עירוני אשקלון - הפועל ירושלים. מוצאי שבת. חברה של רעיית הנשיא נמצאת בעיצומו של ביקור עם שני ילדיה הקטנטנים מתחת לגיל שנתיים. שלושה ילדים נוספים מתחת לגיל 10 נמצאים אף במתחם הנשיאותי. בעשרה לשמונה מודיע הנשיא בנימוס שעליו להסתגר בחדרו אל מול הטלוויזיה ונפרד מהנוכחים.

בדקה לשמונה נפתחת הדלת. פניו של איתי סלע הפלאי מציצות פנימה. הוא מבקש אישור ורשות לצפות במשחק עד לשעה תשע, שהרי אז עליו ללכת לישון. חוק בל יעבור הינו. הילד מקבל את האוקיי, הוא נכנס ומיטיב את הכריות הרכות אשר על המיטה הנשיאותית הארוכה במיוחד (2.10 על פי הזמנה מיוחדת), ותופס צד. "זוז לצד שלך", מורה לו הנשיא. והילד, למוד ניסיון, מבצע את הפקודה. לחיצה על השלט. מתחילים לעבוד.

שדר: יורם ארבל. פרשן: מאמננו הלאומי. אווירה של תחילת עונה. חיוכים. סוג של דריכות. הנה סטיב ברט ג'וניור, אחד המועמדים הבכירים בעונה שעברה לתואר חביב הסיפרה. והנה עומאר סניד, חביב סיפרה מכהן שהוכתר כבר מזמן. גיא גודס הסמכותי מצד אחד, עדי אזולאי מצד שני עם אופנת השחור-הלבן המסורתית שלו.

"היי, צריך להוסיף את טראוויס ווטסון לשמאליים", מבחין הילד חיש קל וחושף טפח מהלינק המשובח שאמור להצטרף לכדורסלע-האתר בקרוב. "נכון", עונה לו הנשיא וקם בפסק הזמן לעשות זאת אי-שם במסתרי מערכת הניהול של האתר.

ירושלים רצים מהר מאוד לסדר גודל של 15 ספרות. סניד אליל, כרגיל. יש להודות לו על שבימים קשים אלה העוברים על חביבי הסיפרה המכהנים שהתקבצו במכבי ת"א (שארפ, סימונס, וויליאמס), הוא שומר על יכולת מצוינת ומצדיק את בחירתו מפעם.

אין ממש משחק למרבה הצער. אשקלון נראית קטסטרופה, עושים שטויות, בן שימול יוצר בלאגן, טריי קלי מחטיא עונשין וליי-אפ, עמית תמיר עוד חושב שאם יחטיא קמבל, וושהאם או טאקר יקחו את הריבאונד התקפה ויעשו ממנו סל. ירושלים שוטפת. באוורס לוחץ על כפתור המעלית שלו ומרחף. אין, אין עוד ניתור קליל וחסר מאמץ כמו של טימי באוורס בליגת קזינו כולה.

פתאום אני שם לב. השידור פשוט לא משהו, ככה זה מרגיש. או שזה המשחק, בעצם. ניסיון לאבחן את המשחק לעומק מגלה שגם זה וגם ההוא לא ממש שווים הרבה כרגע. אין סיכוי לקחת ממאמננו הלאומי את אהבתו הרבה למשחק, אבל במשחק חי ערכו יורד. כאן, במשפחה הנשיאותית, מעדיפים אותו בתפקידו ביציע העיתונות. הפרשנות שלו בינונית, נגררת, לא מחכימה. ארבל, עד כמה שאפשר היה לשמוע ברעש שהגיע מהסלון הנשיאותי, עוד היה בעניין אבל התחושה היא שעוד עדיין סופד לעצמו על אובדן היורוליג ומתקשה להתחבר במאה אחוז לליגת קזינו. ירידה ברמה, יו נואו. אולי זה עוד יבוא.

מחצית. ירושלים בגדול. זמן טוב להגיח לסלון ולהיפרד מהחברה עם הילדים. תומרינגו כבר רחוץ ואכול ושתוי כהוגן. אפשר להכניס אותו למיטה, או לנסות לפחות. המצב בשליטה. רעיית הנשיא מסמנת שאפשר להמשיך לצפות במשחק הלא-מי-יודע-כמה.

אדי פובס, הסנטר של אשקלון, מפוצץ את הקרש מקו העונשין במה שהופך להיות רגע השיא של המשחק עד לאותה דקה. עד לסיום הוא דווקא מצליח להתייצב על אחוז סביר לגמרי. על המסך החבר'ה שמאחורי הקלעים ממשיכים עם הכתוביות הטיפשיות שלהם והפעם: רואן בארת' – 26 נקודות.

