כל שחקן שהיה רוקי ב-NBA יגיד (והרי כל שחקן היה רוקי מתישהו), שזה לא קל להיות גרין בליגה הזו (גם לא קל להיות יניב גרין, אגב, אבל זה כבר סיפור אחר). כולם שמעו על אגדות השחקנים הפז"מניקים שמצווים על הרוקיז לסחוב להם את התיק בשדה התעופה או להביא להם טייק-אוואיי באמצע הלילה (כלל לא נאה, לתשומת ליבו של הקורא הפצוע והמשועמם שבוודאי גולש מדי יום בכדורסלע-האתר, מר גילברט ארינאס).

גם בצד המקצועי רוקיז בדרך כלל מלקקים הרבה דברים שאינם דבש. למעט מתי מעט מעטים - בדרך כלל הבחירות הגבוהות שהם שחקנים שנותנים תמורה מיידית - מאמנים ב-NBA לא ששים לתת לרוקיז שלהם יותר מדי דקות שלא נכללות בתוך ההגדרה "הרבע השני – רבע המחליפים".

לאור כל זאת, העונה הנוכחית ב-NBA היא מאוד מפתיעה עד כה מבחינתם של הירוקים, שגודשים את הפרקטים השונים ברחבי המדינה בדקות משחק לרוב. ולמה הם משחקים כל כך הרבה?

ובכן, יש שתי סיבות: 1. הרבה מהם אשכרה לא רעים השנה. 2. מגיפת הפציעות משתוללת, ולמאמנים רבים אין הרבה ברירות אלא לזרוק את העוללים למערכה ולהתפלל לטוב.

עד עכשיו התפילות עוזרות. בתור מישהו שעוקב אחרי ה-NBA איזה יום, יומיים, שנה, שנתיים, 17 שנה, אני מודה שאני לא זוכר תרומה מיידית כזו של כל כך הרבה שחקנים בכל כך הרבה קבוצות. הינוקות פשוט שוטפים את המגרשים, מסיבות כאלה ואחרות, ונותנים תוצרת. דוגמאות? פייי קיבינימאט, יש יותר מדי.

בואו נעזוב שנייה את דריק רוז (18.4 נקודות, 5.8 אסיסטים, 4.1 ריבאונדים) או.ג'יי מאיו שכבר פינקתי אותו בפרגונים בעבר (20.7 נקודות, 4.7 ריבאונדים) ומייקל ביזלי (14.7 נקודות, 5.4 ריבאונדים), שכל מי שפגש זריקה שהוא לא אהב מתבקש לצלצל ל-RK. חוץ מהם, יש עוד המון שחקנים שאף אחד לא ציפה מהם לתרום כל-כך הרבה בזמן כל-כך קצר:

רודי פרננדס (11.7 נקודות) משתלב מצוין ברוטציה של מקמילן בפורטלנד, למרות ערבים של יום בסל ועסל; מארק גאסול המפוטם ועב הבשר הוא לחלוטין הפתעה עם 12 נקודות ו-7.8 ריבאונדים לערב; אנתוני "מי?" מורו, שבכלל לא נבחר בדראפט, קולע 13 לערב בגולדן-סטייט; ג'ייסון תומפסון (10.9 נקודות, 6.8 ריבאונדים) הוא נקודת אור בארקו ארינה החשוך של סקרמנטו; ברוק לופז רושם 10 נקודות ו-7 ריבאונדים לערב לצידם של וינס קארטר ודווין האריס בנטס; ג'ורג' היל מסן אנטוניו, שכל מי שיודע באיזה מכללה הוא שיחק בלי להציץ באינטרנט אני מוריד בפניו את הכובע המתודי שלי, קולע 11.5 נקודות לערב; די. ג'יי אוגוסטין הוא מהיחידים שמתפקדים אצל לארי בראון ושארלוט הקורסת עם למעלה מ-12 נקודות לערב, וכמוהו ראסל ווסטברוק באוקלוהומה השחונה.

אמבה-או-כוס-אחתק-איך-קוראים-לך-מאוטה רושם 9.8 נקודות ו-7.6 ריבאונדים; קווין לאב רושם 7 ו-6; ג'באל מקגי (או וואטאבר האיות שלו) קולע 9.3 בוושינגטון; דרל ארתור מחזיק בלמעלה מחצי דאבל-דאבל עם 6 ו-6 בממפיס; מריו צ'אלמרס פותח בחמישייה במיאמי, רייאן אנדרסון צולף בניו ג'רזי, ברנדון ראש לא רע בכלל באינדיאנה, אריק גורדון פתאום נזכר שהוא קנון וקלע 20+ בשני משחקים רצופים במדי הקליפרס ויש עוד אבל חאלאס, כמה אפשר.

כאמור, יש נסיבות מקילות ושמן פציעות. מורו קיבל חלק מהדקות של מונטה אליס הטומטום שפצע את עצמו באיזה פיק-אפ גיים (או בר?) ולא דיווח; טוני פארקר עיקם את הקרסול ופילס את דרכו של היל לתהילה; ההוא שאין מצב שאני כותב שוב את השם שלו ממילווקי מקבל נתח מהדקות של בוגוט עכשיו; בוושינגטון זקוקים לכל עזרה קיימת עם מינוס 25 נקודות לערב של ארינאס.

חוץ מזה חייבים להודות שרובם (לא כולם) מעמידים מספרים יפים בעיקר בקבוצות גרועות, שכאילו מצהירות בשיתופם "יאללה, גם ככה העונה הזו לא הולכת לשום מקום, לפחות שהילד יהפוך להיות שחקן לעתיד". אז ככה אוגוסטין ו-ווסטברוק מקבלים המון דקות, והחבר'ה במילווקי, והגבוה ההוא עם התאום בפיניקס שמשחק בניו-ג'רזי (תעקבו, תעקבו), וגורדון בקליפרס ומריו צ'אלמרס, שמקבל המון הזדמנויות במיאמי.

אבל היי, זה לגיטימי. אני בעד שיילכו לישון עם ילדים. רק שלא יתפלאו אם בסוף הם יתעוררו עם פיפי במיטה. וכן, זה היה קישור חלש במיוחד לאיש השבוע.