הצצתי אל לוח משחקי ליגת קזינו. פייייי קיבינימט, היא מתחדשת רק ב-10 בינואר. מה נעשה עד אז? NBA משדרים פעם בשבוע, גם יורוליג אין בינתיים. זמן קלאסי להיות באיזו חופשת סקי באירופה. נניח, בהרי בורמיו המושלגים.

אהה, שכחתי. מעולם לא גלשתי. בטח אין לי מושג וחצי מושג בסקי.

אוקיי, אז ליגת קזינו איט איז ובואו נראה מה קורה שם לאחרונה. מין רשימת מכולת כזו, יו נואו, משל היתה כתובה בכתב היד הצפוף של רעיית הנשיא ומצטיינת בכמות גדולה במיוחד של מוצרי חלב למיניהם.

סדר הקבוצות מקרי לגמרי, לא לעשות על זה פרשנויות מיותרות, אוקיי?

מכבי ת"א – אסטבן באטיסטה ואלטון בראון עזבו. למאזן הניצחונות וההפסדים הצטרף משחק מפוצץ בפרנקפורט. תודו שזה עוד לא היה העונה. באופן עקרוני וכללי לגמרי, אני בהחלט לא מתגעגע לדיוני קרלוס ארויו ורבי פנחס הגרשוני שייצב או לו ייצב את המערכת. טוב שיש פגרה. עוד מעט נקבל אותם שוב ובגדול לקראת אולימפיאקוס. בינתיים, כן מארקי פרי או לא מיירה צ'טמן, מומלץ לנוח מהם ככל האפשר.

הפועל ירושלים – הלך ראשון קלארק, חזר אדם הלסקה. כמעט שלא הספקנו לראות מהם משהו. קלארק שיחק מעט ושוחרר, הלסקה שיחק מעט ונפצע. אני נוטה להאמין שגיא גודס יודע מה הוא עושה, ובחר נכון כשהעדיף לחכות להלסקה כל כך הרבה זמן. אין לחץ על ירושלים בקטע האירופי והעובדה שצנחו למפעל השלישי (תודו שאתם לא זוכרים נגד מי המשחק הבא ואיפה) אמורה להפוך את החיים שלהם בליגה לנוחים יותר. אם בזמנו, כשירושלים שיחקה ביול"ב קאפ, היתה תחושה שגם המסגרת האירופית חשובה והכרחית מבחינת הרצונות והשאיפות של הקבוצה, כאן התחושה היא שאם יצליחו – יצליחו. אם לא אז לא ושום אסון לא יקרה.

מכבי ראשל"צ – ג'יימס לאנג, שקצת-קצת-קצת מזכיר לי את ג'יימס גאלי (בעיקר בשם אבל גם במימדי הגוף), שוחרר. איתו הלך גם קן טוט. זה אומר שרוברט קונלי וג'יימס יוז נשארים. החלטה נכונה, אני חושב. אני מריח אומנם שלאנג הוא שחקן, אבל הוא באמת כבד מדי ומתקשה לסחוב לאורך זמן. טוט? נראה לי שאפשר למצוא שחקן טוב ממנו. מההתחלה לא הבנתי את הקטע שלפיו גארד זר מגיע להיות מחליף של אבי סוכר או עודד שעשוע.

קונלי הוא שחקן מוכח בהרבה מקומות, השאלה היא איך מוציאים ממנו דברים יותר טובים ממה שעשו עד עכשיו זיו ארז ומיקי דורסמן. בואו נתערב שברקוביץ' יצליח יותר? ויוז – יש לו כדורסל, אני בטוח. אני מריח (זה משתרש, אה? עוד מעט ייהפוך לסלענג בטעות) שהקטע איתו הוא מנטאלי. ארוחת צהריים, מרק צ'ורבה ודיבור צפוף עם ברקוביץ' ויהיה יותר טוב. האיש הזה שווה 12 ו-10 בכל משחק. עכשיו נשאר לראות את מי יביאו לצידם.

