בניגוד לנהוג במקומותינו אני אהיה לא פופולארי ואתייחס קודם כל להפועל גלבוע/גליל, המנצחת, ולא למכבי ת"א, המפסידה.
מיקי דורסמן, ההוא שהתאדה בזריזות על אף כובד משקלו, חידש משהו בעונה שעברה כשבחר ללכת עם שני רכזים ישראלים שיניעו קבוצה שלמה של זרים. ראה עם ישראל כי טוב והיום אפשר למצוא את המודל הזה גם בקבוצות נוספות, גלבוע/גליל היא אחת מהן עם אותו גוני יזרעאלי ולצדו גם גל מקל.
מעניין, אגב, ששמעל'ה לא אמר אחרי המשחק את המשפט החוזר על עצמו בעניין התרומה וההשאלות הקבועות של מכבי ת"א לקבוצות האחרות ובמיוחד להפועל גליל עליון לאורך השנים. אולי שכח? קשה להאמין. יותר הגיוני שמתחיל להימאס לו מהעניין, ובמקום לשלם כל כך הרבה כסף לשחקנים מבחוץ הוא אומר לעצמו: אולי אנחנו באמת טמבלים כל השנים? אולי הגיע הזמן לתת צ'אנס אמיתי לבוגרי מחלקת הנוער?
נו, לא נכחיש זאת.
יפה לראות את יזרעאלי נגד חג'ג'. קרב תרנגולים קצרי-קומה. נאבקים זה בזה עד זוב דם כמעט. על גאווה, על יוקרה, על מעמד בעמדת הרכז בכדורסל הישראלי. שניהם רחוקים מלהיות מושלמים, אבל קשה שלא להתפעל נוכח המחויבות שלהם למשחק ולקבוצה. חג'ג' אמנם מקדים את יזרעאלי בכמה וכמה (וכמה!) שנים בגיל וברקורד בכדורסל, אבל העובדה שהוא במכבי ת"א יכולה לתת תקווה להרבה צעירים שרוצים להיות שם ביום מן הימים. יזרעאלי הוא אחד מהם.
בסך הכל, במה שנבנה שם עד עכשיו, אפשר להיות מרוצים. ונדמה לי שאפילו לאביב לביא, הפרשן של המשחק, היה נדמה (לו) שהמצב שם שפיר. שני הבראיינים, רוברטס ורנדל, הם שחקנים מעניינים מאוד כשהראשון הוא ממש בובל'ה של שחקן אם להשתמש לרגע במלה שאופיינית לדור הולך ונעלם.
ארון ניקסון הוא רכש מצוין. אני זוכר את עצמי יושב כאן עוד בעונה שעברה, מנפה אותו בשלבים האחרונים של 'חביב נולד' ומודיע קבל עם, עדה ונתינים, שהאיש הזה הוא שחקן-שחקן שלא חסר לו הרבה, אם בכלל, בהשוואה לשחקנים שהגיעו הכי רחוק בתחרות. הטווח שלו בלתי נגמר, התעוזה שלו גם והסל מול טריי סימונס ארבעים ומשהו שניות לסיום, עם הכדרור המהיר מצד לצד והעלייה מהמקום לשלשה משמונה מטרים הזכירו לי את המבצע של רודי פרננדס נגד ארצות הברית בגמר האולימפי.
בסופו של דבר יש לגליל אופציה לשחק עם שלושה גארדים נמוכים יחסית – יזרעאלי, רוברטס וניקסון – כשהאחרון יכול לשמור על הסמול פורוורד שממול. המון ביטחון יש לאיש, לא נכחיש זאת, שלוקח על עצמו מהלכים אחרונים בהצלחה.
שני אקס רמת גן בעמדות הפורוורד, כדיר וניר כהן; שני מושבניקים/קיבוציניקים עם ידית מהספסל, גורדון ויבזורי; אחד חוטב עצים מהיערות בברזיל, לוקאס טישר, כפתרון חלקי עבור הגבוהים המאסיביים שיגיעו ממול וחסר בעצם עוד שחקן אחד בפנים. גליל, באופן מסורתי ואפילו שהתחברה בינתיים לגלבוע, עדיין מחפשת. כן מתחילה העונה, לא מתחילה, היא עדיין מחפשת. הרי עודד קטש בלאו הכי לא פותח
עונה על באמת לפני ינואר או משהו כזה, נכון?
במכבי ת"א, אני חוזר ואומר, העובדה שג'ייסון וויליאמס הפך כל כך מהר לשחקן השני בטיבו מבחינת דקות משחק לאורך משחקי ההכנה (בהערכה גסה) מראה שהחשיבה של בירנבוים, איך לומר, מוטעית. זו דעתי וכה אמרתי, כן?
