ישב החבר גיא גודס בסיום ההפסד של ירושלים לבני השרון והתראיין. ישב גם החבר אריאל בית הלחמי בפאנל המראיינים והמרואיינים. החמיא גודס לבני השרון יותר מפעם אחת בדבריו, ואמר שיש לתת את הקרדיט לניצחון לבני השרון. שב וחזר על כך, חזר ושב. יפה מצדו. אבל מה עם איזו מלה טובה, מפורשת, לבית הלחמי שיושב ממש מולך?

אם כבר נימוסים ודרך ארץ, לך עד הסוף. יושב מולך מאמן חדש, שזה עתה הגיע לקבוצה שפתחה בשני הפסדים את ליגת קזינו ונראתה רע. בא, עשה שינויים ברוטציה, עמד על רגליו האחוריות כדי שלא יברח המשחק מהידיים בסיום. מה אתה מדבר על בני השרון כעל איזה גוף כללי? תן מחמאה לבית הלחמי, תן. מה יש? קשה?

אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת, אלא אם כן עבר חתול שחרחר בין שני המאמנים ולא שמעתי על קיומו. ואם סתם לא יצא לגודס, אניח לו. בפעם הבאה זה כבר יבוא. לפחות החמיא ליריבה, יש כאלה שאפילו את זה לא עושים.

עדכון בהול: לעיני ולאוזניי כחמישה ושלושת רבעי עיתונאים בסיום המשחק, נקב גודס בשמו של בית הלחמי והחמיא לו. לוקח את דברי בחזרה, אם כי הם נוסחו כל כך יפה שחבל למחוק לגמרי. איתך הסליחה, גיא. האם יש גם מחילה וכפרה?

הנה כי כן, היה אומר על זה ודאי ד. דבורין, תוספת של זר אחד עושה הבדל גדול. עוד שחקן שיכול להוריד ריבאונד ולקלוע מבפנים ומבחוץ משחרר את כל הפקק. הפצועים עדיין פצועים, כץ עדיין ממטיר אייר-בולים, יצחקי לא מי-יודע-כמה וגם מאירק'ה, על אף הסל המכריע בסיום, היה בינוני יחסית. ובכל זאת, אוגונה אוניקווה סידר שם עניינים ובעיקר פינה את עוסמאן סיסה לקום ולהתהלך בארץ.

איזה אינגליזית יפה הוא מדבר. ואיזו ספרדית, תראו. עכשיו נשאר רק להשאיר אותו כאן לשנתיים-שלוש וללמד אותו עברית.

גם משחק טוב של סיסה בהתקפה מסתכם ב-7 זריקות בלבד מהשדה, לא יותר. סיסה כבר לא ישתנה, כנראה. משמעותי מזה - גם אלה שסביבו לא. כשמנסים להדגיש משחק פנימה לגבוה מסוים, צריך להיזהר שלא להיות שקוף ובנאלי בהנעת הכדור הקבוצתית ובמסירה אליו. המטרה היא לגרום לזריקות קלות, לקרש-סל, לדאנקים. בזה סיסה מצוין. כמעט תמיד הוא יקלע באחוזים טובים יותר מהשדה מאשר טפירו או כץ. איכשהו, 7 זריקות לסל זה הכי הרבה שיצא לו לקחת בשלושה המשחקים עד עכשיו.

כוחו גם בקבוצתיות שלו, לא נכחיש זאת, אבל כדי שסיסה יהיה קטלני התקפית הוא צריך לחפש את הסל קצת יותר. לשנות קצת את עורו בעניין הזה. ללמוד אולי מאוניקווה, שחקן חדש שבמשחק הבכורה שלו לקח 13 זריקות לסל. לי ניילון ואנדי איבי, השחקנים שלצד סיסה בעונות קודמות, בנו את ההצלחה של בני השרון לא פחות מטפירו וכץ. אם נחיה גם נראה לאן ייקח אותם אוניקווה. או קוויינטנס.

או שון ג'יימס, שלא ראינו ממנו כלום, לא ראינו.

ששה זרים יש לבני השרון עכשיו ומאמן שמאוד רוצה להצליח אחרי שלנהריה נשבר ממנו הזובון בעונה שעברה. ואני בכלל לא בטוח שג'יימס יישאר בקבוצה, על אף שהוא היה המוחתם הראשון של בני השרון ממש בסמוך לסיום העונה הקודמת.

איכשהו, אולי בזכות הפוטנציאל של הזרים שלה ואולי בעקבות המוגבלות ההתקפית של כץ והסגנון ההפכפך של מאירק'ה שיום בא ויום לא – זו אחת הקבוצות שהכי מעניין לראות אותה משחקת כדורסל. לפעמים הם שוטפים, ולפעמים נראה שכל סל עולה להם בקילוגרמים של מאמץ. יותר מעניין לראות אותם עושים את זה, בין השאר גם כי כל סל מתחיל בשיעול נואש, מצמוץ היסטרי וכחכוח בלתי פוסק של טפירו, אולי כדי להדגיש עד כמה הדברים רחוקים מלהיות פשוטים או קלים.

ששה זרים. מבחינת פוטנציאל – הם יכולים להיות בשמיים. עם זאת, רצוי שהכדור וחצי שכץ לוקח לסל במשחק יפגשו גם את הטבעת לפעמים ולא רק אוויר. רצוי שמאירק'ה ישחק כדורסל פשוט יחד עם קוקי בלצ'ר שחזר לעניינים. בטח לקח אותו בית הלחמי לפני המשחק ואמר לו: שמע, חבוב, אני לא יודע מה זה רובי, לא יודע מה זה יצחקי. אתה, טפירו וכץ פה יחד יותר מעונה אחת. המגרש שלך, חבוב, קח אותו. אני מרשה לך ואני סומך עליך. ובלצ'ר, כמו שנוהגים לומר, הגיב בשטח.

יחד עם אשקלון של סטיב ברט ג'וניור, שלה אני שומר אמונים עוד מהעונה שעברה ועכשיו צורף אליה גם טריי קלי, אלה הטופ-2 שלי כרגע מבחינת – איך להגדיר את זה – ההתעניינות בדרך ובסגנון המשחק. וחכו, עוד לא ממש ישבתי על מכבי חיפה.

מכבי ת"א? מספיק לי מהם ביורוליג. שום חיר אין מהם, למעט אולי מבצעים אישיים של ארויו ואליהו שכיף לראות. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאני כותב את הדברים האלה מאז שכדורסלע-האתר ראה אור יום אי-אז במאי 2006.

היתה גם ירושלים במגרש. לעומאר סניד, שהגיע הפעם ריק למשחק, אני סולח יען כי חביב הסיפרה הינו. מורן רוט הרביץ 1 מ-10 מהשדה, נתקשה להתעלם מכך. ייתכן מאוד שמדובר באפקט קאזאן. חולון של העונה שעברה שיחקה בליגה בלבד. פתאום רוט צריך להשחיל בין משחק ליגה אחד לשני גם נסיעה לסוף העולם בגביע אירופה, רק כדי לחטוף על הראש 22 הפרש. ובטח היה שם קר. ולא נעים, ולא נוח. והנה, בום, עוד משחק חוץ. אם בלצ'ר הגיב לציפיות – מורן רוט לא עשה את זה.

שלומות ונצורות בשלב זה.