הפועל חולון – אין שינויים, ככל ששמתי לב. וזה טוב. חולון מדורגת חמישית ופתאום אורי קוקיה זוכה להכרה ונשלף אל הנבחרת האולימפית או איך שקוראים לה - בגילו המאוחר (27). סימן שדני פרנקו עושה שם עבודה טובה. ספק אם הוא עצמו האמין בתוך-תוכו שיגיע לפגרת החורף כשהוא כל כך נינוח, לא צריך שינויים בסגל ואפילו מרביץ ניצחון קל על הפועל ירושלים במשחק אימון במלחה. נאה, פרנקו, נאה.

גבעת שמואל – מגיע למונט ג'ונס, אם כי לא לגמרי הבנתי אם החוזה סגור וסופי או שמדובר במבחנים. אם הוא בפנים, רונלד רוס בחוץ. לפחות על סמך שני משחקי הפתיחה של רוס (26 נקודות ו-7.5 ריבאונדים) אפשר היה לחשוב שגבעת שמואל עלתה פה על מלך. אחר כך הכל התיישר. גם אחוזי הקליעה לשלוש. ולרעה. לא ראיתי מספיק את גבעת שמואל ולכן אני לא יודע לומר אם זה הדבר היחיד שחיסל אותו, אבל ה-2 מ-17 שלו בטח לא עזרו וגם לא האסיסטים (1.6) לעומת האיבודים (2).

עירוני נהריה – היו קרובים-קרובים לשינוי כלשהו, אבל מצאו את עצמם ממש רגע לפני הפגרה במשחק ליגה אחד מצוין נגד גלבוע/גליל ועוד אחד בגביע נגד מכבי ת"א. לכאורה, מכאן והלאה דברים עומדים להיראות יותר טוב ועל פניו הפגרה הגיעה בזמן לא טוב מבחינתם.

שלושה שחקנים (לימונד, אוחיון ורות'ברט) העבירו את כל השבוע האחרון עם הנבחרת בהולנד. המשחק הראשון אחרי הפגרה מביא אותם למלחה. מאוד אוהב לראות את הקבוצה הזו (ובעיקר להתעצבן ממנה), אבל אם הם מפסידים במלחה, אני לא בטוח שהם יצליחו לטפס בהמשך כמו שחשבו.

מכבי חיפה – לדעתי הצנועה והלא קובעת, הפגרה באה להם בזמן. אין גביע אירופה, אין עניינים, מתמקדים רק בליגה. החלק הראשון מאחוריהם, כולל סדרה ארוכה של משחקי חוץ. מקום שלישי ומאזן 2:6 יושבים בול על התדמית שנבנתה לקבוצה הזו וליומרות שלה. מצפים להם עכשיו ארבעה משחקי בית מתוך החמישה הקרובים. אין שינויים בסגל. דורון פרקינס הוא מה שהבטיחו לנו, דבון ג'פרסון ראוי לשחק קצת יותר מאשר שיחק עד עכשיו וכדאי רק שברוקס סיילס יפסיק למסור כדורים לשלטי הפרסום בצידי האולם. קשה לומר שהתאהבתי בקבוצה הזו, לפי שעה, אבל יש למה לצפות מהם. בניגוד לכמה אחרות, זו קבוצה שיוצרת עניין גם לפני, גם בזמן וגם אחרי משחקים.

בני השרון – את השינויים שלהם הם כבר עשו בהתחלה. בית הלחמי במקום ויינקרנץ, אוניקווה כתוספת ומפה לשם יש להם 6 זרים כולל האמין קווינטנס ששיחק מעט מאז חזר מפציעה. הפועל חולון הוכיחה בעונה שעברה שאפשר להסתדר עם כל כך הרבה זרים, אבל זה לא אומר שכל אחד יכול ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שבני השרון עוד לא הגיעה למצב שהיא מצליחה להסתדר עם כולם מבלי להשבית אחד או שניים מהם על הספסל כמעט לגמרי. לא נעשו שינויים בפגרה. הפוטנציאל גדול ואני מאוד רוצה שיצליחו. להגיד לכם שהם קבוצת פיינל פור בוודאות? על פניו כן. בפועל, לגמרי לא בטוח.

