זה אתה, הטלוויזיה, הצחוקים של שימי ריגר ובהפסקות גם שאריות העיתון שלא הספקת לקרוא ביומיים האחרונים רגע לפני ההשלכה לפח. זה השקט המפתיע באולפן המקומי, והיכולת לשמוע את השדרים האמריקאים (עפר שלח לא היה הפעם, מורן ברק עוד לא משדרת NBA וזה כנראה מסביר הכל). זו ההחלטה בינך לבין עצמך, שאתה משחק אותה ושוטף במחצית, באמצע הלילה, את כל הכלים שנותרו מארוחת הערב ומשאיר כיור ריק ונקי ושיש ריחני.
לכאורה, הייתי יכול לחיות ככה לאורך זמן. אבל לא כשרעיית הנשיא מחליטה שבשמונה בבוקר היא יוצאת לשיעור ההתעמלות הקבוע שלה ותומרינגו סטאר מתעורר חמש דקות אחריה ודורש תשומת לב מיידית.
איפה הרחמים ומידת ההתחשבות באדם, שראה שמונה שעות כדורסל ברציפות? ששרד את "אכן כך" של ענת דרייגור, את אלף הפרסומות ופסקי הזמן ב-NBA ואת הג'וק המפחיד שטס פתאום מבחוץ לתוך הבית בשתיים בלילה? חשבתי שג'וקים זה רק בקיץ. מאיפה הוא בא, הם לא קופאים בחורף או משהו?
המציאות חזקה מכל, אומרים האומרים.
והם צודקים.
ועל זה ייאמר מיד וגם בדיליי: פייייי קיבינימט.
גאסולינה הפתיע אותי בקשיחות. מצד שני, זה לא היה משחק על תואר, יו נואו. עשה את כל הפעולות הנכונות, כל המהלכים שלו הצליחו, יזם, נע, הסתובב, דרש כדור, פתח קו מסירה לקובי בראיינט, שמצא לו פרטנר. כך או אחרת, אחרת או כך, לגמרי לא בטוח שאפשר לומר שהלייקרס טובים מהסלטיקס אחרי המשחק הזה ועל אף הניצחון.
אני חושב שהבעיה שלהם בעמדת הרכז בולטת. הפציעה של ג'ורדן פארמר משאירה אותם בלי רכז מחליף כרגע, וכל הניסויים לשחק כמה דקות עם וויאצ'יץ' או לתת לוולטון ואפילו אודום להוביל קצת כדור, הם לא פתרונות שאפשר לבנות עליהם לאורך זמן. הם חייבים להיות בשוק ולהחתים רכז עד סוף העונה. בפעם האחרונה שעקבתי דיברו על פארגו מדינמו מוסקבה או טיירון לו ממילווקי. אם נחיה גם נראה.
הלאה, זוטות נוספות.
קווין גארנט משחק בקקה? לא נכחיש זאת, אף לא נכחד. באיזשהו מצב הוא ניגש לזרוק כדור עונשין במקום מישהו, כבר לא זוכר מי, כמו שהיה נהוג בשכונה לפני שלושים שנה. הלו, שידור חי בחצי עולם, בחייך. תן כבוד לאנשים. אחר כך הוא הדף את עצמו אחורה ממש מכלום, כדי גאסולינה באמת מסוגל לפגוע בו. על זה היה אומר ודאי וינקו ילובאץ האגדי: מה זה פה, צירקוס?
דרק פישר. לא יודע, אני לא מבסוט ממנו. מאוד לא מעודד מהיכולת שלו. יכול להיות שהיכולת לאורך העונה טובה יותר ממה שראיתי (לפחות המספרים שלו מעידים שכן), אבל יש לי תחושה שהאיש יקרוס ככל שהעונה תתקדם ולא יספיק כדי להחזיק את הלייקרס עד הסוף. נכון שרכז אף פעם לא היה השחקן הכי חשוב במערכת של הלייקרס כל עוד בראיינט נמצא שם, אבל זו פונקציה מספיק חשובה כדי לעשות המון דברים אחרים ולפעמים גם כדי לקחת על עצמו את המשחק כשבראיינט על הספסל או סתם משתולל. פישר תמיד היה יותר קלע מרכז, רק שעכשיו, לעת זקנה, שאו שאולי זה באמת רק המשחק הספציפי, הוא נראה גם לי חד גוני מדי ולדעתי הלא קובעת ואולי גם המפתיעה – הוא יהיה החוליה החלשה בקבוצה ככל שהעונה תתקדם, לתשומת לב מאמננו, פיל האליל.
יסביר לי אגב החבר פיל, איך קרה שולדימיר רדמאנוביץ' היה, ככל הזכור לי, שחקן חמישייה בפליייאוף בעונה שעברה, ועכשיו הוא עולה עם לוק וולטון. איפה היית בעונה שעברה, פיל? אני מעדיף את וולטון על פני רדמאנוביץ', אם כי לא לגמרי בטוח שמאמננו עשה נכון כשזרק את רדמאנוביץ' מחוץ לרוטציה ונתן לו 41 שניות. ובעניין וולטון, חוץ מזה שהוא מפתח פדחת התחלתית באותם אזורים של אבא שלו אחד לאחד, הוא כנראה הכי מתאים להיקרא היונה ההנפלדית של ה-NBA. על אף – וזאת לא יסולח לו – שכשל-משהו בשמירה על פול פירס ברבע השלישי. כך או אחרת, אחרת או כך, אני קונה את ההיצע בעמדת הסמול פורוורד שמורכב מוולטון, אריזה ורדמנוביץ'.
וויאצ'יץ'? פלא בעיניי. עוד לא החלטתי אם אני אוהב אותו או לא, אבל הוא פלא. איך הגיע מאירופה מבלי שראינו אותו אפילו, ועוד עוד לוקח זריקות בלייקרס עם ביטחון עצמי כל כך גדול כאילו הבעלים הוא אבא שלו? אתמהה ממושכות ולא אבין זאת.
רגע לפני שאני שוכח: רייג'ון רונדו דומה לדורון פרקינס ממכבי חיפה, תיפח נפשי אם לא. חפשו בגוגל הקרוב למקום מגוריכם, תראו.
אהה, וברגעים שפרקינס, קנדריק פרקינס הפעם, כועס המבט שלו, עם העיניים הזועפות, מזכיר במשהו את המבט של רוברט פאריש האגדי. רק במשהו, כי ללבוש על הפרצוף הבעה מדויקת כמו זו שהיתה לפאריש – אי אפשר ואין סיכוי.
ואני יודע – האייטמון לא מאוזן ואין בו מספיק התייחסות לסלטיקס. האמת היא, שאני פוחד מהם. עדיין. לא מספיק מאמין בגאסולינה וכל הוויאצ'יץ'-רדמנוביץ' האלה. כרגע אני בהחלט רואה איך הסלטיקס (חסר להם לדעתי עוד שחקן טוב אחד לרוטציה) עושים את זה שוב והולכים לעוד תואר. לא בכל ערב ריי אלן יקלע 3 מ-11 לשלוש ויגיע רק פעמיים לקו. והעונה הרי עוד לא התחילה.
סופ"ש נאה כרפאל לכל בית ישראל.
