שבת בערב (21.00). ברצלונה מארחת את ריאל מדריד. מחזור 14 בספרד. ברצלונה ניצחה בשבעה המשחקים האחרונים שלה, כולל ניצחונות על פנתינאייקוס ביוון וסיינה בבית. ריאל השיגה ששה ניצחונות משבעה משחקים, כולל על אפס פילזן בטורקיה וצסק"א מוסקבה ברוסיה.

יכול היה להיות מתאים לאללה לראות את המשחק הזה, במקום המשחק של שבת בליגת קזינו, למשל. שאריות אחרונות של סוף השבוע. הילדים ישנים, זמן איכות.

בפועל, מה קיבלנו?

בספורט 5 שידרו חי משחק מהליגה האיטלקית בענף הביפ.

בספורט 5 פלוס שידרו חי משחק צמרת מהליגה הספרדית בענף הביפ.

בספורט 5 לייב הרביצו האבקות וביפ חי מארגנטינה.

בספורט 2 קרב אגרוף חשוב וחי, שזה נאה.

בערוץ הראשון נתנו סיכום של מחזור הביפ.

אין שידורים של כדורסל אירופי מליגות מקומיות.

אין פנתינאייקוס – אולימפיאקוס; אין צסק"א מוסקבה – דינמו מוסקבה; אין דרבי בולוניות; אין סיינה נגד רומא; אין פנרבחצ'ה-אולקר נגד פילזן; אז גם אין ברצלונה נגד ריאל.

אין גם בשום מקום תקצירים של יותם הלפרין עם אולימפיאקוס בליגה היוונית, של מאמננו שחור השיער לשעבר עם נימבורק ביורוקאפ, של אריק שיבק עם אמסטרדם מהליגה ההולנדית, או של מאמננו הגולה ועוזרו רו"ח ד. שמיר בליגה הרוסית. הייתי שמח גם לראות איפשהו סל או שניים של איציק אוחנון מהליגה הבלגית, או של אפיק נסים מהליגה האיטלקית השנייה פעם בחודש, נניח.

בושה, חרפה וכלימה.

ואתם יודעים מה - זו גם חרפה, כלימה ובושה. וגם כלימה, בושה וחרפה. ובקיצור, כל האופציות של המשולש הבלתי נמנע הזה.

אתר ה-ACB היה עמוס בחומרי קריאה לקראת המשחק. שמות גדולים מהעבר עפים שם באוויר, היסטוריית המשחקים, המצ'-אפים המעניינים. הידעתם, רבותי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים), שרק עשרה שחקנים זכו לשחק בשתי הקבוצות וביניהם שמות מרטיטים כמו בודירוגה, סאביץ', דג'ורג'ביץ' ופיקולין אורטיז? וגם דריק אלסטון, אלא דיגבה ועוד כמה וכמה (וכמה!) נוספים, לא נכחיש זאת. הידעתם שרק מאמן אחד, בוז'ידאר מאלקוביץ', זכה לאמן את שתי הקבוצות?

לא ידעתם. עכשיו אתם יודעים.

והחומרים שם ממשיכים לגעוש ולשצוף גם היום, אחרי המשחק (67-87 לברצלונה, כאילו כדי לאשר את דבריו של מאמן סיינה, הפסנתרן סימונה פיאניג'אני, שחטף שם בגדול, לפיהם ברצלונה היא כרגע הקבוצה בכושר הטוב ביותר באירופה).

היה גארבג' טיים. ובכל זאת, חבל.

זו היתה הזדמנות נהדרת לראות את ג'רמייה מאסי וקווינטון הוזלי מתאקלמים בריאל.

זו היתה הזדמנות נהדרת לראות מה עושה אנדרה בארט בברצלונה, ואיך נראה דייויד אנדרסן בקבוצה החדשה שלו. הייתי שמח להיתקל שוב בארסן איליאסובה, שהרביץ יכולת נאה כרפאל בעונה שעברה במהלך סדרת רבע הגמר נגד מכבי ת"א.

זו היתה הזדמנות נהדרת לראות שני רכזים עולים, מקומים, ויקטור סאדה מברצלונה וסרג'יו יול מריאל. אחר כך, כשהם יגיעו לכאן למשחק נגד מכבי ת"א, אף אחד לא יידע מי הם.

וזו היתה הזדמנות נהדרת לראות שתי קבוצות מובילות באירופה שנשענות על מאמנים צעירים, מקומיים, שמאיישים שתיים מהמשרות הכי נחשקות בכדורסל האירופי ומוציאים את העיניים למאמנים רבים שהיו מתים לעבוד שם במקומם.

אבל איכשהו, גם את ההזדמנות הזו פספסנו.

אין קול ואין עונה, אין תקווה ואין תקומה, אין מרד ואין תרעומת. אין כלום.

ואני רק רוצה לומר דבר אחד. למעשה, לצעוק אותו שהרי זוהי מחאתי הצנועה:

בוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווז! לכל מי שידו בדבר.