את הסיפור על מארלון מאקסי אני זוכר עד עכשיו. זה קרה בעונת 1999/00. במכבי ת"א שיחק נייט האפמן, ובווילרבאן מארלון מאקסי. אחרי ניצחון של מכבי בנוקיה-ההיכל, שעד אז עוד היה סתם יד אליהו, העיתונות הצרפתית נזכרה שבעצם, בקיץ, המאמן של וילרבאן, גרג בניו, דחה הצעה שקיבל מאחד הסוכנים לצרף את האפמן ובחר במאקסי.

לא שמאקסי היה כל כך רע באותו משחק, הוא סיים עם הדאבל-דאבל הכמעט-קבוע שלו, אבל האפמן היה טוב בהרבה. ובכלל, הוא היה הסיפור החם של אותה עונה: אמריקאי לא ידוע, לא מוערך ולא מוכר, שנשלף מקבוצה בינונית ומטה בליגה הספרדית והפך לאחד הסנטרים הכי טובים באירופה, אם לא הטוב מכולם.

מאקסי (2.03, יליד 1969) היה מוכר יותר. הוא נבחר בדראפט 1992 במקום ה-28 בידי מינסוטה ושיחק איתה במשך שתי עונות ב-NBA לפני שנפלט לאירופה. שתי העונות ההן הסתכמו ב-98 משחקים, 4.9 נקודות ו-3.7 ריבאונדים. על הנייר הוא היה בחירה נכונה יותר מהאפמן, אבל מי זוכר.

אני זוכר.

אני זוכר אותו כריבאונדר גדול, כשחקן התקפה בעל אחוזי קליעה מצוינים וכשם שבלט במספרים טובים בכל פעם שהתעמקתי, בתקופה בה האינטרנט עוד לא היה קיים וכדורסל שיחקו בשתי מחציות ולא בארבעה רבעים. במגזינים, בחוברות, בדפי סטטיסטיקה רשמיים של התאחדויות זרות, שיחות עם עיתונאים זרים; היתה לו הילה של סנטר יעיל, חזק ומפחיד, אבל בסופו של דבר, בשורה התחתונה, זה קרה בעיקר בקבוצות מדרג ביניים ולא בצמרת האירופית.

התחנה הראשונה שלו אחרי ה-NBA היתה בראוגן בספרד. אחר כך הוא הגיע ליוון והתנחל שם לתקופה אצל לאריסה, פרישטרי והיראקליס. 99/00 היא העונה שהוציאה אותו משם לכיוון וילרבאן, ואז הוא גם שיחק עונה אחת ביורוליג – ניצח את מכבי פעם אחת בצרפת והפסיד לה בתל-אביב. עונה אחר כך הוא שיחק באליקנטה מספרד ואחר כך כבר לא שמעתי ממנו. כנראה שפרש בגיל 33. הגיוני.

בתל-אביב זה נגמר 61:73 למכבי. הוא סיים עם 14 נקודות ו-9 ריבאונדים ב-23 דקות, האפמן עם 21 ו-12 ב-33 דקות.

בוילרבאן זה נגמר עם 17 ו-11 של מאקסי ב-33 דקות, מול 14 ו-6 של האפמן שיצא בחמש עבירות והספיק לשחק 27 דקות. הצרפתים ניצחו 65:70 ואת שלוש השלשות של יואקים בלום השבדי שבאו משום מקום ובניגוד להיערכות הכללית של רבי פנחס הגרשוני (עד אז הוא היה משהו כמו 1 מ-100) – אני זוכר עד היום.

כך או אחרת, אחרת או כך, האיש שהופיע בתצלום לאורך השבוע היה מארלון מאקסי האגדי. ונכון, לא ממש רואים אותו בצילום, רק מין חצי פרופיל, יו נואו, אבל זה מה יש – לא הכל צריך להיות מוגש על כפית.

ובכל זאת, היו מספיק נתינים שפתרו את החידה.

מתחילים דווקא עם הפתרונות השגויים שהגיעו: דריל מידלטון, סטנלי ברנדי, ג'יו אמיצ'י, ג'יי לראנאגה (שיחק עם מאקסי באותה קבוצה של וילרבאן, אבל הוא גארד אירי ג'ינג'י ולא סנטר אמריקאי שחור), סטפן פלה, סם קלאנסי, פאפה באדיאן, קונראד מקריי, גארי טרנט, ביל אדוארדס, אלאן דיגבה, ג'ים בילבה. המון שחקני ליגה צרפתי בעיניים, המון. אבל אף אחד מהם הוא לא הפיתרון הנכון.

היו גם כאלה ששמו את האצבע בול איפה שצריך. ואלה שמות:

נועם פולק, איתמר רייצס, עומר בלכר, כפי גדליהו, משה שוורדי, אורי גובר, עמית סקל.

ומבין השביעייה הלא-סודית הזו ייצא אחד, שיזכה ביומן הכדורסל לעונה הנוכחית.

העברתי את השמות לאנ-דנ-דינו ראדג'ה, נשיא ספליט, שחטף בסוף השבוע בומבה קשה בסראייבו במשחק נגד בוסנה. לא היה לו מצב רוח למלים מיותרות, למען האמת, אז הוא החזיר לי SMS זריז שקבע כי

הזוכה הוא . . .

הזוכה הוא . . .

הזוכה הוא . . .

משה שוורדי!

יא אולוהים, שוורדי, יומן הכדורסל שלך, לא נכחיש זאת.

שלח לי את כתובתך המלאה, חבר, ותקבל את היומן שבנמצא, לא פחות ולא יותר.

החידה החדשה כבר כאן. והנה, לפני פרידה, ג'ים בילבה, מארלון מקסי ומוסטפה סונקו מבואסים לאללה, כנראה אחרי הפסד במשחק חשוב במיוחד.

סונקו, אגב, בן 37 ועדיין משחק בטולון. סתם שתדעו.

בהצלחה עם החדשה.

שלומות ונצורות בשלב זה.