אפיק נסים, זוכרים?

יש אחד כזה. הוא משחק העונה בפרימה ורולי מהליגה השנייה באיטליה. אחרי ארבעה מחזורים הקבוצה שלו מדורגת רביעית במאזן 2:2 והוא עומד על ממוצעים של 17.5 נקודות ב-32 דקות. שזה נאה כרפאל במיוחד.

אני עוקב אחריו חלקית, מרחוק, פה ושם. שמתי לב עם הזמן שנסים מפגיז לסל ברמות שאני מעריך שאין להן אח ורע מבחינת כדורסלן ישראלי כלשהו, בטח כשמדובר באחד שמשחק מחוץ לישראל. זה התחיל עוד בשטרסבורג, בעונה-שתיים האחרונות שלו שם, ונמשך בגדול בפרימה ורולי.

נתונים. הנה הם באים.

נסים זורק 15.8 פעמים לסל. כמות של סקורר זר ויותר. רק שני שחקנים זורקים לסל יותר ממנו בליגה השנייה באיטליה. אחד מהם הוא מרקוס "המנוול" האטן שמשחק ברינדיזי ומצא את ייעודו. שם מקומו, כנראה, עם 25 נקודות למשחק.

שימו לב, אגב, איך האטן מגיע ל-25 נקודות לעומת 17.5 של אפיק נסים עם פחות מזריקה אחת יותר בממוצע למשחק. אלה לא רק אחוזי הקליעה העדיפים (56 לעומת 40), ולא רק 6 דקות יותר בממוצע למשחק (הכי הרבה בליגה), אלא גם העובדה שהוא מגיע 6 פעמים בממוצע למשחק לקו העונשין. נסים מתייצב שם פחות משלוש פעמים במשחק.

אבל בואו נצא מזה רגע, לא התכוונתי להגיע לכאן לצורך השוואה עם המנוול. הרעיון הוא להראות עד כמה נסים הוא מפציץ חסר מצפון ועד כמה קנה לעצמו מעמד של גאנר שאין אחר על פניו. בקבוצה שלו, אגב, משחקים גם שני אמריקאים וגם גארד אחד ותיק עם עבר ממושך בליגה הראשונה ובנבחרת איטליה, מיקלה מיאן. זה לא שאפיק יושב שם לבד עם חבורת ילידים

האיש זורק לסל 0.488 פעמים לדקה, אוקיי? באחד המשחקים, נגד ססארי, הוא זרק 16 פעמים ב-27 דקות ובמספרים אחרים: 0.592 זריקות לדקה. זה מדהים.

מבחינת המעמד שלו בקבוצה הוא דומה לגדולי הסקוררים הזרים שראינו בליגת קזינו לאורך השנים. דריק גרווין, למשל, שהיה מכונת זריקות וסלים, סיים את העונה האחרונה שלו בישראל עם מכבי קרית מוצקין עם 0.480.

דייויד אנקראם שאין לו קצה וקצה אין לו, או לפחות לא היה פעם, עמד על 0.450 ב-11 משחקי ליגה אירופית עם מכבי ת"א.

אפילו סטיב ברט ג'וניור בהופעה שלו נגד הפועל ירושלים במשחק הפתיחה (19 זריקות ב-39 דקות) הגיע קרוב-קרוב, אבל לא עבר את הממוצע של אפיק. הוא סיים עם 0.487.

טפירו? אפילו לא קרוב: 0.31 זריקות לדקה בעונה שעברה עם בני-השרון.

אם הולכים החוצה, אל סקוררים בעלי שם בינלאומי, חואן קרלוס נבארו, למשל, האיש עומד כרגע על 0.40 זריקות לדקה עם ברצלונה במשחקי הליגה הספרדית.

וכל הדוגמאות כאן הן של אנשים שמאוד-מאוד-מאוד אוהבים לזרוק לסל. מסתבר שאפיק נסים אוכל את כל אלה ואין לו שובע. אם כי צריך לומר, שרובם המוזכרים כאן בדוגמאות האחרות קולעים יותר ממנו לאורך השנים בזכות אחוזי קליעה טובים יותר והרבה יותר פעמים במשחק על הקו.

המון זמן אני שואל ולא מקבל תשובה אמיתית מאף אחד לגבי היעדרו מסגל נבחרת ישראל. לאורך הזמן הועלו השערות ודיבורים על כך שהיחסים בינו לבין מאמננו הלאומי לא טובים, וזו הסיבה שהוא לא שם. אומר מי שאומר, שברגע ששרף לא יאמן יותר את הנבחרת נסים ישוב אליה. אבל בינתיים, אין סימנים שמראים על עזיבה של המאמן ונסים מתבגר בעוד שנה ועוד שנה ומשחק עוד שנה ועוד שנה באירופה, והקשר שלו לכאן הולך ונחלש, יש להניח.

ופתאום אני חושב על זה ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שההסבר מובן מאליו. אפיק נסים משחק באירופה על תקן של סקורר-גאנר זר לכל דבר. גם בשטרסבורג, כשהוא עלה מהספסל ובטח כשהיה שחקן חמישייה, הוא הפגיז בלי הכרה. מאוד יכול להיות שבמעבר שלו לנבחרת ישראל הדברים לא יכולים לעבוד ככה. מאוד יכול להיות שמאמננו הלאומי לא מוכן לקבל צורת משחק כזו. מאוד יכול להיות שהשחקנים האחרים שאיתם גדל כאן, בליגת קזינו, חושבים שלא מגיעות לו בהכרח "הטבות" ו"העדפות" על המגרש כאילו הוא הזר והם משרתיו, כמו שקורה בקבוצות לא מעטות בארץ ובאירופה.

ומאוד יכול להיות שאפיק נסים – איך לומר זאת – רק שיר אחד הוא יודע: לשחק בסגנון שלו, בתנאים שלו, במקום בו הוא מוציא לפועל ללא עוררין, או לפחות אחד משני המובילים. בנבחרת היו מוציאים אותו החוצה על כל שתי החטאות, או על כל טעות הגנתית. ושחקן מסוגו של אפיק לא יכול לחיות בתנאים כאלה.

לכן הוא בחוץ.

תזה נאה היא זו, אם כי לא נוכל לאשר זאת. ובאותה נשימה - גם לא להכחיש.

שלומות ונצורות בשלב זה.