הופתעתי לטובה, יחסית. לא חשבתי שיהיו יותר משניים או שלושה פותרים שיידעו שהאיש שעמד כאן כל השבוע היה כריס קורצ'יאני. מעלתו הגדולה ביותר בעיניי היתה תמיד העובדה ששיחק בשתיים מנציגות כדורסלע אשר בכדורסל האירופי: הוא היה גם בבנטון טרוויזו-שלנו, וגם באפס פילזן-שלנו. נעריכו על כך.

קורצ'יאני, יש לומר, זקן בדיוק כמוני. יליד 1968. או במלים מכאיבות: בן ארבעים הינו. לא נורא, גם טוני קוקוץ' בחבורת ילידי 68',
כמו גם היונה ההנפלדית האצילית. צרת רבים חצי נחמה אמר מי שאמר וצדק.

הרכז האמריקאי ממוצא איטלקי, נבחר בדראפט 1991 בידי אורלנדו מג'יק (בחירה 36). הוא שיחק בסלטיקס ובוויזארדס לפני שהגיע לאירופה והרביץ רזומה ארוך. בין השאר מצאנו אותו באפס פילזן-שלנו, ובצילום הספציפי הזה הוא משחק עבור פפסי רימיני מהליגה האיטלקית.

לא נכחיש כי רגעיו הגדולים ביותר היו דווקא בימיו במכללות בין 1988 ל-1991, אז שיחק בקו האחורי של נורת' קרוליינה סטייט עם אחד הגדולים, רודני מונרו המופתי, שלימים היה שותפו של דריק גרווין האליל וחברו לקבוצה של גיל 'והתרגיל' סלע בהפועל גבת חסרת התקדים בעונת 1994/95. מאוחר יותר שיחק מונרו בקבוצות קטנות באיטליה וחרך רשתות.

קראו להם "פייר אנד אייס", קראו להם, כאשר קורצ'יאני היה האש ומונרו הקרח. השניים שברו שיאים בזה אחר זה בימי המכללות שלהם. לפני חמש שנים כיבדו את שניהם ותלו את הגופיות שלהם בתקרת האולם הביתי.

קורצ'יאני (1.85), שמחזיק עד היום בשיא המכללה באסיסטים (1,308, ממוצע של 9.6 למשחק), הרביץ קריירה אירופית מכובדת יותר, אולי גם בזכות הדרכון האיטלקי שלו.

בין בוסטון לוושינגטון הוא עוד הספיק להחליף את טרי טיגל בבנטון טרוויזו. ב-1994/95 כשמונרו נשלך מאי-שם על ידי חנוך מינץ לשחק בגבת, קורצ'יאני שיחק בפילזן-שלנו. משם הוא עבר לבאייר לברקוזן, ג'ירונה, סיינה, רימיני (1999/00, בתצלום) ובתחילת העשור הנוכחי שיחק שנתיים בטאו ויטוריה.

בטאו הוא עשה חיים. זכה באליפות ובגביע ב-2002 ושנה קודם הגיע לגמר היורוליג נגד קינדר בולוניה, בשנה היחידה בה קיימו סדרת גמר ולא פיינל פור. קינדר ניצחה 2:3 ככל הזכור. לא הרבה אחר כך פרש ממשחק.

ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שמאז פרישתו הוא חי בנורת' קרוליינה ועוסק בענייני נדל"ן.

כריס קורצ'יאני הינו.

פתרונות שגויים שהגיעו: סטיב ווג'יקובסקי ששיחק פעם במכללת דיוק, ראסטי לה רו, ג'ון קרוטי, סקוט סקיילס ועוד אי-אילו כמה בדיחות לא רציניות של נתינים שחמדו להם לצון, חמדו.

מדהימים השמות שזרקתם כאן: ווג'יקובסקי, קרוטי, לה רו. לא האמנתי שמישהו זוכר אותם בכלל. אבל כך או אחרת, אחרת או כך, האיש הוא קורצ'יאני, ומי שידע לזהות אותו הם הנתינים המכובדים האלה:

שי מ, בנימין שמואל נקונצ'ני, איתמר אייצס, כפיר גדליהו, ירון אמיר, איתי גרשון, ירון טרלבסי ונחום לוין.

השמינייה הלא-סודית.

ומה אומר אנ-דנ-דינו ראדג'ה, מה אומר?

טלפון זריז ושיחה קצרה איתו העלו, שהזוכה ביומן הכדורסל לעונת 2008/09 הוא . . .

הוא . . .

הוא . . .

ירון אמיר!

יאאאא אולוהים, ירון!

שלח לי את כתובתך המלאה, חבר, ותקבל את יומן הכדורסל – לא פחות ולא יותר.

וזהו להפעם.

החידה החדשה כבר כאן, אתם מוזמנים לפתור אותה עד חמישי בחצות.

שלומות ונצורות בשלב זה, ושיהיה סופ"ש נאה כרפאל לכל בני ישראל.