עירוני רמת גן – לא שקט בקבוצה הזו מהרגע הראשון. את מרבית השינויים (מאמן חדש, מייק הלמס ויריב יצקן באו, ג'ונתן ג'ונס ואילן ברקוביץ' הלכו) הם עשו תוך כדי תנועה כשהליגה רצה, ובפגרה הוסיפו עוד אחד: טרנס רוברטס, שפתח את העונה בקרית אתא ועבר לרמת גן, שוחרר. מה, הוא עד כדי כך חלש?

הרביצו ריצה נאה כרפאל עם עמיר עוזי במקום רובי בלינקו בליגה, אבל התפזרו לחופשה בפגרה עם תבוסה ביתית גדולה לבני השרון בגביע. ללמדנו, יו נואו, שהקבוצות האלה מהסטייל של רמת גן – לך תבנה איתן מדינה.

עירוני קרית אתא – מהרגע הראשון עוטף את הקבוצה הזו ריח של ליגה לאומית. זה מתחיל במאמנים (קמינסקי לא אימן די הרבה זמן בליגת העל כמאמן ראשי, ונמשך באילון ביהם שהוא אחד המאמנים הכי לא מוכרים שאימנו קבוצת ליגת על בעשור הזה), ונמשך בזהות השחקנים. במיוחד הישראלים, אבל גם לזרים אין כאן עבר. רובם צעירים בלי ניסיון אירופי. מה הם עשו בפגרה? חוץ מזה שקראתי שביהם הוא כבר לא מאמן זמני אלא ימשיך עד לסיום העונה, לא שמעתי מהם הרבה. או אולי שמעתי ואני לא זוכר. הקבוצה הזו לא חלחלה פנימה מהרגע הראשון, יו נואו. מה לעשות.

עירוני אשקלון – העיקר שסטיב ברט ג'וניור כאן, אחרת זו סתם עוד קבוצה שגרתית ולא משמחת. ברט עושה טוב, עושה רע, העיקר שעושה. טריי קלי היה בקו ירידה לפני הפגרה ומעניין לראות איך הוא חוזר. גם עמית תמיר, שהחמיץ משחקים בגלל מחלה. בפגרה שוחרר אדי פובס, סנטר של 2.11, ארוך-ארוך ורזה-רזה, שמלבד משחק אחד או שניים לא הרביץ תורה בבני העם. אשקלון קלטה שלואיס טראסקוט, שהתגלגל לכאן בכלל כמחליפו הזמני של ראשון טרנר, עושה את הדברים שלו טוב ופובס די מיותר. אוקיי, החליטו-החליטו. ובכל זאת, חבל. אין הרבה שחקנים במידות של פובס בליגה וקיוויתי לראות שחקנים דמויי סייז של מייק גיבסון האגדי, נניח, מצליחים אצלנו שוב.

הפועל גלבוע/גליל – טוב. אם יורשה לי, את הסיפור עם ארון ניקסון קלטתי עוד בעונה שעברה באחד המשחקים הביתיים, כשעודד קטש הוריד אותו לספסל בשניות האחרונות דווקא אחרי שעשה פעולה או שתיים טובות. ניקסון ישב בצד אכול עצבים כולו ולא ידע מה לעשות עם עצמו. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהקבוצה הפסידה.

הייתי בטוח שהקשר הזה יסתיים כבר בקיץ, אבל במפתיע – לפחות לגבי – הוא נמשך גם בעונה הזו. מסתבר שלא ליותר מדי זמן, מה גם שניקסון היה פחות טוב העונה, פחות מדויק ופחות יעיל, ובמקביל גם לא מרוצה מהמעמד שלו בקבוצה. סביר להניח שבין השאר בעקבות הצטרפותו של החבוב בריאן רוברטס. אני חושב שניקסון הוא שחקן מעניין מאוד, שכנראה נקלע לסיטואציה לא נוחה בקבוצה הנוכחית שלו. די בטוח שהוא יכול להצליח יותר במקום אחר.

וזהו לעכשיו.

שלומות ונצורות בשלב זה.

וגם עדכונים מאוחרים: קווינטנס הושאל לקרית אתא (וואת דה פ..?; ראשל"צ הביאה את לארי או'באנון שנוא עימו ארומה איטלקית מהתקופה באודינה ונאפולי).