גיא גודס הוא פייטר, אבל לא בחור לוחמני באופיו. בינתיים, הוא דורס את הליגה, אם להשתמש בביטוי לוחמני, עם 1:6 כולל ניצחון ראשון של קבוצה אורחת בגן נר נגד הפועל גלבוע/גליל.

ואגב,מה זה יותר: יותר גלבוע או יותר גליל?

אני מניח שהתשובה של רוב האוהדים האובייקטיביים תהיה, שזה יותר גליל. ולו רק מכוח ההקשר ההיסטורי וחלקה של הפועל גליל עליון בכדורסל הישראלי לעומת זה של גלבוע. ואם לא מזה, אז מזהות חלק מהאנשים: קטש, חיים אוחיון, עמית גל. אנשים שהם הפועל גליל עליון.

אבל מסתבר שזה לא בהכרח ככה. באחת ההפסקות במשחק שאלה מיכל זוארץ (תגידי, את לא מבוגרת מדי בשביל הדברים האלה?) את הבחור שזרק לסל כדי לזכות במה שזוכים שם, איזו קבוצה הוא אוהד. ההוא, מקומי, שגם התהדר בכך שזו הפעם הראשונה שהוא זורק לשלוש (וממש לא נראה ככה), אמר בטבעיות: גלבוע.

נו, זוטות שכאלה. כנראה שרק אני שם לב להן.

חזרה לגודס.

הולך לו. ואני מרוצה שהולך לו. הוא נתן כל כך הרבה לכדורסל הישראלי בהתחשב בפציעות הקשות שעברו עליו, שטוב לדעת שהכדורסל גם יודע לחייך בחזרה.

בינתיים, הקבוצה שלו מצליחה. חזרו מיוון עם 17 הפרש, חזרו. ולחזור משם עם ניצחון בהפרש כזה תמיד נחמד, מרשים ובעיקר נאה כרפאל.

בקיצור, אם עוד לא הבנתם, אני חושב שמגיע לו שיר. במיוחד אחרי שהפיל עוד חלל אחד בדרך, הפעם את גלבוע/גליל.

עוד אחד נפל חלל.

another one bites the dust

הנצחי.

החזק.

הלוחמני משהו.

כמו כמה שמות של שירים אחרים של 'קווין', כמו we will rock you

או

We are the champions

או

Don't stop me now

הנה הוא כאן, עם כמעט-כמעט ששה מיליון צפיות – יא אולוהיים! – אחד המסעירים של קווין מימי הנעורים. היינו רוקדים את זה במסיבות כתה ח'-או-משהו, היינו רוקדים את זה.

והיום קשישים ומקשישים הננו. נו, אומרים שאפילו זה עובר בסוף ולא חוזר.

שלומות ונצורות בשלב זה.