיבל מדני איינג' (שוב הוא) ששיחק איתו בסקרמנטו, וזאת בעקבות נטייתו להיפצע בכל שעה עגולה. כינוי מבדח נוסף היה ""Makes Me Nervous Pervis, וזאת בזכות סגנון משחקו, שהפך במהרה מקר-רוח לאדיש במיוחד.