ירחם עלי האל הטוב כי חטאתי.

חטאתי, ואל דבר עבירה גררתי גם את בני בכורי, איתי סלע הפלאי, ילד תם, זך מבט וקול, ענוג, חכם ומתוק ובעיקר חף מפשע.

לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה, לא תיארתי.

גם לא שיערתי, לא שיערתי.

ואף קנינו צעיף מרוכל שלא עסק ברכילות בקרן רחוב, קנינו. בעשרים שקל החתיכה. מצמר הינו. סינטטי עולה עשרה. הרהבנו עוז ושלפנו שטר ירוק. בעודף קנינו שלוש קסטות מההוא, נו, אדון "אני הולך", שקולו מנסר את האוויר ביעילות שמתחרה בכבוד ובגבורה מולו קולו של מאמננו הלאומי.

פיייי קיבינימט.

חטאתי.

והיו אומרים על כך רבני פט שופ בויז, לו רק נשאלו בעניין: איט'ס א סין.

איך אוכל לעמוד מול אלפים רבים של נתינים בעולם כולו ביום דין, כאשר יאמרו לי: 'הכיצד, הכיצד בגדת בנו ובחוקת כדורסלע-האתר? הכיצד יכולת לעשות זאת? אתה, שמטיף יום וליל נגד עבירות מסוג זה. אתה שהלוגו החינני של כדורסלע-האתר פרי מוחך הקודח הינו, ובו אנו גאים, ואותו אנו מכבדים ועל פיו אנו פועלים 365 ימים בשנה'.

ויקום מישהו ודאי בכינוס העצום ורב הזה ויזרוק לאוויר: 'אינך ראוי עוד להיות נשיא, אינך ראוי'.

ואחריו יעמדו על רגליהם עוד ועוד נתינים מקצוות תבל ויטיחו בנשיא ההמום: 'אינך ראוי, אינך'.

ועגבנייה תיזרק למרגלותיי, תתפוצץ על הבמה ותכתים את נעליי.

ודראכמות יוטחו (יהיה זה ודאי קונסטנטיטנוס טטאקיס, נציג הסיפרה ביוון, שינסה לנצל את האירוע, למרוד בנשיא ולתפוס את מקומו - עניין שהוא שוקד עליו שנים רבות, אגב).

ואף קול בכיו של איתי סלע הפלאי וההמום כאחד לא ימנע מההמונים לדרוש מהפך בראש נשיאות הסיפרה, וליצור שאון רב ואף בוקא ומבולקא. מהפך, הם רוצים. מהפך אל הפחת, שתוצאותיו יורגשו ודאי גם בדירקטוריון כדורסלע-האתר שיעבור זעזועים משמעותיים ביותר בתנאים קשים כאלה.

ירחם עלי האל הטוב כי חטאתי.

ובשעת ערב נוחה שאינה חמה או לחה או מזיעה או נוראית מדי (הישג נאה בפני עצמו עבור מדינת ישראל, לא נכחיש זאת) – ביצעתי אתמול את החטא הנורא מכל.

ולדבר עבירה גררתי שותף – בני עול הימים, טרם מלאו לו עשור שנים, איתי סלע הפלאי. שמשום מה, לא חש כלל בחטא הנורא שביצע אביו ואף היה נרגש למדי. הוא ביקש צעיף, הוא ביקש. וכל כולו מתרגש, מלא עזוז ומרץ שכבר מזמן אינה שורה על בני גיל ה-40, נניח.

אכן כי כן, עלי להודות בדבר בפני הנתינים, יען כי שקיפות מלאה שוררת בכדורסלע-האתר ולא נסתיר סודות מפני העם:

הלכתי לראות ביפ, הלכתי.

ברמת גן-האיצטד. עם עוד 27 אלף מטושטשי-מוחין.

את דידייה דרוגבה וסלומון קאלו הלכנו לראות, ועל הדרך חטאנו בביפ ישראלי. ובביפ ישראלי – על הדרך חטאנו.

ביציעי האיצטד קילפנו גרעינים מלוחים מדי, ונאלצנו בכל פעם מחדש לשמוע את האידיוט ההוא שצועק מעלינו: "לשבת, לשבת", וטרם הבין שקולו כטיפה בים אל מול המוני אנשים שעל רגליהם יעמדו דרוכים ונרעשים בכל פעם שנבחרתנו הגאה מתקדמת לעבר שער היריב.

"לשבת", הוא צועק, האידיוט הזה.

לך תושיב מאה איש בבת אחת, לך תושיב.

אז ישבנו מיד, יען כי מנומסים אנחנו. ובאנו מהכדורסל, באנו. רק בטעות אנחנו פה, יו נואו. אבל אנחנו רק שניים והאידיוט המשיך לצעוק. יש לו עוד 98 אנשים לקפל.

אבקש את סליחת העם על החטא הנורא. ובכל זאת, אולי יטה חסד לנשיאו נוכח העובדה כי לא בכל יום מגיע לכאן דרוגבה הגדול. והנה והנה, פתאום, ביום סגריר, הוא בא, דרוגבה.

התפתיתי, חטאתי, קיבלתי כרטיסים ממש ליד. לא נותרה ברירה.

ולפחות שימחתי ילד אחד בישראל בחטאי זה.

ועל זה נאמר: יהי כך.

אבקשכם שלא להתקבץ ולהטיח בי עגבניות בכיכר העיר.

ושוב אפנה בבקשת סליחה אל כבודו היושב במרומים, האל הטוב.

מבטיח לשוב למוטב מיידית. כבר הערב: דאנקים לרוב במלחה האולם, ושוב אליהו מאחר בסגירה וסניד, חביב הסיפרה, שהרווח בין שיניו הקדמיות נאה כרפאל בעינינו, מתגנב ומרביץ סל ועבירה למצהלות אוהדי ירושלים במלחה האולם.

שלומות ונצורות בשלב זה.