הכיף הכי גדול בכדורסל הוא לראות שחקנים שקל להם. שכל דבר שהם עושים מגיע, כביכול, בלי טיפת מאמץ. הכיף נעשה אפילו גדול יותר כשהשחקנים האלה מגלים גם חדוות משחק ומחייכים על המגרש. קוראים להם שחקנים מפוצצים בכישרון. מצאתי לי אחד כזה שאשמח לעקוב אחריו העונה ביורוליג. די מהר היה לי ברור שהוא מייצג בדיוק את הטיפוס שעליו אני מדבר.

רוול מרשאל מציבונה זאגרב.

שחקן שבשבועות הבודדים שהוא נמצא בזאגרב עושה, פחות יותר, מה שתמאר סליי אמור היה להיות בהפועל ירושלים, כשארז אדלשטיין הביא אותו אי-אז בימים. אגב, סליי חזר מפציעה והסריח את המגרש נגד אולימפיאקוס. נראה אותו כאן בשבוע הבא עם אוולינו.

כמה קל ופשוט יכול להיראות כדורסל עם שחקנים כמו מרשאל. האיש יכול לעשות סל כמעט בכל רגע שהוא רוצה, וככל ששמתי לב היכולת ההגנתית לא נעלמת ולא מתפוגגת ביחס ישיר להצטיינות ההתקפית שלו. באחת מהעונות שלו במכללת אוקלנד הוא היה שחקן ההגנה של העונה באזור שלו, והפך עם הזמן לחוסם הטוב ביותר במכללה שלו כל הזמנים. ואת זה הוא עשה מעמדת הסמול פורוורד, כן? יא אולוהים. וגם אתמול היו לו שתי חסימות. מי שהמציא את הביטוי המשמח והרקיד 'סווינגמן' התכוון לשחקנים כאלה. זה פשוט יושב עליו טוב.

והאיש משחק בקלילות מענגת. נכון, טועה פה ושם, אבל גם מספיק חכם כדי להרים ראש ולמצוא שחקן פנוי. וממנו המבט הולך לקרלוס ארויו שמנסה יותר מדי ומכריח יותר מדי, ולקראת הסיום גם למרקוס בראון שנתבקש להציל את המצב כשהוא נמצא במועדון בקושי שלושה ימים.

לא, לא נכחיש זאת: מרשאל תותח. ואיך הם משיגים אותם, את המרשאלים האלה, כל הציבונות למיניהן. קודם היה לה את כריס וורן, עוד בחור שמשחק עם המון חופש פעולה ומרביץ צ'אקות נאות מהסוג שבמכבי ת"א מתקשים מאוד לקנות כרגע. נכון שעוד יכולים להיות לו משחקים חלשים, וסביר להניח שיהיו, אבל מרשאל נראה כמו סוג של שחקן שנחוץ בהרבה קבוצות. החיים נראים הרבה יותר שמחים איתו.

בוא ניקח, נגיד, איזה ג'ייסון וויליאמס כזה, אוקיי? באמת שחקן טוב. עשה מעל ומעבר בעונה שעברה בבני השרון והצדיק את הבחירה בו לחביב הסיפרה, תואר שאולי הוא זה שמכביד עליו כרגע, מי יודע. אבל וויליאמס הוא איש של עבודה ומאמץ. אי-אפשר לומר עליו שהוא כישרוני להפליא. לא שאני לא מכבד את המאמץ האדיר שהוא משקיע, אבל די ברור שהנאה מכדורסל הולכת טוב יותר עם שחקנים קלילים מאשר שחקנים מאומצים.

ואגב וויליאמס, שתי הערות: אם הוא על המגרש 34 דקות כדי לרדוף אחר שחקני יריב, לקלוע באחוזים נמוכים ולסכם את כל זה בארבע נקודות ומדד סטטיסטי שלילי, אז כבר עדיף לקחת את מתן נאור. לפחות ישראלי, יו נואו, והעלות שלו נמוכה בהרבה. שמא נזעיק אותו מהחופשה בדרום אמריקה, קואוץ'?

שנית, יש לי תחושה עמומה שוויליאמס מתקנא באבי סוכר בכל מה שקשור לזריקות עונשין כשעל השעון שתי דקות לסיום ומטה. במצב כזה אין סיכוי שהוא קולע את שתיהן. פשוט אין סיכוי.

