התיישבתי לראות אתמול את בית"ר בנימינה נגד מכבי הוד השרון, בעיקר כדי לבדוק מה שלומו של קני וויליאמס.

קשה, קשה עם זה.

אולם קטן, שידור שנותן תחושה של רבע גמר אליפות בתי הספר, קר בחוץ וגם מלחמה. והשעות הקשות ביותר שלי ביממה – 19.00 עד 21.00 פחות או יותר – כשצריך להתמודד עם עייפות שמגיעה פתאום בבת אחת. שרדתי, לפיכך, רק מחצית אחת.

מהמשחק הזה אזכור (עד מחר-מחרתיים, זאת אומרת) שלושה דברים:

את הידית של שי נחום.

את הג'אמפ היפה והיעיל עדיין של קני וויליאמס כשהוא מיושר עם הפנים לסל (הזריקות בסיבוב והבריחה חצי צעד לאחור הלכו פחות טוב הפעם).

את שימי ריגר אומר ושוב ושוב ושוב, פחות או יותר על כל שחקן בסביבה: "הוא ילד מוכשר, גדל במחלקת הנוער של בני הרצליה/הפועל חולון/מכבי רעננה/יו ניים איט". עכשיו גם יותר קל להבין את כל ה-"הי איז א גוד פלייר פרום דה יוניברסיטי אוף אילינוי/דיוק/קונטיקט/יו ניים איט". האיש פשוט חושב באנגלית גם כשהוא משדר בעברית, וזה הכי טבעי בעולם עבור עולים. עולים חדשים הם עולים חדשים, בסופו של דבר. חושבים בשפת האם עד יומם האחרון, פשוט כי ככה זה עבד.

במחצית לא יכולתי יותר. נעצמו לי העיניים, מודה. שעה קשה הינה והמשחק הזה לא עזר לי להתמודד בהצלחה עם הבעיה. גם לא הסקור הגבוה.

לפחות עלה בחכה עוד שחקן שמאלי שהצטרף מיידית לרשימת השמאליים אי-שם בתחתית מצד שמאל בעמוד הראשי של כדורסלע-האתר. בלייק המילטון, הזר של הוד השרון, שקלע 21 נקודות ולפחות במחצית הראשונה עשה את רובן בחוכמה, משך את וויליאמס החוצה ועבר אותו כמו מים. לא שישנם שם שחקני ליגה שנייה ברשימת השמאליים, אבל אם כבר עליתי על אחד במקרה לא נכניס אותו? מזמין בזאת כל הנתינים באשר הם, ודאי אלה ששוחים בחומר בכל הקשור לליגה הלאומית, להמשיך ולעדכן לגבי שמאליים אימתניים שמסתובבים לא קשורים ועדיין לא מוזכרים בלינק המופתי 'שמאל, ימין, שמאל'.

זה לגבי קני וויליאמס הקשיש, שמתקרב בצעדים מהירים מאוד לגיל 40. נתקשה להכחיש זאת, להתעלם מכך או להעלים נתון כזה.

ויהי לילה, ויהי בוקר – יום רביעי. והנה עוד ידיעת זקן משמחת. דיקמבה מטומבו חוזר לשחק ביוסטון, אחרי שכמעט לא נגע בכדור בחצי השנה האחרונה והמקסימום שעשה מבחינת כדורסל, על פי דבריו, הוא לשחק עם הילדים שלו.

דיברו על בוסטון או סן אנטוניו, אבל זה נגמר בחזה עד תום העונה עם הקבוצה הקודמת שלו. וזה נאה. "טרייסי מגריידי ויאו מינג צלצלו אלי כל הזמן, הוא סיפר, "ורצו את הנוכחות שלי, את המנהיגות שלי, את הרוח שלי. רצו שאהיה איתם באזור. כל עוד אני יכול לקחת ריבאונד ולחסום אשמח לעשות את זה".

שמח לשמוע, באמת. תמיד חיבבתי את יוסטון. גם היום זו אחת הקבוצות שאני רוצה בהצלחתן. עדיין מקווה שיגיע יום בו מגריידי ומינג יהיו בריאים לגמרי לאורך זמן ויצליחו לעשות משהו עם הקבוצה הזו, כי נשבר הזובון לראות את אותו תסריט חוזר על עצמו שוב ושוב.

בכלל, אם כבר NBA, עוד לא התאוששתי מהנתון ההוא לגבי כריס פול (106 משחקים רצופים עם חטיפה אחת לפחות בכל משחק), עכשיו הם באים עם המאזן של לברון ג'יימס במשחקים שהתקיימו ביום ההולדת שלו. נו, בעקבות ההפסד למיאמי בלילה הוא צנח ל-0 מ-3. אלילים ה-NBA האלה, אלילים. יודעים הכל. אם יום אחד ארצה להזמין את ממוצע הפעמים שתומרינגו סטאר מתעורר בלילות ירח מלא בהשוואה ללילות ירח חלקי – אדע למי לפנות. טוב שיש מקצוענים בסביבה.

מה עוד ביום הזה?

ציפייה דרוכה לניו ג'רזי נגד דטרויט (מתחיל ב-22.00 וזה בסדר, כי אם אני מצליח לעבור את השעתיים הקשות כבר אין בעיה אפילו עד 2.00 בלילה). לא משחק שהייתי מדבר עליו כבר שלושה-ארבעה ימים מראש, כמו שאולי שמתם לב בין השורות ובכיתובי הצילומים, אבל בהיעדר כדורסל חי (בנימינה – הוד השרון לא נחשב), זה הכי טוב שיש כרגע.

היידה אייברסון המנוול.

האמת? לא מת עליו, אבל בואו נראה הערב מה חדש אצלו.

בטיימאאוטים המרובים מספור או מנשוא לא תהיה ברירה אלא לזפזפ לערוצים המרכזיים כדי להתעדכן ולראות איפה נפל טיל. נורא ואיום, אבל עדיין יותר חשוב מ"הישרדות". בעצם, יש מספיק טיימאאוטים כדי להתעדכן גם בזה וגם בהוא.

היידה, לעניינים של בוקר.

שנתחיל בענייני דרכונים במשרד הפנים? דרכונים במשרד הפנים איט איז.

שלומות ונצורות בשלב זה.