פתאום נהיו לי משכילים. שמים צ'ופצ'יק על האות ת.

נאה, רק כמה חבל שאין צורך בצ'ופצ'יק הזה יען כי אין שום th בשמו של בארט וגרוע מזה – זה לא רואן זה סטיב ג'וניור. שיהיו בריאים. אפילו רואן עצמו המום מהסיפור הזה, הנה, תראו אותו בצילום. הכתובית הזו הופיעה לפחות שלוש פעמים לאורך השידור וכל מה שהשתנה הוא קצב הנקודות של הגארד השמאלי של אשקלון.

"היי, סטיב ברט הוא שמאלי", אומר לי איתי סלע הפלאי.

"כבר יש לנו אותו", אני מודיע, והוא מבקש אישור לחרוג חמש דקות נוספות מעבר לשעה תשע. הוא מקבל אותו ומבסוט חמדולילה.

סניד הולך לטריפל דאבל, הוא קרוב לזה. פתאום הוא מוצא את עצמו לבד מול הסל של אשקלון לדאנק קל. הוא מבצע אותו ואז, אחרי הנחיתה ובתנועה שטרם נראתה במקומותינו, הוא מחליק את ידיו על גופו מאזור החזה ועד העקבים ומקנח בתנועת ניצחון משונה לעבר הקהל. אין ספק וספק אין- את זה עוד לא ראינו כאן.

עברו חמש דקות. הפלאי קם מעצמו, מציע, מבקש ומקבל נשיקה וחיבוק והולך לישון. ילד מחונך. עם נגה סלע חסרת התקדים זה לא עובד לאחרונה משום מה. משבר? לא נכחיש זאת, גם לא נאשר.

אשקלון חוזרת פתאום. היה כבר 25 הפרש, נהיה 16, נהיה 10, נהיה 4.

4!

וכדור של אשקלון.

לפתע בכי תמרורים. תומרינגו חולם? הקיץ? צמא? רעב? חירבן?

שיבכה. 4 הפרש אחרי שכבר היה 25. וכדור של אשקלון.

מאבדים אותו. טמבלים.

רינגו נרגע. מה היינו עושים בלי רעיית הנשיא שמטפלת בו ובצרכיו בזמן אמת. זמן בו האולם באשקלון גועש ושוצף אל מול פני הנשיא שהקיץ משרעפיו.

אז איך זה נהיה 4 אחרי שהיה 26? ירושלים מאבדת משהו כמו ארבעה כדורים באופן הכי שטותי שאפשר, כולל סניד שעד לאותו רגע היה בלתי עציר. הכל עובד הפוך, הכדור לא נכנס, פובס מרביץ גגות, אשקלון קולעת. כלומר, סטיב ברט ג'וניור קולע. בעיקר הוא. ועכשיו גם אבי בן שימול בעניינים, אפילו קלי מרביץ שלשה ותמיר גם. פובס בעניין גם בצד ההתקפי, נרתם למאמץ.

יופי של קאמבק, אבל מאוחר מדי. סניד משתחרר, באוורס במאני טיים, גם מורן רוט מרביץ שלשה. נגמר כמה שנגמר. 7 או 9 או משהו כזה. מי זוכר. שמונים ומשהו - שבעים ומשהו.

סניד מרקיד את הקהל ביציעים. חביב הסיפרה, רבותי. 29 נקודות, 14 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. ברט ג'וניור עם 39, לוקח לעצמו פור בטבלת מלך הסלים כבר במחזור הפתיחה. נעריך זאת. ועם זאת, הנה אחד מפלאי עולם: 7 מ-11 לשלוש מצד אחד, 6 מ-11 מהעונשין מצד שני. הכיצד? עובדה הינה.

גיל ברק אשר על הקווים לוקח את סניד לראיון זריז וצפוף, ושואל אותו מה ששואל. עומאר המופתי פותח את תשובתו בסלנג הקלאסי: I mean

רבאק, מה איי-מין? עוד לא התחלת לומר את התשובה שלך, וכבר אני מסביר למה אתה מתכוון? קודם תגיד, אחר כך תתכוון. מה, לא ככה זה אמור לעבוד?

אליל הוא עומאר על צמותיו ורווח הכרמית גיא בין שיניו.

עם קצת מזל ירביץ גם בקאזאן ונזכה לראות הרבה שידורים ממנו ומירושלים העונה.

לילה. נגמר. מאמננו מסכם ביובש-משהו, יש להניח, וסוגר עניין. משחק מספר 1 לעונת 2008/09 מאחורינו. וכל העונה עוד לפנינו.

שלומות ונצורות בשלב זה.