קראתי על המעבר של אריאל מקדונלד מדינמו מוסקבה לסיינה, ולא יכולתי שלא להיזכר במקרה של דייויד בלות'נטל מלפני כמה וכמה (וכמה!) עונות. גם הוא עזב את דייויד בלאט באמצע החורף הרוסי (אז זו היתה דינמו סנט פטרסבורג) ועבר לשחק בליגה האיטלקית. טרוויזו-שלנו במקרה ההוא.

אבל יותר מזה לא יכולתי שלאל חשוב על הקריירה האירופית הנפלאה ש-REL הרביץ כאן. התחיל בקטנה בבלגיה, אחר כך בעוד קבוצה קטנה בסלובניה, משם עבר ללובליאנה, המשיך למכבי ת"א, שיחק בפנתינאייקוס, בדינמו מוסקבה פעם ראשונה, בג'ירונה, בדינמו מוסקבה פעם שנייה. ועכשיו סיינה.

וואלאק, לא נכחיש זאת: הייתי מתחלף עם אריאל בקריירה כזו. גם איטליה, גם יוון, גם רוסיה, גם ספרד וגם מכבי ת"א. יותר טוב מזה?

ספק אם יש, ואני מנטרל לרגע את ענייני ה-NBA. מדברים עכשיו על תחנות באירופה.

תיכף, עניין של עוד כמה ימים, איפשהו במהלך ינואר, האיש יהיה בן 37 ובפינה השמאלית למעלה של כדורסלע-האתר נרימה כוסית לחייו ולכבודו, יען כי בעל כינוי הוא מטעם נשיאות הסיפרה.

REL מקדונלד הינו.

וזה נאה.

ולכבוד המעבר המעניין בפני עצמו לסיינה, נרצה להקדיש לו שיר.

בערוב ימיו הכדורסלניים מגיע מקדונלד לסיינה, קבוצה עם סיכויים גדולים לזכות באליפות נוספת באיטליה, ואולי גם להרביץ פיינל פור אירופי נוסף. עם קצת מזל אלי תרביץ הסיינה הזו גם זכייה בתואר האירופי. אחרי הכל, אלכס גארסיה לא יקלע הפעם מולה 29 נקודות בפיינל פור, או כמה שזה היה שם במשחק הכי טוב שלו לאורך כל העונה במכבי ת"א.

שנאמר: יש בחורים שיש להם את כל המזל (יימח שם, נקנא בהם עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ).

ואני חושב שרוברט פאלמר שר את זה מצוין אי-אז בימים בלהיט המסעיר ההוא.

הנה הגרסה שלו לבד ל-some guys have all the luck.

והנה זו עם רוד סטיוארט.

אכן כי כן, לא נכחיש זאת: ישנם אנשים שחיים ממש ממש טוב. REL

מקדונלד הוא אחד מהם.