14 נקודות ו-5 ריבאונדים של ליאור אליהו ב-25 דקות מוכיחים את מה שאני טוען כל הזמן: האיש שווה 20 נקודות ו-8-9 ריבאונדים לערב גם באירופה, אם היה מקבל 33-32 דקות בקביעות. על הדרך צריכים לעבוד איתו כל מי שרק יכול בעניין שיפור הקליעה מבחוץ, וחיזוק החוסן המנטאלי. איכשהו התחושה היא שבמכבי לא מוכנים לחיות עם סיטואציה כזו. בכל פעם שאליהו ייתקל בקושי מסוים, יגידו שצריך בעמדה שלו שחקן זר ומאסיבי, שהנוכחות ההגנתית שלו תעשה את ההבדל.

הוא מסוג השחקנים שאפשר לומר עליהם: ללכת בלי ולהרגיש עם. כלומר, אין לו את מכלול התכונות שמצפים משחקן בעמדה 4 ביורוליג, אבל יש לו הרבה אחרות שמפצות. או אולי נכון יותר לומר - מפצות חלקית. וזו הבעיה. החלקיות הזו. התחושה היא שאי-אפשר לצאת איתו למלחמה ולהרגיש עליונות. התחושה היא, שעם אליהו בהרכב יש כאן מין סגנון חיים של קבוצת כדורסל שחיה על זמן שאול. ועל אף כל זה, כל עוד אין זר טוב ממנו אני בעדו.

כמו שקלטתי די מזמן – וסליחה אם זה נשמע כמו יהירות מסוימת, האמת היא שזה לא יותר מאשר סתם ביטוי של סיפוק - ראש שבט האפרים מעדיף סופית ורשמית ללכת עם ד'אור פישר על פני באטיסטה בעמדת הסנטר. הוא ילך איתו כל עוד הוא יוכל. או במלים אחרות: כל עוד פישר מאפשר את זה מבחינת מניין העבירות שלו, וכל עוד באטיסטה לא מבאס את הנשמה עם איבודי הכדור המיותרים שלו כשהוא נקרא למגרש.

פישר הוכיח את עצמו בצד ההתקפי, פחות מזה בהגנתי. הוא ריבאונדר מצוין בשני צידי המגרש, חוסם לא רע ומפתיע, לפחות אותי, כמי שלא הכיר אותו קודם, עם הידית הרכה שלו מחצי מרחק ומעלה. מצד שני, לחטוף בהגנה סל אחרי סל אחרי סל מניקולה פרקאצ'ין שהולך כל הזמן לאותו כיוון ולא להצליח להגיב בהתאם? לא מלמד טובות ונצורות. אפילו לא טובות. ובאטיסטה, ממש במשפט, נראה לי מכו מישהו שמשחק בלי ביטחון וקלט שהמאמן מתחיל להתייחס אליו כאל ברירת מחדל. זו דעתי. כה אמרתי.

וכל העסק הזה מתחבר כך או אחרת, אחרת או כך, לבלאגן של קרלוס ארויו שהסריח את המגרש באופן שאמור להדאיג את אוהדי מכבי ת"א. מאחוזי הקליעה דווקא יש פחות טעם להיות מודאג, אגב, כי יהיו ימים שהכדורים ייכנסו ויעשו את ההבדל. העניין הוא שבינתיים ארויו לא מצליח לנהל את הקבוצה. הוא פשוט לא. הוא נוטה לקחת על עצמו ביצועים אישיים סטייל NBA, שנראים כמו ללכת עם ראש לתוך קיר. אם היו קוראים לו ביינום כבר היינו קורעים לו את הצורה. לא מן הנמנע שזה יקרה כבר בקרוב.

בסופו של דבר, עוד יקום החג'ג' ויקבור את כולם. כשכתבתי את זה לפני כמה וכמה (וכמה!) שבועות היו בוודאי כאלה שחייכו בזלזול. אפילו אני חייכתי בזלזול מסוים כלפי עצמי, על אף שהרגשתי שהסיכוי קיים. היום, כשהמשחק של מכבי ת"א כקבוצה לא עובד מספיק טוב, זה כבר נראה פחות בלתי אפשרי: חג'ג' אכן יכול לאכול לארויו את הראש מתישהו, בטח אם הסיטואציה תמשיך להיות כזו בשבועות הקרובים.

זהו, פחות או יותר, כי לקבוצה שעומדת על 0 מ-6 נגד יריבות אירופיות מאז שמונה ראש שבט האפרים לתפקיד המאמן, לא באמת מגיע יותר מ-950 גרם טקסט, תודו. וגם זה מעל ומעבר.

עוד על מכבי ת"א - כאן.

שלומות ונצורות בשלב זה וסופ"ש נאה כרפאל לכל בית ישראל.