אין כמו יפו בלילות ואין כמו וויליאמס לשרוט ולהרוויח לחם בזיעה, אבל אני חושב שזו טעות להתבסס עליו והנוכחות המוגברת שלו על המגרש רק מוכיחה עד כמה האחרים – ובעיקר סימונס ורודני ווייט – לא נותנים את שלהם. אפשר להתפלסף ולשאול, אם ג'ייסון על המגרש כל כך הרבה בגלל שהאחרים לא טובים, או שבירנבוים הלך איתו מהרגע הראשון מתוך בחירה יזומה. לדעתי, החלק השני של המשוואה הוא הנכון.
וויליאמס הוא הרי קצת מכל דבר, הוא לוקח את הריבאונדים שווייט לא מוריד ומגיע לקו העונשין במקום סימונס שלא סוחט מספיק עבירות. אם היה גם קולע מבחוץ במקום שניהם, מכבי היתה נראית יותר טוב אבל זה היה טשטוש של המציאות. עדיף, מבחינתה, לראות את הליקויים עכשיו ולחשוב איך מתקנים.
ליאור אליהו נפצע באיזשהו שלב ולא חזר לשחק, אבל יותר ויותר אני חושב שבעונה הזו הוא צריך להפוך לשחקן מרכזי במיוחד. יש לו אמנם תדמית של יפהפייה נרדמת (אוקיי, לא כל כך יפהפייה), אבל אני מוכן להתערב עם כל אחד שהוא יכול לקלוע ולקחת ריבאונדים בדיוק כמו רודני ווייט או יותר. אני באמת לא יודע אם הכיוון הוא להיפטר מווייט בזריזות, או שבינתיים נותנים לו להתבשל בעצמו בתקווה שייצא מהבועה, אבל יש כאן הזדמנות פנטסטית להעמיס אחריות על אליהו, לדבר איתו, לעשות ממנו בן אדם. הוא יחזיר תפוקה בוודאות וכל המשחק של מכבי ת"א ייראה קליל וטבעי יותר איתו.
נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שראינו את טל בורשטיין מספיק בטרום עונה כדי להעריך שהוא לא יחזור להיות השחקן שהיה. מאחל לו שכן, אפילו מקווה, אבל ספק אם בורשטיין הוא שחקן של 20 דקות ביורוליג כיום. השאלה היא, כמובן, מהן האלטרנטיבות. כרגע, רובן לא מרשימות.
אז בכל הקשור לעמדות מספר 2 ו-4, או שהולכים בכוח עם סימונס ו-ווייט, או לפחות אחד מהם, ועוזרים להם לקבל ביטחון שהוא צורך ממשי במצב שנוצר, או שמשחררים בקרוב את שניהם, או אחד מהם.
אין לי כוח למצוא עכשיו את האייטמון ההוא שבו דיברתי על כך שחג'ג' עוד יראה לארויו מיהו ואיך מרוויחים דקות משחק, אבל הנה זה בא מוקדם בהרבה משאפשר היה לחשוב. לא שהוא הולך לתפוס את עמדת הרכז הראשון, אבל אי-אפשר לשלול מצבי חירום בהמשך העונה או בטווח הקרוב לפחות, שבהם ארויו יירד לספסל וחג'ג' יוביל שינוי מומנטום בהצלחה. זה קרה בכל קבוצה בה חג'ג' שיחק ומצבי חירום, כידוע, הן נחלת כל הקבוצות: קטנות, גדולות, כחושות או ג'ינג'יות. ארויו, להערכתי, הוא אש וגופרית עכשיו, אחרי ההפסד לגלבוע/גליל ובעיקר אחרי הספסול לאורך רוב הרבע האחרון. לזכותו, הוא לא משחק אותה פרימדונה. לפחות לא על פי שפת הגוף. ממשיך לעודד, קם ראשון מהספסל, אוסף את האנשים, הולך עם תפקיד המנהיג עד הסוף.
בעמדת הסנטר, אולי כצפוי, פתח ראש שבט האפרים עם יניב גרין. עד שהצטרפתי למשחק גרין כבר ישב על הספסל ולא חזר, כך שאני לא יודע מה הסיבה שלא חזר עד לסיום. אולי זו שוב הפתיחה הגרועה והפיגור המהיר שמולידים צורך לבצע שינויים דחופים ולהתחיל לרדוף. למעשה, אם אני זוכר נכון את כל משחקי ההכנה, ברובם המכריע או אפילו בכולם מכבי החלה לפגר בשלב מוקדם מאוד והיתה עסוקה בעניין הזה עד לסיום. לא היתה לה אפשרות רצינית אחת לשחק עם הרכב מסוים ומצליח לאורך זמן, ולחדד את היתרונות שלו.
אם נחיה גם נראה מתי זה יקרה.
בקיצור, אם לסגור עניין באייטמון הזה, מכבי ת"א הולכת לכיוונים שאינם ברורים לי כרגע. התחושה היא של ניסיון להרוויח את כולם, ואולי זה נכון לשלב הזה של העונה, אבל המצב שנוצר ושבעה הפסדים רצופים יכריחו את בירנבוים לקבל החלטות כואבות ונחרצות יותר מהר ממה שנדמה, או ממה שהיה רוצה.
