יהוא אורלנד הגיע העונה להפועל חולון שהסתמנה כקבוצה בצרות. כל השחקנים, למעט כריס ווטסון המבוגר, ניצלו את הזכייה באליפות כדי לקבל חוזים משופרים בארץ ובאירופה, כולל שחקנים שהיה להם חוזה לעונה נוספת בקבוצה. העזיבה של מיקי דורסמן, התקציב הנמוך והמינוי של דני פרנקו הביאו לכך שחולון תתמלא בשחקני שורה שנייה ושלישית דוגמת אורי קוקיה, ליאור ליפשיץ, ליאור שגב ועוד שניים-שלושה ילדים.

כששחקן מגיע למקום בו רוצים אותו כחלק מרכזי בפאזל, ועובד תחת מאמן שמכיר אותו, כל התמונה משתנה. שחקן כזה ייהנה מביטחון עצמי, יידע שהוא יוכל לזרוק יותר לסל, יבין שהוא מגיע כדי לשמש אחת מהדמויות המובילות מרגע שנפתח האימון ועד הרגע בו מסתיים המשחק וגם בהווי היומיומי של הקבוצה.

כבר כתבתי עליו וסביבו קטע אחד כששיחק בעפולה/גלבוע וקלע שבע שלשות במלחה (הנה זה כאן), אבל אורלנד של אז ואורלנד של היום אמורים להיות שחקנים שונים, לדעתי. בגיל 27 הוא צריך לקבל על עצמו אחריות גדולה כאחד השחקנים המובילים של הקבוצה. לא עוד רק קלע חוץ מטורף, לא עוד רק שחקן משלים, לא עוד רק שחקן שעולה כדי לשנות מומנטום, אלא אחד שצריך להיות במגרש הרבה לפני כולם וללכת אחרי כולם. למזלו, קל מאוד להיכנס לנישה הזו כשבסביבה ישנו מאמן כמו דני פרנקו, שהאהבה שלו למועדון נשפכת מכל ראיון שהוא מחלק מאז הגיע לחולון.

אין ספק שהעונה אורלנד קיבל על עצמו תפקיד שספק אם היה לו בעבר. הוא אמור לשמש גם מוביל חברתי, ויחד עם ווטסון, כישראלים המובילים של הקבוצה הזו (ואולי גם ליאור ליפשיץ, אם כי הוא הצטרף באיחור), לדרבן את כל השחקנים, לשמש להם דוגמא ולפעמים גם פה אל מול האוהדים או ההנהלה.

אורלנד הוא בסופו של דבר שחקן די מוגבל מבחינה התקפית, אבל הקליעה המצוינת שלו לשלוש מחפה על זה בהרבה מובנים. נדיר למצוא כיום ישראלים כמותו, וישנן קבוצות שהיו רוצות מאוד שחקן מסוגו כדי להשלים חלק חסר. אז נכון, בחולון אורלנד הוא לא עוד חלק שמשלים אלא יותר מזה ומקבל סדר גודל של 22 דקות למשחק עד עכשיו, אבל הוא עדיין בעיקר, ואולי כמעט אך ורק, קלע חוץ.

כשאני אומר מוגבל התקפית, אני מתכוון בעיקר לכך שהוא כמעט שלא מוריד כדור לרצפה. שחקן שממעט לכדרר מגביל את עצמו גם באלמנטים נוספים. קל יותר לשמור עליו, ואם לא היה זריז מספיק להיפטר מהכדור ולהעביר אותו הלאה או לזרוק, קשה לו יותר למסור ביעילות. הקליעה שלו מבחוץ מכריחה שומרים לצאת אליו, אבל אורלנד לא חודר מספיק ולא מוסר מספיק כדי לנצל את זה לטובתו ולטובת הקבוצה. הלכתי לבדוק קצת סטטיסטיקות והנה, הן מוכיחות את זה מצוין: אף אסיסט ורק שתי זריקות עונשין ב-45 דקות משחק עד עכשיו.

קשה מאוד לפרוץ כאשר שחקן הוא קלע בלבד, ונחות מבחינת גובה (1.93) לעומת שחקנים כמו משה מזרחי (2.02) או שרון ששון (2.06). אני בהחלט חושב שהחוק הרוסי מציל את אורלנד שיכול היה, בסיטואציות אחרות ואלמלא היו קבוצות דלות תקציב בליגה שלנו כמו חולון או רמת גן, לשחק בליגה הלאומית ולא לשמש שחקן של 22 דקות למשחק בליגת העל.

הגנתית, אורלנד יודע למנוע לשמור כדור ומצטיין בכל מה שקשור לאובר פליי, אבל מרגע שהגארד שמולו מקבל את הכדור ומתחיל לכדרר מאוד קשה לו למנוע את המשך התפתחות ההתקפה של היריבה.

מה שבטוח, אורלנד יכול להרוויח הרבה מהעונה הזו. בחולון ישנם שלושה זרים שכמעט ולא יורדים מהמגרש, ויחד עם כריס ווטסון שאוהב לעשות בלאגן בתוך הצבע כולם מושכים אש ומרכזים את תשומת לב ההגנה. בינתיים, אורלנד זרק שבע שלשות בכל אחד משני המשחקים שקיימה חולון עד עכשיו וממצב את עצמו כקלע החוץ הדומיננטי והמוביל ש חולון ויותר מזה – אחד שיש לו רישיון לזרוק. ככל שהשחקנים ילמדו להכיר זה את זה וישחקו יחד זמן ממושך יותר, הזריקות שלו יהיו נוחות יותר לביצוע.

תחשבו על אבישי גורדון, למשל, הקלע של חולון בעונה שעברה, שהיה אלי האופציה האחרונה בקבוצה הגדולה של חולון. אם אורלנד היה משחק כשסביבו הסגל ההוא, ספק אם היה מצליח להתבלט או לקבל הזדמנויות רבות יותר מאשר גורדון. אבל ככה זה בחיים: לפעמים התנאים מסתדרים בדיוק עבורך. חולון לא תהיה אלופה העונה וגורדון הוא אלוף, אבל יהוא אורלנד יסתפק בשמחה בעונה מוצלחת, מיקום במרכז הטבלה ורישיון להמשיך ולירות שבע שלשות בכל משחק. יותר מזה, בתנאים שנוצרו שם העונה, קלע טבעי לא יכול לבקש (בהנחה שמשלמים לו בזמן).

gilse@inter.net.il