עד 2.00 עוד הייתי עסוק וטרוד בענייני ד'לילא, מקליד נשמתי למוות מול המחשב, אבל ב-4.05 לפנות בוקר כבר הבנתי שהלך הלילה סופית.

כנראה שהחלה רשמית הצינה. תומר סלע הצרוד (כאן עם ידידה) כבר היה בעיצומו של בכי שהחל ארבעים וחמש דקות קודם לכן. הבטתי על עצמנו – רעיית הנשיא ואני – מהצד.

כבר לא מתרגשים, אם כי בכיו באמת קורע לב ודאי כשהוא צרוד כל כך.

כבר לא נכנסים לפאניקה, אם כי נכמרים רחמינו על הילד שמתקשה להירדם למעשה מיום היוולדו ודי קורע לנו את הצורה וגם לעצמו.

כבר מיומנים בדברים מהסוג הדברים, אם כי מודים בפה מלא: רינגו הקטן הוא הקשה שבילדינו בכל הקשור לענייני שינה. ורבאק, כבר היתה התקדמות בעניין. ועכשיו הוא שוב נסוג.

בסופו של דבר, שיטת החמש דקות הוכיחה את עצמה גם הפעם. חס ושלום מלהוציאו מהמיטה ולקחת אותו אל מיטת הוריו, אחרת יתרגל לזה ויעשה מניפולציות שעיקרן להגיע לפוזה הזו בכל לילה. מספיק היה לנו מאיתי סלע האגדי, שעד גיל שנתיים כיכב בינינו לא מעט לילות, ישן באלכסון, תקע מרפקים ואגרופים ורק ככה יכול היה להירדם. חס וכרפס מלהפוך את תומר לאיתי 2 במובן הזה. עד היום הוא מבקש מפעם לפעם מהנשיא שיישן איתו קצת ולו רק לחמש דקות. זה מעניק לו ביטחון ושקט נפשי כנראה, החמוד, והוא נרדם בתוך דקה. חס וכרפס מלעולל את זה גם לתומרינגו סטאר.

ובעוד הוא בוכה צרוד, קטן ושבור מכישלונותיו-הוא ואולי גם מחוסר ההתחשבות, כביכול, של צמד הוריו, חשבתי במיטה על כמה דברים שאף אחד מהם לא ראוי להיות מודפס שחור על גבי אתר, אבל בצוק העיתים זה מה יש. כי ליגת כדורסל רשמית עדיין אין כאן בזמן שהספרדים כבר הרביצו שלושה מחזורים בתוך שבוע אחד.

מה עושים ב-4.10 לפנות בוקר כשהתשישות אוכלת כל חלקה טובה?

בדקתי את הזיכרון שלי. אני אמנם כבר לא זוכר מה אכלתי שלשום, אבל הנה רשימת הדיירים בבית הוריי מלפני 30 שנים כמו בדקלום בעיניים סגורות – פוזה שאכן קרתה באמת, נתקשה להכחיש זאת:

דירה מספר 1 – משפחת שמחי.

2 – ראם

3 – וייסמן

4 – בביוף

5 – שהרבני

6 – רודוב

7 – שקד

8 – פרמן

9 – סלע

10 – גילעד

11 – גראון

12 – מוסקובסקי

13 – בסר

14 – טל *

15 – מונטג

16 – אבישר

מדהים. והכוכבית ב-14 כאן כי בדירה הזו התחלפו דיירים בקצב אש משום מה, ומעולם לא גרה שם אף משפחה לזמן ממושך.

עוד חשבתי לעצמי, בזמן שתומר השתתק לרגע והתעוררו תקוות שנרדם (התעוררו תקוות, נרדם.... שילוב נאה של מלים), שבעצם כבר לא קוראים לו תומרינגו סטאר.

זה היה נכון לחודשים הראשונים, אבל מהר מאוד נעלם ואפילו בואו לכאן של פול מקארתני,
חברו לביטלס אי-אז בימים, לא ממש הצית מחדש את השימוש בכינוי הזה. אז הרבצתי את כל כינוייו מיום שהבחור בן השנה הזה נולד.

תומריקו

תומריקי

קיקי

ריקי

מיקי

מיקו

קיקו

ריקו

מיקו בלו

תומיקס

תומרד

תאמרד

טאמר

ט/תאמר אויגוץ', על שם אותו פורוורד/סנטר כבד תנועה ורך ידית מימיה הגדולים של אפס 'נאומוסקי' פילזן.

כאן אני דווקא לא בטוח שמיציתי את כלל כינויו, אבל זה מה יש ב-4.15 כנראה.

ונשאלת השאלה: האם יבוא יום והילד יסלח לי על מה שאני עושה לו כאן בכתובים כשיגלוש לתומו בכדורסלע-האתר? אם נחיה גם נראה.

ושיהיה ברור: על האייטמון הבאמת מוזר הזה חשבתי כבר באזור 4.25. באתי מוכן. תומר היה ער עדיין. ורעיית הנשיא? בדבקות, בעיקשות, לקחה את המשימה עליה, אמרה לי לשבת בלול או לפחות להסתובב לצד השני ולנסות להירדם, יען כי מיומנת היא יותר באירועים מהסוג הזה וכבר התעוררה בלאו הכי. עמדה בפינה והציצה מפעם לפעם, לראות הכלו דמעותיו של תום-אייר העולל.

ומשום מה בזמן הזה קפצה לי השורה מתוך השיר של אריאל זילבר. כן, ב-4.40 לפנות בוקר: "רק הבת של השכנים סמדר מדי פעם מציצה".

נו, כנראה שזה מה יש ב-4.50 בבוקר.

ואז, כדי להעביר את עשר הדקות שנותרו חשבתי על וונטיגו קאמינגס, שהקארמה הרעה רודפת אותו לכל חור. עד שאסטודיאנטס הצליחה לרשום אתמול ניצחון בכורה בליגה הספרדית ופירקה את מורסיה עם 27 הפרש, הוא הסתפק בשתי נקודות בלבד. יכול להיות שגם שם יעשו לו מעשה מכבי ת"א ויורידו אותו – את הרכז הראשון הקבוצתי לעילא – לספסל וימנעו ממנו את עמדת שחקן החמישייה?

אם נחיה גם נראה. אבל כדי לחיות צריך גם לישון לפעמים. ואם אפשר, תומיקס, אז ברצף.

היה חמש ומשהו. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהוא נרדם.

תודות ונצורות, חבוב.