הרהורים פילוסופיים לעת ערב.

חשבתי על דן שמיר, הידוע בעיקר כרו"ח ד. שמיר ממשרדי שמיר-א-רייט.

מכבי ת"א משחקת במלחה וכולם עוסקים בגודס, באוורס, עומאר סניד, ארז מרקוביץ' וטראוויס ווטסון. אף מלה על רו"ח שמיר, המאמן לשעבר.

למעשה, אף מלה ממנו מאז החלה העונה. יושב לו במוסקבה-הכרך, צמוד אל מאמננו הגולה שמשך אותו אל הגלות, עוסק בחישוב קפדני של זוויות מדויקות להפלת החומה הבצורה של צסק"א. על הדרך, ניסוי כלים שנערך נגד חימקי אתמול הוכתר בהצלחה. ארכיטקט הפעולה היה ד. שמיר, המבצע בפועל היה מאמננו הגולה. ואף מלה לא שמענו ממנו או עליו בעקבות הניצחון החשוב. "אכן כי כן", היה אומר על זה ודאי ד. דבורין, "שקט מאוד בגזרת שמיר".

אין לי אפילו שמץ של מושג כמה בערך האיש הזה משתכר, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהוא עשה את עסקת חייו.

יש להניח שלא יורדים לו לחיים.

יש להניח שהוא מרוצה מכך שמאיה רונן לא באזור.

יש להניח שבסביבותיו הוא מכונה קואוץ' שמיר, אף אחד לא מכנה אותו רואה חשבון או משווה אותו לדמות המצויירת ההיא של טין-טין.

יש להניח שהוא נהנה מהסיטואציה, לפיה הוא לא נמדד ביכולת שלו לרתק או לאתגר שחקנים בפסקי זמן (זכורים היטב מבטיהם ההוזים של מרקוס סלוטר וראמל קארי לנקודות לא ברורות בחלל האוויר בזמן שהרו"ח נשא דבריו).

יש להניח ואף להניח יש, שד. שמיר מרוצה עד הגג במוסקבה-הכרך. גם כשקר מאוד. הוא רגיל לזה מירושלים, פשוט קונים מעיל עם 2.46 שכבות נוספות, מה הביג דיל. או שמא היו אלה 3.17 שכבות, אני לא בטוח שהצלחתי לראות בדיוק מה היה כתוב בפנקסו הסודי של הרו"ח.

געגועים לדן "בחייה של קבוצה יש גם ימים כאלה" שמיר.

וגם לדן "אני חושב שמאמן לא חייב לגעת ולחבק את השחקנים שלו כל היום" שמיר.

נתקשה להכחיש זאת, אף לא נכחד.

ואני חושב, אגב, שבימים קרירים ומדכאים אלה גם זיו ארז מאוד מתגעגע לד. שמיר.

ומי יודע, אולי ביומיום הוא אפילו משמש "מאמן ההגנה" של מאמננו הגולה. שהרי מן הידועות, שבלאט היה שר ההגנה בממשלת רבי פנחס הגרשוני אי-אז בימים בנוקיה-ההיכל. ככה סיפרו לנו, בכל אופן. הגרשוני אשר על ההתקפה, והגולה, שאז היה עדיין עוזר מאמן נעדר תואר או כינוי, מלך על ההגנה. מי לכפנו יתקע, שבימים אלה ממש אין החבר שמיר מעביר את מרבית אימוני דינמו מוסקבה, שעה שבלאט יושב נינוח בפינה מבלי לפשוט את הטרנינג ומרביץ דאחקות עם העיתונאים משל היה רבי פנחס?

אתמהה נואשות וממושכות ולא אוכל לאשר זאת, גם לא להכחיש.

"במובן הזה", היה אומר ודאי עפר שלח לו היה נשאל, "במובן הזה יש כאן תופעה ברורה: מאמנים בכירים מוכנים להיות עוזרי מאמן של מורם הרוחני".

דרוקר הביע נכונות עקרונית להגיע למכבי ת"א בזמנו כסוג של מאמן בפועל לצד הגרשוני שהיה מתחפש למנג'ר. אדלשטיין המריא לפיראוס בעקבות רבי פנחס והנה גם כבוד הרו"ח הצפין עד מוסקבה-הכרך כדי להיעלם לחלוטין מבחינת התודעה הישראלית, לפחות, ולהתערבב בקור ובערפל בעבור ערימות של שטרות והיעדר מנהל ישראלי כלשהו באזור. לא דני קליין, לא שאול איזנברג, לא שמעל'ה מזרחי. שקט, שקט ושלווה תחת כנפיו של מאמננו הגולה. ודאי כל עוד מנצחים והכל טוב.

וכשהוא מעביר את אימון השחרור ומקנח אותו בחמש על חמש המסורתי, האם גם אז, כשהוא מסביר את דבריו לשכירי החרב השונים, הוא מרביץ "א-רייט" לקינוח? הייתי שמח לראות תיעוד מצולם של אימון בדינמו מוסקבה ערב הדרבי נגד צסק"א. שהרי זהו קרב השנה בכדורסל האירופי, האין זאת?

שווה ערך לפחות למשחק בין פנתינאייקוס לאולימפיאקוס, על וויצ'יצ'יה-שלנו הרבים. ואף יותר.

אם נחיה גם נראה אם ישדרו אותו בשידור חי בישראל-הפרובינציה. טרנס מוריס-שלנו, נגד ד. שמיר שלנו, אשר חיו יחד תחת הבגד האדום של הפועל ירושלים. וגם מאמננו הגולה, כמובן, איך לא, שלנו הוא.

הפועל ירושלים נגד מכבי ת"א. שני גביעים הוא הביא להם, שני גביעים. ואף מלה על ד. שמיר.

טוב שיש כדורסלע-האתר, חסוך שלא יחסר.