כידוע או שלא, גם המשכן הנשיאותי נמנה עם מנויי ידיעות אחרונות, העיתון שיש לו מדינה ומדינה יש לו. זו שנה שנייה, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא. כרגע לא ברור אם נחדש אותו גם לשנה שלישית, ואני מעריך שאם נחיה גם נראה.

עם זאת, כאן בדיוק, אבל בדיוק, המקום לציין שאיתי סלע הפלאי התרגל לקום בבוקר ולעיין בזריזות בכותרות לפני שהוא יוצא לענייניו, וגם לבדוק אותו שוב בצהריים כשהוא חוזר – שמא התחדש משהו מעל דפיו, או סתם פספס בסקירה המהירה של הבוקר. וזה בניגוד לכל הנבואות השחורות על כך שילדינו ובני ילדינו כבר ישימו רצוץ על העיתון וייעזרו באינטרנט בלבד. בשורה התחתונה, בית שיהיה בו עיתון מדי יום יגרום גם לדיירים הצעירים יותר לתפוס אותו ולקרוא, אפילו שזה מכתים את הידיים, יקר ובחלקו גם לא מעודכן.

כך או אחרת, אחרת או כך, לאן אני חותר? לזה:

בעמוד 9 של מדור הספורט מוקדשת ידיעה בת 60, או 70 מלים, לאירועי אתמול ביורוליג. ליגה מכובדת היא זו, כידוע, והתקיימו בה אתמול ארבעה משחקים. הידיעה כוללת גם אזכור לכל שאר משחקי הערב. עד כאן טוב ויפה.

מה טוב, מה יפה? לא יפה ולא טוב. אין אפילו אזכור של קלע בולט או שחקן מצטיין באף אחד מהמשחקים. שום-כלום. פעם עוד היו מתאמצים ורושמים את ה"הירבו לקלוע" המיתולוגי, שהיה הרע במיעוטו. הרי אתם לא מתארים לעצמכם מצב שבו במשחק שמסתיים בתוצאה 2:4 בין מכבי זבבירים לבית"ר מזורגגים יכלול דו"ח המשחק את הירבו לכבוש, נכון?

בושה, חרפה וכלימה!

בחו"כ!

אחר כך שואלים איך אנשים לא מתעניינים בכדורסל אירופי, איך הם לא יודעים לציין יותר מעשרה שחקנים בכל היבשת כולה, איך הם לא יודעים מי השחקנים המובילים של פרטיזן בלגרד או פרוקום סופוט.

זאת אומרת, אם פעם עוד הקפידו על ה"הירבו לקלוע", היום גם את זה לא נותנים. אף פעם לא אהבתי את הירוב לקלוע הזה, אגב, כי הוא תמיד יצר מצב שבו מי שקולע הוא מי שחשוב, ומי שמוסר אסיסטים או לוקח ריבאונדים או קולע באחוזים טובים או חוסם - פחות חשוב. ובכל זאת, היום, כשאין שום דבר ושום פירוט, יכול להיות שהוא
היה עדיף על כלום ה"הירבו לקלוע" הזה.

לא הייתי נדרש לעניין הזה (בעצם, הייתי נדרש בכל מקרה מתישהו ואולי אפילו כבר התייחסתי לזה כאן בעבר), אם לא הייתי נתקל בטקסט שמופיע שלושה עמודים קדימה ועוסק בביפ עולמי. בסיקור שוטף של מחזורים מספר 9 באיטליה ו-10 באנגליה ובגרמניה לא רק שמופיעות טבלאות הליגה (!) של אנגליה ואיטליה, אלא גם שמות הכובשים והדקות בהן נכבשו השערים).

סתם מחזורי אמצע שבוע של שום-כלום, כן?

טורינו נגד אטאלנטה וקוקוריקיוני נגד פפרוני. איזו בושה, איזו חרפה, איזו כלימה.

מעניין, אגב, שבקטע הקצר מדי על ה-NBA דווקא מוזכרים שמות קלעים פה ושם בתוצאות המשחקים. אולי כי הקטע הזה מופריד בעמוד נפרד ולא בכפולת העמודים שבה מופיע הסיקור על מכבי-שלנו-מכבי-ת"א. שהרי חלילה וחס, אם יצויינו שמות קלעים מובילים בכל קבוצת יורוליג, הדבר יבוא על חשבון מספר המלים המוקדשות למשחק של מכבי ת"א. והרי חס וכרפס - לא נרצה לעשות כך למכבי שלנו, לא נרצה.

אומרים שהעולם מתקדם כל הזמן. מוזר, אני רואה ששום דבר לא משתנה. לא בעניין הזה, בכל אופן.